הדרך לגיהנום רצופה אתרים ואגדות

מנזר הדורמיציון, ובשמו המלא 'דורמיציון דה מריה', נבנה לזכר מקום עלייתה לשמים של מרים אמו של ישו (הידועה גם כמדונה). על פי המסורת הקתולית כאן נרדמה מרים בתרדמת נצח (דורמיר = לישון) ועלתה השמיימה. 

מבנה הכנסייה הוקם לאחר שקיסר גרמניה, וילהלם השני, קיבל את השטח כמתנה מהסולטן הטורקי עבד אלחמיד השני בעת ביקורו בארץ בשנת 1898. אנחנו זוכרים את הביקור ההיסטורי בעיקר בגלל שבמהלכו ניסה הרצל לפגוש את הקייזר. הכנסייה נחנכה בשנת 1909, ואת הסיפור על מגדל הפעמונים ובובי השוטר הבריטי אתם יכולים לקרוא כאן.

משני צידי האפסיס ניצבות קאפלות, מזבחות. משמאל, באמצע, דמותו של יוחנן המטביל שעל גופו שעיר עזים ועל מקלו נחש העומד בנהר הירדן (אתר ההטבלה המזוהה כיום, בלי עוגן היסטורי ממשי, עם אתר ירדנית). 

מעל לאולם, לכיוון הכניסה, מתנוסס עוגב מרשים, עוד אחד ממאפייני הכנסיות הקתוליות. מידי פעם מנגן בו חייל צה"ל, המצטיין בנגינה על עוגב - תענוג מומלץ. 

מדרגות מובילות אל החלק התחתון של הכנסייה, ה"קריפטה". במרכז נמצא פסלה של מרים, ומעליה נשים חשובות אחרות מהתנ"ך כדוגמת רות המואביה, חווה, מרים, יעל אשת חבר הקיני, יהודית ודלילה האוחזת בשיערותיו של שמשון. הקאפלות המקיפות את הפסל נתרמו על ידי מדינות שונות, וכן, קאפלת השנהב אכן נתרמה על ידי חוף השנהב. 

צעידה עד למדרגות תוביל אותנו לכניסה לבית קברות נוסף עליה סמל המורכב מהאותיות T ו-O. משמעות האותיות: "טאפוס" - הקבר הקדוש - סמלם של הנזירים היוונים-אורתודוכסים השייכים למסדר הקבר הקדוש. מימין לשער בית הקברות, מבנה רחב נוסף, קול'ג אמריקני. יש האומרים שבעבר למד פה הנער ג'ורג' חבש, לימים נשיא החזית העממית (ומקורות יודעי דבר מספרים שמגג הקולג' יש תצפית מצויינת להופעות המתקיימות בבריכת הסולטן).

המדרגות מובילות לכביש הסלול ואל הפינה הדרום מערבית של חומות העיר העתיקה. ממערב - העיר החדשה. מתחתינו - גיא בן הינום, הוואדי המפורסם מהתנ"ך.  אחז, מלך יהודה ובנו של יותם, חטא חטא נורא והקריב פה את בנו בכורו למולך, האל הכנעני. בדברי הימים ב', פסוק כ"ח, נכתב: "והוא הקטיר בגיא בן הינום ויבער את בניו באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל". 

כיום נמצאת במרכז הגיא בריכת הסולטן. למרות שהיא מוכרת עוד מתקופת שלטונו של הורדוס (ימי בית שני) כ"בריכת הנחשים", זכתה הבריכה לקבל את צורתה ואת שמה מהסולטן העותמאני סולימאן המפואר, בונה חומות ירושלים הנוכחיות. בקיץ, כידוע, מתקיימים בבריכה מופעים ולצדה מתנהל יריד חוצות היוצר.

משמאל לבריכת הסולטן, מעבר לכביש ובתוך הואדי, הסינמטק הירושלמי ובו סרטי קולנוע ובית קפה עם נוף מרשים העונה לשם "קקאו".

מעל לסינמטק ובצדו השני של הכביש - הכנסייה הסקוטית סנט אנדריוס אשר נבנתה בשנת 1927, ובצמוד לה הקונסוליה הבריטית.

המבנה הסקוטי טומן בחובו סיפור מוזר והזוי משהו: בשנת 1987 טיילה משקי"ת חינוך בצבא ההגנה לישראל עם חייליה בשטח הכנסייה. מצאה כי הגג טוב לתצפית ועלתה עליו. כשביקשה לרדת נעצרה על ידי שניים משומרי הקונסוליה שהאשימו אותה בפלישה צבאית לסקוטלנד. הקונסוליה הצמודה

לכנסייה היא, כמקובל, שטח אקסטריטוריאלי השייך לבריטניה. התקרית, אגב, הסתיימה בטוב ושבו בנים לגבולם. היה או לא היה? לא ברור, אבל ככה כנראה נוצרות אגדות מודרניות.

ותודה לטיטוס

השביל הסלול מוביל צפונה לכיוון מגדל דוד. מבט מדוקדק לאורך החומה מגלה שלושה מקטעים שונים: בחלק הראשון החומה נקייה ובשיא תפארתה. קצת בהמשך, חציה מכוסה עשבים, ולקראת הסוף, מעין גבשושית עפר מכסה אותה עד מחציתה. החלק המכוסה

הוא שריד למצבה של החומה בימי השלטון הירדני, אז כוסו החומות בעפר. פרויקט חשיפת וניקוי החומה לאחר מלחמת ששת הימים נזכף לזכותו של טדי קולק.

מעבר לכביש, לכיוון מערב, נמצאת, במקום בו שכנה ממילא בעבר, שכונת כפר דוד. השכונה הוקמה בתחילת שנות התשעים ונחשבת מהיקרות בישראל. המדרכה תוביל אותנו במעלה לכיוון שער יפו. 

מימין מתגלה לנו מגדל דוד, אחד מסימני ההיכר של ירושלים. המצודה נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בעיר העתיקה.

דוד המלך, על שמו נקרא המבנה, מעולם לא ביקר או בנה כאן. המצודה נבנתה על ידי הורדוס במאה הראשונה לפנה"ס, כמעט 1000 שנה אחרי ימי דוד. גודלה של המצודה ותפארתה שיכנעו את טיטוס, מחריב ירושלים בשנת 70 לספירה, להשאירה בשלמותה. היו אלה עולי רגל ושליטים אחרים, ככל הנראה כבר בתקופה הצלבנית, שבלבלו את היוצרות ושייכו אותה לדוד המלך. כיום משמשת המצודה בעיקר כמוזיאון לתולדות ירושלים, ויוקדש לה סיור נפרד. 

משורר, קיסר וגנרל

שער יפו סימן במשך אלפי שנים את הדרך הראשית מירושלים ליפו. המסלול עבר דרך רחוב יפו של היום, דרומה לכיוון רמלה וראשל"צ, דרך אזור המחנה הצבאי צריפין של היום לשדרות ירושלים שביפו ועד לשער ירושלים שביפו העתיקה. לצד השם ה"מעשי", כונה השער לאורך ההיסטוריה בשמות שונים כגון שער דוד, באב אל-מחרב דאוד - שם שרווח בימי הביניים, וכן באב אל-ח'ליל - כינויו של אברהם אבינו וגם כינוייה של חברון - אליה הובילה דרך היוצאת מהשער.

כאן, על פי האגדה, מצא את מותו המשורר המפורסם רבי יהודה הלוי שהיה בדרכו ממצרים. האגדה מספרת שנדרס בידי פרש על סוס כאשר ירד לנשק את אדמת העיר עוד בטרם נכנס בשער. כאן גם נפרצה החומה לכבודו של הקיסר הגרמני וילהלם השני. כאשר נכנס בשער, הגישה לו פרחים ילדה ערביה בשם ריבדה. אחד הזיקוקים שהועפו באוויר פגע בשמלתה והמסכנה נשרפה למוות. לאחר פתיחת החומה לכבוד הקיסר נסגר שוב השער. האירוע הבא לכבודו נפתח השער התרחש בשנת 1917 - כשהגנרל אלנבי נכנס דרכו אל העיר. המסורת טוענת כי הוא ירד מסוסו וחצה את השער ברגל, והאגדה מספרת כי הוא עשה זאת מספר פעמים, שכן הצלם שהנציח את האירוע נתקל בבעיה טכנית.

בצדו השמאלי של השער תלויים שני שלטי קרמיקה. שלטים תמימים אלה מספרים את ההיסטוריה של העיר במאה השנים האחרונות: השלט התחתון מחולק לשני חלקים - האחד כתוב ערבית ואנגלית, השפות בהן השתמשו הטורקים, מה שמעיד שזהו שלט מלפני שנת 1917. חלקו העליון, שנראה כתוספת מאוחרת, הנו בעברית שכן הוא התווסף לאחר מלחמת ששת הימים. התקופה המקשרת, המנדט הבריטי, מופיע בשלט השני, העליון, שכתוב באנגלית, ערבית ועברית.

בתוך העיר העתיקה, בסמוך לשער, תוכלו לנשנש בייגלה, כנאפה או מלבי. 

• הסיור הבא: על גגות העיר בדרך לכותל המערבי. 
• הסיורים הקודמים: הרובע הארמני, שער ציון.
  

• צילום וידאו: רון פלד