מגפת השמנת-היתר: בלון נפוח?

כשישה מתוך עשרה בוגרים בארצות הברית הם בעלי משקל עודף (overweight) או שומן-יתר .(obese) הייתכן שעודף השומן, כשלעצמו, אינו מסכן את בריאותם? הייתכן שמי שדוחק במקרים הקלים יותר להפחית בצריכת הקלוריות ולהוריד במשקל, גורם להם, למעשה, יותר נזק מתועלת?

הרעיונות האלה קוראים תיגר על הדעה הרווחת ששומן-יתר קוטל יותר מ-300,000 אמריקנים בשנה ושמגמת העלייה ההדרגתית בהשמנה של עמים רבים, מאז 1980, היא אות אזהרה מפני מגפות מתקרבות של סוכרת, מחלות לב וכלי דם, סרטן ובעיות רפואיות רבות אחרות. ואכן, רק בחודש מארס 2005 הציג כתב העת הרפואי של ניו-אינגלנד "דוח מיוחד", מאת ס' ג'י אולשנסקי, דייוויד ב' אליסון ואחרים, המחזק פחדים אלה. המחברים טוענים ש"העלייה המתמדת בתוחלת החיים במשך מאתיים השנים האחרונות עלולה להגיע בקרוב לקִצה" בגלל מגפת השמנת-היתר .(Obesity) מאמרים שסיקרו את הדוח המיוחד הזה בניו יורק טיימס, בוושיגטון פוסט ובעיתונים אחרים, הדגישו את התחזית שהשמנת-היתר עלולה להפחית עד חמש שנים מתוחלת החיים הממוצעת בעשורים הקרובים.

ולמרות זאת, גדל והולך מספרם של החוקרים המאשימים את המומחים העוסקים בהשמנת-יתר, את רשויות הבריאות הציבוריות ואת אמצעי התקשורת בהגזמה לגבי ההשפעה שיש למגפת השמנת-היתר ולעודף המשקל על הבריאות. ההאשמות הופיעו לאחרונה במקבץ של ספרים מלומדים ובהם: "מיתוס השמנת-היתר" מאת פול פ' קמפוס (ספרי גוֹתמן, 2004 ); "מגפת השמנת-היתר: מדע, מוסר ואידאולוגיה" מאת מייקל גרד וז'אן רייט (ראוטלדג', 2005); "השמנת-יתר: יצירת מגפה אמריקנית" מאת ג'י אריך אוליבר (בית ההוצאה של אוניברסיטת אוקספורד, אוגוסט 2005); וספר על מושגים מוטעים רווחים לגבי דיאטה ועלייה במשקל מאת ברי גלסנר (אמור לראות אור ב-2006, בהוצאת הרפר-קולינס).

מבקרים אלה, שכולם חוקרים אקדמאים מחוץ לקהילה הרפואית, אינם מערערים על הסקרים המורים שהאוכלוסייה הסובלת משומן-יתר הכפילה את עצמה בארצות הברית ובחלקים רבים של אירופה מאז 1980. הם גם מודים שהשמנת-יתר, ובייחוד במקרים הקיצוניים, היא אכן גורם המשפיע על תחלואה ותמותה.

עם זאת, הם טוענים שהמומחים מנפחים את הנושא בהזהרותיהם כי משקל עודף והשמנת-יתר גורמים למשבר חמור בבריאות. הם לועגים, לדוגמה, לג'ולי ל' גרברדינג, ראש המרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן (CDC), שהכריזה ב-2003, ש"אם בוחנים את כל המגפות בעבר - משפעת ועד דֶבר בימי הביניים - אף אחת מהן אינה חמורה כמו מגפת השמנת-היתר בהשלכותיה על בריאות המדינה והחברה." (בשנים 1919-1918 קטלה מגפת שפעת 40 מיליון איש ברחבי העולם ובהם 675,000 איש בארצות הברית.)

אריך אוליבר, חוקר מדעי המדינה מאוניברסיטת שיקגו טוען שמה שקורה באמת זה ש"קבוצה קטנה של מדענים ורופאים, שהמימון למחקרים של רבים מהם מגיע היישר מתעשיית ההרזיה, יצרה הגדרות שרירותיות ובלתי מדעיות למושגים עודף משקל והשמנת-יתר. הם ניפחו טענות, עיוותו נתונים סטטיסטיים לגבי ההשלכות של עלייה במשקל והתעלמו מן המציאות המסובכת הקשורה בבריאותם של השמנים."

אחד מן הסיבוכים, מסכים קמפוס, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולורדו בבולדר, הוא המרכיב הגנטי. לדבריו, רבים מסכימים שהגנטיקה קובעת כ-50 עד 80 אחוזים מן ההבדלים במידת ההשמנה באוכלוסייה. קמפוס טוען שכיוון שאין שום שיטה בטוחה ומעשית המאפשרת להוריד יותר מ-5% ממשקל הגוף לטווח ארוך, ההמלצה של "רשויות הבריאות לשמור על מדד מסת גוף בתחום 'המשקל הבריא' " היא בגדר משימה בלתי אפשרית לרוב האנשים. מדד מסת גוף או BMI- body mass index הוא יחס מסוים בין המשקל לגובה.

קמפוס ואוליבר טוענים שה-CDC, משרד הבריאות האמריקני, וארגון הבריאות העולמי מגזימים ברמת הסיכון משומן ובמידת המעשיוּת של הדיאטות להורדה במשקל וכך הם מנציחים שלא בכוונה דעות קדומות, מעודדים דיאטות לא מאוזנות וייתכן שאף מחריפים את בעיית הוספת המשקל. "למרבה האירוניה הסכנה היא בזה שאנו עלולים פשוט ליצור מחלה על ידי סיווגה בתור מחלה," אומר קמפוס.