ישראל - הכלי הפוליטי של אחמדי-נג'אד

ביום חמישי האחרון התבטא נשיא איראן החדש, מחמוד אחמדינג'אד, נגד ישראל וטען כי יש לפנות לה מקום על אדמת גרמניה או אוסטריה. לא היה מדובר בהתבטאות הראשונה בנושא, שכן מוקדם יותר הוא טען כי יש למחוק את ישראל מהמפה וקומם עליו שורה של תגובות קשות מרחבי העולם.

מניין נובעות ההצהרות הללו ומדוע הן נאמרות דווקא בעיתוי הנוכחי? נראה כי התשובה אינה חד משמעית וברורה, גם עבור אחד מגדולי המומחים לאיראן, ראש המרכז ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב, פרופסור דוד מנשרי.

בחירתו של אחמדי-נג'אד היתה הפתעה גדולה באיראן. קשה היה לצפות שהמועמד האלמוני יחסית, שכיהן כשנתיים כראש עיריית טהראן והידוע כשמרן, ייבחר למשרת הנשיא אך הדבר קרה ועורר לא-מעט סימני שאלה ברחבי העולם לגבי זהותו של המנהיג החדש. כעת, נוכח הצהרותיו האחרונות, אולי ניתן להתחיל ולאפיין את זהותו של האיש או לפחות את מניעיו.

"לדעתי, ההצהרות הללו נובעות מחוסר ניסיון", אומר מנשרי. "אחמדי-נג'אד סבור שהוא קיבל את המנדט לרוץ קדימה עם אידיאולוגיה קיצונית אך למנהיגים ותיקים ממנו, כמו רפסנג'אני למשל, לקח 20 שנה ויותר להבין שמה שרואים משם לא רואים מכאן. ככלל, התבטאויותיו נובעות מהמטען האידיאולוגי שלו שגובש בתקופת מלחמת איראן-עיראק ומתוך ניסיון פוליטי צנוע ביותר.

"אחמדי-נג'אד נבחר בשל משנתו החבתית ונתפש כ'רובין הוד' שייקח מהעשירים וייתן לעניים. כעת נראה שהוא נכנס למגרש לא שלו. למרות זאת, חשוב לזכור שהוא לא הגורם המכריע וכי מעליו יש את המנהיג הרוחני, האייטוללה חמנאי, שבסופו של דבר נותן גיבוי למעשיו. אגב, בהתבטאותו הקודמת דיבר אחמדי-נג'אד על עולם בלי ארה"ב וישראל, אך כאן התייחסו רק לדבריו נגד ישראל.

"חמנאי אמנם יצא נגדו אך באופן כללי הוא תומך בדברים, אם כי בצורה מעט מתוחכמת יותר וטוען כי יש לעשות משאל עם בין צאצאי התושבים היהודים של פלשתינה שהגיעו לכאן עד הצהרת בלפור ב-1917, לבין התושבים הפלסטינים של אותה התקופה. מכאן שמדובר באחוז מבוטל של יהודים ולמעשה בחיסולה של ישראל, כך שהדברים אינם שונים במהותם".

איראן של התקופה הנוכחית אינה, בלשון המעטה, המקום האוהד ביותר עבור ישראל. משטר האייטוללות מפיץ ספרות אנטישמית ברחבי העולם (רק לאחרונה דווח על ספרות אנטישמית שהפיצה בפרנקפורט), מכחיש את השואה ומשמיע התבטאויות בעד השמדת ישראל. מכאן, שדבריו של אחמדי-נג'אד אינם בגדר חידוש של ממש בעולם התוכן האיראני, אם כי המשטר עדיין מנסה להצניע את ביקורתו על היהדות כדת.

"התבטאויות נגד יהודים קיימות באיראן אולם חשוב להם להיראות כמדינה שמכבדת דתות אחרות", מסביר מנשרי. "היהודים אף פנו אחרי המהפכה של 1979 וביקשו ליצור הבחנה בין הציונות ליהודים כדי שלא להיפגע".

אם כך, כיצד ניתן לסכם ולראות את הדברים האחרונים נגד ירושלים? מדובר, כאמור, בהפגנת שרירים של הנשיא - לעתים דווקא מתוך חולשה - וישראל במקרה הזה היא הקורבן "להוציא עליו את העצבים". מנשרי: "ההתבטאויות של אחמדי-נג'אד נובעות אולי מתוך ביטחון עצמי רב של אדם שהגיע משום מקום, זכה בבחירה רחבה ומנסה להוכיח את עוצמתו, אך מאידך ניתן לומר שהתבטאויות אלה גם מייצגות חולשה של המהפכה. זאת מהפכה שכשלה וטוב לה שיש אוייב רחוק כדי למקד בו את תשומת הלב. כך היא מעלה את קרנה כשהיא מראה כיצד ישראל וארה"ב מפחדות ממנה. מכאן יוצא שישראל משמשת למעשה כסם החיים שלה".