הישראלים השקופים

כיצד הדרדרנו למצב הזה? כיצד מחברת מופת היינו לשיאני הפערים החברתיים? איך הפך הצדק החברתי לשירת העבדים בשדות הכותנה? אין לי ספק שחלק גדול מהמציאות הקשה נובעת מחולשת ההסתדרות. בעבר, שרי

אוצר מכל המפלגות לא העזו להחיל רפורמות כלכליות וחברתיות בלא התייעצות או הידברות מוקדמת עימה. וההסתדרות? היא תמיד היתה מוכנה להתפשר ולהידבר. שנים היא הידברה והתפשרה, רמסה את החזון שעמד בבסיס הקמתה, קידמה את התחזקות הוועדים שרמסו את עובדי הקבלן, חתמה על סיום סכסוכי עבודה בהם עובדי חברות כוח האדם היוו מקל נגד המעסיקים - ואת הגזר קטפו לעצמם. כך היה בבנק לאומי, כך ברשות שדות התעופה וכך גם ברותם אמפרט.

במאבקים רבים של עובדי קבלן ברחבי הארץ ההסתדרות נעלמה, נמוגה תחת לחץ בעלי ההון שמפעילים את חברות כוח האדם. אלה השכילו לבנות לובי פוליטי חזק כאותו תמנון רב זרועות השוחה במעמקי העלטה. בכל הידברות בין שרי האוצר להסתדרות אלה סחרו יחדיו בעובדי הקבלן. התוצאה היא שחברות כוח האדם פרחו ושגשגו מתחת לאפה הרדום של ההסתדרות, והטרור התעסוקתי כלפי העובדים השקופים הלך והתעצם. 

בתקופת הקמת המדינה ההסתדרות היתה צעירה והמשק קטן ומקרטע. מעמד הפועלים היה חייב לפעול ליצירת מקומות עבודה, כמעט יש מאין, ולכונן מוסדות עזרה הדדית, חינוך ותרבות. הממשלה היתה, אולי, כחלומו של הקפיטליזם - קטנה ועוסקת בעיקר בענייני חוק וסדר. אם ההסתדרות לא היתה קיימת - היה צריך להמציא אותה באותה תקופה.

אבל ההסתדרות לא השכילה להתאים את עצמה לשינויי הזמן ונקלעה למשבר זהות עמוק בהתנהלותה. יצחק רבין ז"ל תיעב את הארגון, ולמרות שנעזר בראשי ההסתדרות במאבקו בשמעון פרס הוא סייע לחיים רמון וחבריו להרוס את עיקר כוחה. ההסתדרות התרסקה, עשרות עובדים פוטרו, נכסים נמכרו וחובות עתק תפחו לממדים מבהילים. הסתדרות לא ידעה לצאת מהמשבר עד לימים אלה, בהם העובדים השקופים כורעים לרגלי המעסיקים.

מזה זמן, במסגרת מאבק "עוטף ישראל", אני מנסה למצוא הסבר לתהליך הבלתי מובן במדינה דמוקרטית של רמיסת זכויות העובדים. דומני שההסבר היחיד לפערים החברתיים ולעוני המתרחב נעוץ בקיומם של קבלני כוח האדם.

הם הפכו למוטציה כלכלית המסוכנת להמשך קיומה של ישראל כמדינה נאורה ומתקדמת.

מעמדם של העובדים בישראל כרוך בקשר הישיר שבין עובד למעסיק, וביכולת נציגיהם להגן עליהם מפני פיטורים שרירותיים, התעמרות והתנכלות. גם לאחר היחלשותה ידעה ההסתדרות להגן על ארגוני עובדים, שמזרימים אליה חמצן בדמות מסי החבר. את שאר העובדים היא הפקירה לחסדי המעסיקים, שניצלו בצורה בוטה את ה'תרדמת' שעטפה אותה.

אבל ההסתדרות היא גם המפסידה הגדולה מהעניין, שכן בשתיקתה היא מפעילה מנגנון השמדה עצמי. אם עובדים חדשים לא ייקלטו באיגודים הם יילכו ויקטנו עקב יציאה לפנסיה או פרישה מוקדמת של העובדים הוותיקים. כשייעלם מוסד הוועדים תגיע גם הקריסה הטוטלית של ההסתדרות. במקביל, יתעצמו החברות המתמחות בסחר אדם, ומרוויחות הון עתק על גב העובדים בלי לספק תמורה לכלכלה הישראלית.

בעלי החברות הללו הם מצבור אקראי של אנשים העוסקים בתיווך, מתעשרים חדשים שקנו את כוחם בשל תהליכי ההפרטה המאפשרים מסחר בעובדים. הם האלפיון העליון, בעוד העובדים השכירים לסוגיהם מפוטרים או ששכרם מקוצץ. הם לא שותפים לחגיגות ההפרטה ומכירות החיסול, הם רק קורבנותיהן.

חברות כוח האדם, המעסיקים וההסתדרות, הופכים את העובדים השקופים ל'רגולטור כלכלי', לווסת תעסוקתי. בעיתות שפע מגייסים עובדי קבלן על-מנת לספק את הדרישה לסחורה/ביקוש/הזמנות. בעיתות רגיעה כלכלית מפטרים חלק מעובדי הקבלן בהתאם לצרכים, שהרי יחסי עובד-מעביד לא קיימים. בעיתות משבר מפטרים את כל עובדי הקבלן ונשארים עם מצבת כוח האדם הקבוע, וחוזר חלילה. ריטואל הטרור התעסוקתי הזה גובה מהחברה הישראלית מחיר כבד.

אבל לחברה הישראלית אין ברירה אחרת: הדרך להבראה, להענקת השכלה רחבה לאזרחים, לחיזוק המשק ולהשגת צמיחה יציבה, היא שיפור וחיזוק תנאי השכר, התנאים הסוציאליים, הביטחון היחסי במקום העבודה והתחושה שיש מי שמגן עליו של עובד הקבלן. המצב החברתי ישתנה בתכלית השינוי רק כאשר חברות כוח האדם יוצאו אל מחוץ לחוק, או לחילופין גודלן יוגבל בחקיקה, ורק אם תצומצם האפשרות של הסקטור הממשלתי והציבורי להשתמש בחברות האלה.

בחברה הישראלית אין מקום לסוחרי אדם, בחברה דמוקרטית אין מקום לאזרחים שקופים המשרתים כל-כך מעט בעלי הון. הוצאת חברות כוח האדם אל מחוץ לחוק תחזיר את השפיות לישראל ותמגר לחלוטין את תופעת הטרור התעסוקתי. היא תסלול את הדרך לבניית אמנה תעסוקתית בין המעסיק לעובדי הקבלן, אמנה שהיא צו השעה למיגור סחר העבדים המודרני.

• יצחק ג'קי אדרי הוא גיבור סרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה", שבעקבותיו ייסד את עמותת "מת"ח"