כשעיתונאים טובעים במספרים

לפני כחודש ראה אור בוושינגטון מחקר חדש של הבנק העולמי (מספר 3754 ברשימה המקושרת), תחת הכותרת: "גישה לשירותי הבנקאות בעולם והשימוש בהם". כתבו אותו שלושה כלכלנים שביקשו וקיבלו מידע על פיזור השירותים הבנקאיים ב-99 מדינות. הם דירגו את המדינות הללו לפי כמה מדדים: מספר סניפי בנקים ומספר בנקומטים לכל אלף קמ"ר ולכל מאה אלף תושבים, מספר הלוואות ופיקדונות בנקאיים לנפש, היחס בין הלוואה ופיקדון ממוצעים לבין התוצר המקומי לנפש ועוד.

בדירוג המדינות לפי צפיפות הסניפים הבנקאיים לכל אלף קמ"ר, מצויה ישראל במקום ה-15. בדירוג לפי מספר סניפים למאה אלף תושבים, נמצאת ישראל במקום ה-26. בדירוג לפי מספר הבנקומטים לאלף קמ"ר - מקום 20, ולפי מספרם על כל מאה אלף תושבים - אנחנו במקום ה-38. בממוצע, המיקום של ישראל במדדי הצפיפות הפיזיים והדמוגרפיים של השירותים הבנקאיים תואם את רמת החיים ואת גודל המדינה.

לא הייתי טורח להביא את הממצאים הללו, שאינם בלתי ידועים לחוקרי הבנקאות בארץ, אלמלא "כיכבה" בתחילת השבוע

בתקשורת הישראלית הידיעה המרעישה, לפיה מדורגת ישראל "במקום השלישי בעולם במספר סניפי הבנקים על כל אלף קמ"ר". בעניין זה ציטטו העיתונאים את השבועון הבריטי היוקרתי "אקונומיסט". ואכן, בעמוד 102 של הגיליון האחרון מודפס לוח המדרג 24 מדינות לפי הצפיפות הפיזית של השירותים הבנקאיים. ישראל אמנם מצויה שם במקום השלישי, אך העיתון מציין במפורש כי בחר להציג רק מספר מדינות קטן מתוך המחקר המקיף הנ"ל של הבנק העולמי. במילים אחרות, מבין 99 המדינות, בחרו עורכי ה"אקונומיסט" להציג רק 24 שהיה להם עניין להציגן - אולי בשל הגודל, אולי בשל האקזוטיות. ורק במדגם הקטן הזה אנחנו במקום השלישי.

כבר הזהרתי פעמים אחדות מפני הנוהג הפסול של העיתונות הכלכלית הישראלית לצטט בצורה עיוורת את ההשוואות הבינלאומיות שמביא ה"אקונומיסט", מבלי לבדוק את המקורות הראשוניים שעליהם העיתון מסתמך. זכותו של ה"אקונומיסט" לבחור עבור קוראיו מדגם כלשהו של מדינות להשוואה, ולכלול או לא לכלול בו את ישראל; זה מובן מאליו. לא מובנת מאליה הבורות של התקשורת הישראלית, שאינה טורחת לבצע אפילו בדיקת מינימום של הסטטיסטיקה. וזה הרי כל-כך פשוט לעשייה, בעידן האינטרנט (והבלוג).  

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: סוציאל-דמגוגיה