אשכנזים מרוויחים 36% יותר, גברים - 60%

לידיעת הפוליטיקאים שמניפים את דגל השוויון והחמלה: פערי ההכנסות בין עשירים לעניים, יהודים לערבים, אשכנזים למזרחים וגברים לנשים רחוקים מלהיסגר. גם שוויון הזדמנויות לא קיים בישראל, עם פערים ברורים בחינוך ובהשכלה.  

את הנתונים על הגידול באי-השוויון חושף הדו"ח השנתי של מרכז אדוה לשנת 2004. המשק הישראלי אמנם צומח - מתוצר לנפש של 5,612 דולר ב-1980 ל-16,452 דולר בשנה שנבחנת כעת - אבל חלוקת העוגה רחוקה מלהיות מאוזנת: ב-2004, שני העשירונים העליונים גרפו לכיסם 44% מכלל ההכנסות בישראל. באותה שנה ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון עמדה על 37,864 שקלים; בעשירון החמישי - על 9,873 שקלים; ואילו בעשירון התחתון - על 3,127 שקלים בלבד.

מעניין במיוחד הוא המדד שערכו במרכז אדוה לבדיקת אי-השוויון בין הקבוצות השוות: בחישוב פנימי שערכו על בסיס של 100 נקודות, עולה שהכנסתו הממוצעת של עובד יהודי ממוצא אשכנזי עמדה ב-2004 על 136 נקודות; זו של יהודי ממוצא מזרחי - 100; וזו של עובד ערבי - 75. גברים הרוויחו בממוצע כ-60% יותר מנשים (5,357 שקלים בממוצע לחודש לאשה, לעומת 8,459 לגבר). 

בענף ההיי-טק עמד השכר השנתי הממוצע על 220 אלף שקלים - גבוה פי 1.3 מאשר בתעשיית הטכנולוגיה המעורבת עילית, פי 2 מבתעשיית הטכנולוגיה המעורבת המסורתית ופי 2.3 מבתעשיית הטכנולוגיה המסורתית. בולט במיוחד היה שכר מנהלים בכירים בחברות בורסאיות: ב-2004, שכרו של מנהל בכיר הייתה גבוהה פי 43 משכר המינימום ופי 19 מהשכר הממוצע במשק. לעומת זה, 32.3% מכלל העניים היו עובדים שכירים.

דרך המלך למשכורות הגבוהות ולענפים עתירי ההשקעות, מזכירים לנו במרכז אדוה, היא ההשכלה הגבוהה. אלא

שמרבית בני הנוער אינם יכולים לרכוש אותה: רק כ-40% מבני ה-17 זכו בתעודת בגרות בשנת 2004. ביישובים המבוססים, שיעור הזכאות היה גבוה מ-70%; בעיירות הפיתוח הוא נע בין 40% ל-60%; ואילו ביישובים הערביים, בין 20% ל-40% בלבד. ככלל, רק 29.4% מבני הנוער שסיימו תיכון שמונה שנים קודם לכן החלו ללמוד באוניברסיטאות או במכללות אקדמיות ב-2004. מקרב מסיימי תיכון האשכנזים הגיעו 31.1%; מקרב המזרחים - 22.4%; ומקרב הערבים - 13.4%.

במרכז אדוה פוסקים חד-משמעית כי "צמיחה כשלעצמה אינה מבטיחה פתרון לשלל הבעיות שבפניהן ניצבת כיום החברה הישראלית: זינוק חד באי-השוויון, הצטמקות המעמד הבינוני, גידול במספר העניים והתעשרות מסנוורת עיניים של מעטים". כדי להתמודד עם כל אלה, אומרים במרכז, "על הצמיחה להיות מונחית על-ידי מדיניות של פיזור ההשקעות בין כל חלקי החברה וכל אזורי הארץ, של הענקה לכלל האזרחים את הכלים הדרושים כדי להשתתף בפעילות הכלכלית, ושל חלוקת פירות הצמיחה בין כל חלקי החברה". 

ההפרטה פוגעת בשכבות החלשות

מחקר נוסף של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שמתפרסם היום קובע כי השכבות החלשות הן הניזוקות העיקריות מהפרטת השירותים החברתיים הציבוריים. עיקר הפגיעה בשירותי הבריאות והחינוך. במשך שני עשורים עלתה הצריכה לנפש של שירותי חינוך ב-37% בלבד ושל שירותי הבריאות ב-40% בלבד, במונחים ריאליים, לעומת גידול של 64% בצריכה הפרטית לנפש.

המחקר מגלה שאין תועלת רבה בהחלפת בעלות כשלעצמה מציבורי לעסקי במסגרת מדיניות ההפרטה של השירותים הציבוריים. 

החוקרים ממליצים ליצור תחרות אמיתית בין ספקי השירותים. בשנים 1991-2004, במסגרת הפרטת השירותים, מכרה המדינה מניות ב-9 מיליארד דולר. המחקר קובע שעיקר התרומה לייעול השירותים החברתיים הוא ביצירת תחרות אמיתית בין ספקי השירותים, קודם כל בין הספקים הציבוריים, בינם לבין עצמם, ולאחר מכן בינם לבין ספקים עסקיים.

המחקר מזהיר שללא מימון ציבורי הולם תימשך המגמה של צריכה בלתי מספקת של שירותים חברתיים על-ידי בעלי ההכנסות הנמוכות יותר, תוך נזקים חמורים לשכבות החלשות בטווח הקצר, ועלות גבוהה למשק בטווח הארוך.