שעב: כפר מוסלמי, שתי כנסיות ועץ קדוש בחצר

אל הכפר שעב באתי שלא בדרך המלך וזה בעצם מה ששאב אותי פנימה. שנים אני נוסע בכביש המתפתל שבין כרמיאל לצומת יובלים, מסתכל אל נופי נחל חילזון הנשקפים מבעד לחלון ותוהה לאן נוסעות המכוניות המאיטות מהירותן, יורדות אל אפיק הנחל מערבה ונעלמות בין הזיתים כאילו בלען הטבע.

הכפר שעב נמצא בשיפוליו המערביים של גוש שגב בגליל התחתון. שעב

 בערבית הוא "מעבר בין הרים", כינוי הולם לכפר השוכן במעבר צר בין הרים, במקום שעברה פעם הדרך מחיפה ועכו לדמשק, ודרך הרוחב הקדומה שבין נחל אבליים לדרך הבינלאומית. במקום על חורבותיה של העיירה היהודית הקדומה "שאב" והנה לכם כל המקורות האפשריים לשמו של הכפר.

שמה של שאב יצא למרחוק בעת המרד היהודי הגדול נגד הרומאים. מהעיר הגלילית יצא אלעזר בן שמי ששיחרר את יודפת הבצור. כיום חיים בשעב 5,500 תושבים מוסלמים ואשה אחת זקנה נוצריה, זכר לימים טרם מלחמת העצמאות עת היתה במקום גם קהילה נוצרית. רוב תושבי הכפר עזבו אותו ב-1948 ולעת מאוחרת יותר התיישבו בו תושבי כפרים סמוכים (כפר דאמון) ובדואים שעברו מעמק החולה.

היום הכפר מקיים פעילות חברתית דו-לאומית ענפה עם תושביו היהודים של גוש שגב. חלק מילדיו לומדים בבית הספר הדו-לשוני שבגוש ובחופשות אפילו מתנהלת קייטנה משותפת יהודית ערבית, הנקראת שמ"ש – שעב, משגב, שורשים.

ועכשיו לטייל...

אל הכפר אני ממליץ להגיע מכביש 784 שבין כרמיאל ליובלים. ממש ליד

 תחנת ההסעה, בכניסה למצפה שורשים, יורדת דרך כורכר נוחה מערבה אל אפיקו של נחל חילזון, הוא הנחל המנקז את מימיה של בקעת סחנין אל הים תוך שהוא מתחבר אל הנעמן בפאתי עכו.

הנסיעה על דרך העפר לשולי אפיק החילזון מזמנת לנו מפגש עם נוף כרמי הזיתים העתיקים של הגליל, עדרים הרועים באחו ופרחי החורף המנצים.

ניכנס אל הכפר מצפון וליד בית הספר נפגוש בבאר העתיקה שמימיה נשאבו בעבר בעזרת מנוע וגלגל דליים ועומקה, לדברי השכנים, 30 מטר. "ביר אל-חאנאני" הם קראו לה, כיוון שהיתה משמיעה קולות "חאנון" (שירה) מליבה עת היה הגלגל סובב.

נמשיך בדרכינו אל הכפר עד המסגד שגילו כ-250 שנה וממש בשוליו נמצא "וואלי" (קבר קדוש) המשוייך עפ"י המסורת לאחמד ליאלימי, מנהיג איובי שלחם לצידו של סאלח א-דין בקרב המפורסם בקרני חיטין (1187) ותושבי הכפר מייחסים לו סגולות שמירה.

מהמסגד המשיכו במעלה הדרך ותפגשו שתי כנסיות (פספסתם? תבקשו הכוונה מהמקומיים), האחת נטושה והשניה משופצת ומוקפדת למראה. למרות שאין נוצרים בכפר, בנכסי הכנסייה מטפלת הרשות המקומית.

בד בבד

את הדרך אל מחוץ לכפר תעשו על הכביש הראשי, ממש ביציאה (כ-100 מטר לפני תחנת הדלק), מאחורי המאפיה המקומית נמצא את "בנאת אל-עין", כך קוראים תושבי הכפר לעץ קדוש היושב על מעיין שמימיו נסתמו.

עלו על השביל והיכנסו לחצר הבית שממערב למאפייה, שם תראו את אלת המסטיק כורעת תחת נטל הבדים שניתלו על ענפייה. לפני שנים רבות הפך העץ להיות קדוש ועד היום פוקדים אותו מאמינים מהאיזור שאיש מהם לא הצליח להסביר לי, מהיכן ומתי באה קדושתו. אבל גרסאות שונות של סיפור על טרקטור שניסה לעקור את העץ וסכיניו נשברו חזר על עצמו לא אחת.

"העץ שומר על המעיין", אמר לי חאלד, מנהל חטיבת הביניים, איש נעים

 סבר. בעברית רהוטה סיפר לי סיפור מופלא על בנות הכפר השכן שבימים עברו היו יורדות אל הבאר כשכדיהן לראשן ושרות שיר הלל לשכנותיהן בנות שעב, הבנות אשר על המעיין "בנת אל-עין". מעיין אל תחפשו במקום, מימיו כבר אינם מפכים ובתי הכפר ניבנו סביבו, בנות הכפר השכן זקנו ולא נשאר אפילו זכר לרחבה הגדולה שפעם היו יורדות אליה לעת מרעה.

למעוניינים במידע נוסף על הכפר, ניתן להתקשר לחאלד הדהוד, מנהל חטיבת ביניים והוא בשמחה יסייע - 5665235 - 050.

• אמנון גופר הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים גלילי.