בג"ץ דחה את עתירת "קיום אנושי בכבוד"

אקטיביזם שיפוטי? שופטי בג"ץ דחו הבוקר (יום ב') העתירה בתיק שזכה לכינוי "קיום אנושי בכבוד". התיק סיפק מחלוקת משפטית קשה ביותר וגרם לשבר עמוק בין הכנסת לבית המשפט העליון. שישה שופטים סברו שיש לדחות את העתירה ורק השופט אדמונד לוי סבר שיש לקבלה. עם זאת, השופט ברק קבע שקיום בכבוד הוא חלק מהתשתית החוקתית בישראל ושניתן לאכוף את הזכות, אם הוגשה עתירה מנומקת דיה.

בפסק דינו כתב נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק: "לא שוכנענו שיש בתיקון לחוק הבטחת הכנסה כדי לפגוע בכבוד האדם. בפסק דיננו זה איננו קובעים דבר באשר לקיומם בישראל של בני אדם הנתונים במחסור חמור, עד כדי פגיעה בכבודם".

השופט ברק כותב שהוא מבין את המצב הקשה, אך אין בידי בג"ץ כלים חוקתיים לתיקון המצב הזה: "יודעים אנו שמצבן הכלכלי של משפחות רבות בישראל הוא קשה מאוד וכי שכבת העוני בחברה רחבה ביותר. ידיעה זו משותפת לכל אדם החי בארץ ועיניו בראשו. איננו יודעים האם מצבו של אדם כלשהו הגיע לכלל פגיעה בכבוד כמובנו המשפטי-חוקתי של מושג זה. כדי להגיע למסקנה שיפוטית כזו, שבצידה הוראה למדינה לתקן את המעוות, זקוקים אנו לתשתית עובדתית ראוייה. תשתית כזו לא הונחה לפנינו בעתירות אלו.

"בפסיקתנו זו אין כדי לסתום את הגולל על עתירות שעניינן זכות האדם לקיום בכבוד. זו זכות חוקתית שיש לקיימה בכל שדרות המשפט הציבורי. בתי המשפט מוסמכים לאכוף אותה. בהינתן עתירה נקודתית ומבוססת דיה, חובתם תהיה לעשות כן. בדחיית העתירות אף אין כדי להתיר למשיבים לנוח, טענתם החמורה, כי במדינתנו חיים אנשים שכבודם נפגע, רק מפני שידם אינה משגת לקיים רמת חיים נסבלת, לא נתבררה לאשורה וממילא גם לא נסתרה. על המשיבים (משרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי) לבחון טענה זו לאורכה וכל שיש בה ממש עליהם לפעול בהקדם למיגור התופעה במסגרת חוקתית כלשהי".

השופט אדמונד לוי שהתנגד לדחיית העתירה כתב בפסק דינו כי לו הייתה נשמעת דעתו, אז היו מצהירים על ביטול הקיצוצים: "עניין לנו במציאות חברתית קשה ומורכבת. אין להתכחש לנסיבות בעטיין היא נוצרת. לא יהיה מופרך להניח כי היא רחוקה מלהיות תוצאתו בלעדית של מנגנון הבטחת ההכנסה וההטבות שנלוו לו. על המשיבים האחריות הלאומית לפעול לשינוייה. חובתם החוקתית דורשת זו מהם".

השופט לוי קרא לשים לב לאנשים "שמנסים למלט עצמם, ללא הצלחה, ממלכודות העוני, ואף לחזונם של מקימי המדינה, שהרהיבו עוז לשוות בנפשם מקום בו מתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור".

אדמונד לוי ציין שמלכודות עוני אינן נוצרות רק בגלל הגמלאות המשמשות להבטחת הכנסה "מלכודות עוני נוצרות גם - אולי אף בעיקר - כתוצאה מפעולתם המשולבת של גורמים רבים אחרים: מקום שאין לכל גישה שווה לחינוך ולהשכלה גבוהה, מקום שאין לכל גישה שווה לתשתיות בסיסיות, מקום שאין נאכפים חוקי המגן בעבודה, שלא נשמר חופש ההתאגדות של העובדים ושנורמות העסקה פסולות ובלתי חוקיות הופכות חיזיון נפרץ ומקובל, מקום שנקוטה אפליה בין בני אדם על יסוד טעמים בלתי ענייניים, המלבה תחושת של ניכור וקיפוח".

הוויכוח המשפטי בין דורנר לברק

לפני שלוש שנים הוגשו עתירותיהן של עמותת "מחוייבות לשלום וצדק חברתי", האגודה לזכויות האזרח ו"התנועה למלחמה בעוני" נגד הקיצוץ בגמלאות הבטחת הכנסה. העותרים טענו כי הקיצוץ, שהפחית לכמאה אלף משפחות מעוטות-הכנסה, 600 שקלים בממוצע לחודש - אינו חוקי ונוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת מאחר והקיצוץ פוגע ביכולתם של מקבלי הקצבאות להתקיים בכבוד.

השופטת (בדימוס) דליה דורנר עוררה סערה פוליטית וציבורית, כאשר הוציאה צו המורה למדינה להגדיר מהו "קיום אנושי מינימלי בכבוד". בכך הורתה למעשה למדינה לקבוע מהו הסטנדרט לקיום אנושי בכבוד, כמתחייב מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

תגובתה של הכנסת לא איחרה לבוא, ובתום ישיבה מיוחדת שכונסה במליאה, אישרה הכנסת הודעה שלפיה היא "רואה בדאגה את גלישת בית המשפט העליון לנושאים שבמובהק בתחום הסמכות והאחריות של הרשות המבצעת והמחוקקת. הכנסת מתריעה מפני המשך מגמה זו, העלולה להתפתח למשבר חוקתי בישראל".

הסוגיה שימשה סלע מחלוקת גם באירועים פומביים בין יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, לנשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק.

המדינה נמנעה מהגדרת "קיום אנושי בכבוד" וטענה כי אין מדינה העולם שבה קיים סל הקובע הגדרה זו. נציגי המדינה גם התעקשו שלא ניתן לכמת את הנושא וכי "להגדרה כזו אין אחיזה בדין".

מאז פרשה השופטת דורנר מכס השיפוט ונשיא בית המשפט העליון ברק הורה במרס בשנה שעברה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל הקיצוץ בקצבאות. בכך, למעשה ביטל את הצו שהוציאה השופטת דורנר.