כנסיות בגליל: דופקים בדלת ומחכים

תיירים ישראלים שמטיילים באירופה לא פוסחים על הקתדרלות הגדולות בכיכרות הערים העתיקות, אבל ממעטים לבקר בכנסיות, עתיקות כחדשות, בחבל הארץ בה נולד מבשר הנצרות. אלה שכן פוקדים כנסייה פה שם במסגרת טיול פרטי או מאורגן מתמקדים לרוב בבתי הפולחן והתפילה הידועים יותר, המרוכזים בירושלים, בנצרת וסביב צפון הכנרת. אסף דורי, מדריך בחברה להגנת הטבע, מוביל סיור בין כנסיות פחות מוכרות, לעתים נסתרות.

הכנסיות הגליליות האלו הוקמו החל מהמאה ה-16, כאשר שליטים

מוסלמים, מתוך רצון לטפח יחסים עם מעצמות אירופיות, התירו לנציגיהן בארץ הקודש לרכוש אדמות ולבנות עליהן אתרי פולחן. לעתים, כשחולפים בסביבתם, מבחינים רק בחומה גבוהה, שער ברזל ומגדל פעמונים, אבל מאחורי אלה מסתתרות כנסיות יפות שמזמינות ביקור.

הכנסייה הסקוטית

טבריה מוזכרת רק פעם אחת בברית החדשה, שכן ישו התרחק מכל מקום של שלטון ריכוזי ובחר לפעול בכפר נחום, על גבול שתי פרובינציות רומיות. פעילותו התמקדה בחופי הכנרת ולכן הוקמו הרבה כנסיות בטבריה וסביבותיה. הסיור מתחיל בכנסייה הסקוטית בטבריה. ראשיתה קשורה לפעילותו של הרופא הסקוטי ד"ר דייויד טוראנס, שהקים ב-1894 את בית החולים הראשון של טבריה, על שפת הכנרת. המוסד היה פתוח לכולם – לנוצרים, מוסלמים ויהודים. בית החולים, שהפך עם הזמן לבית יולדות, עבר לפני כשנתיים שינוי ייעוד והוסב ל"המלון הסקוטי".

על הכנסייה שבמקום מופקדת היום גברת ג'יין זלינסקי, סקוטית ממוצא פולני. במלחמת העולם השנייה לחם אביה, מתוך כורח, בשורות הצד הגרמני, נשבה על ידי הבריטים ועבר להילחם לצד כוחות פולין החופשית. בתו התגלגלה לימים לכנסייה בטבריה ופעילותה כאן היום היא בסימן חינוך ותיירות. הכנסייה עצמה צנועה: מבנה בזלת יפה, גן חצץ וצמחים ואולם תפילה פשוט, אפילו ספרטני. מדי פעם נערכים במקום קונצרטים. את הביקור יש לתאם מראש: טל' 6721165 - 04.

ממול לכנסייה נמצא מבנה קאזה-נובה המרשים, אכסניה לצליינים נוצרים שמתארחים במקום ומשלמים לפי יכולתם. זהו אחד מבתי הארחה דומים לצליינים (ובאותו שם) שהוקמו גם בירושלים, בבית לחם ובעוד מקומות.

בהמשך המסלול יורדים מהכנסייה הסקוטית אל שפת הכנרת ופונים אל הכנסייה הקתולית של סנט פיטר (פטרוס הקדוש). יש לשים לב לשעות הביקור. כנסיות בכלל סגורות לרוב בשעות הצהריים לתפילה ולמנוחה, לכן כדאי להגיע בבוקר או בשעות אחר הצהריים המוקדמות.

האבסיס (גומחה חצי מעוגלת המוכרת מהארכיטקטורה הכנסייתית) בסנט פיטר דומה מבחוץ לחרטום של ספינה, גם משום שהוא קשור לפטרוס הדייג וגם משום שזהו דימוי מקובל של הכנסייה הנוצרית – הספינה שמובילה את המאמינים קדימה. בתוך אולם התפילה, מצד ימין, מבחינים בויטראז'ים של דגים ובדמויות קדושים. במרכז האבסיס סמלים של ארבעת האוונגליונים ומעליהם דמותו של פטרוס ומשפטו הידוע של ישו אליו – "רעה את צאני".

החלק המרתק בכנסייה הוא דווקא החצר האחורית, שבה נמצא פסלו

 של פטרוס – העתק מדויק של הפסל מכנסיית סנט פטרוס ברומא, שהובא לכאן ב-1833. כן נמצאת כאן אנדרטה מעניינת שהוקמה במלחמת העולם ה-2, ובה דמויות לוחמים, דמויות מיתולוגיות וסמלי הערים החשובות בפולין.

הר ברניקי

בקצה הדרומי של טיילת טבריה נמצאת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. זהו קומפלקס של מנזר וכנסייה המוקדש לפטרוס ולפאולוס, ששוכן על שרידי בית כנסת ("כפות השל"ה") שננטש במאה ה-17.

מכאן ראוי לרדת אל הקפלה הקטנה הבנויה על מגדל פינתי בחומת טבריה. זהו מקום מקסים ושקט. לסיום פרק טבריה בסיור עולים ל הר ברניקי, היא אחותו של אגריפס השני, שקברה בעלים לא מעטים והיתה כמעט בת ארבעים כשהפכה למאהבת של טיטוס בן ה-22. מבחינים בשילוט להר תוך כדי נסיעה דרומה על כביש טבריה-צמח.

הר ברניקי מזמן נוף נפלא של הכנרת, טבריה וסביבותיה ורכס הגולן, אבל גם שרידים מ"כנסיית העוגן", על שם העוגן היבשתי בן החצי טון שקבור במרכזה. השרידים מרשימים אך השימור אומר הזנחה.

יורדים בחזרה לכביש טבריה-צמח ופונים לעבר אתר "ירדנית", אתר טבילה תיירותי שהקימה קבוצת כנרת. יוחנן הכהן, שהטביל יהודים שחזרו אל חיק האל, בטח לא עשה את זה בקטע הזה של הירדן, אבל מספיק שאמרת לנוצרים מאמינים מגרמניה, סודן או ברזיל "ג'ורדן ריבר" – והם מתמסרים למים הקרים לצורך טיהור הנפש.

 חוזרים וחוצים את טבריה ונצמדים לכנרת. מעט צפונה מהעיר, מימין לכביש 90, ניצב בניין ימק"א. המבנה המרכזי היה ביתו הפרטי של ד"ר הארט, שהיה מנהל ימק"א ירושלים. חדר האירוח שלו מעוטר בפיתוחי עץ שהובאו מדמשק ב-1935 ואילו תקרתו "נעלמה" בתקופת המנדט הבריטי.

יורדים אל הכנסייה הצנועה במקום, שעיקר יופיה הוא חלון פנורמי ענק שפונה אל הכנרת ויוצר מעין מסגרת לתמונה המרהיבה של האגם. לימק"א חוף פרטי, כמה בריכות קטנות ואף חדרי אירוח. אין שעות פתיחה, פשוט מתדפקים על הדלת.

מימק"א שוב מצפינים, פונים מזרחה לכיוון אלמגור ומגיעים לדומוס הגליל (בית הגליל) -

 כנסייה ומרכז תיאולוגי וספרייה של הוותיקן, שבנייתם הושלמה לפני כשנה. שעות הפתיחה: 12:30-09:30, 17:00-15:00. המבנה החיצוני האפור לא מרמז על יופיו הפנימי. כשנכנסים מגלים פנינה ארכיטקטונית. האולם הגדול, "מקדש העולם", בנוי בדוגמת ישיבה יהודית, עם חלונות ויטראז' יפהפיים שמחדירים בשעות אחר הצהריים אור מיוחד וצבעוני לתוך המבנה.

מרשים מאוד ציור הקיר הגדול בכנסייה, שמתאר את יום הדין, משפט הטוב והרע והמאבק בין השד למלאך. בצד שמאל שלו יש ציור של דלת אל גן העדן. משמאל לציור ניצב פסל של הסנה הבוער ומאחוריו אולם תפילה קטן ומיוחד. ליד הספרייה בולטים שני לוחות ברית זולגי מים, אחד בעברית ואחד בלטינית. מהמרפסת החיצונית הרחבה נשקף נוף מיוחד של הכנרת ומדרונות ההרים הגולשים אליה.

מע'אר ונין

הכפר מע'אר שרוי במתחים ומאבקים בין העדות השונות המתגוררות בו – נוצרים, דרוזים ומוסלמים. גם בכפר הזה התרחש על פי המסורת אחד הניסים של ישו: הוא הגיע לכאן, ראה הלוויה של ילד קטן והחזיר אותו לחיים.

גג הכנסייה היחידה בכפר ניזוק במהלך אחת התקריות בין העדות. זוהי כנסייה יוונית-קתולית, פשוטה אבל עם חן משלה.

הסיור נחתם בכפר נין (מול דברת, על כביש 65, בין עפולה לצומת גולני). זהו כפר מוסלמי ששמו הוא עיוות של השם "נעים". תושביו הם מחמולת זועבי, המפוזרת בין שבעה כפרים בגליל התחתון. בכפר הזה התרחש על פי המסורת אחד הניסים של ישו: הוא הגיע לכאן, ראה הלוויה של ילד קטן והחזיר אותו לחיים.

המסדר הפרנסיסקני רכש כאן אדמה במאה ה-19 ובנה כנסייה שמתוחזקת על ידי משפחה מוסלמית הגרה בצמוד. הכנסייה הלא מוכרת פשוטה ועם זאת יפה. בפנים תלויה על הקיר תמונה של ישו מחיה את בן האלמנה ומאחורי המזבח יש מגירות עם פתקי בקשות של עולי רגל ומבקרים. אין שעות פתיחה, באים ומבקשים מהמשפחה לפתוח. 

החברה להגנת הטבע מארגנת סיורים בעקבות כנסיות לא מוכרות ואתרי נצרות בגליל, בהדרכת אסף דורי (מיועד לגילאי 18 ומעלה). ב- 18 בפברואר יצא הטיול הקרוב, פרטים מלאים והרשמה: טלטבע - 6388688 - 03, בי"ס שדה גליל - 6620432 - 04, אסף דורי - 2446494 - 052.