ג'יפ גרנד צ'ירוקי - ראש אינדיאני

העובדה שמרבית האנשים שאתם מכירים, כולל חובבי רכב מושבעים, מכנים כל רכב שיורד לשטח בשם "ג'יפ", אומרת הרבה מאד על הפרסום וההילה יוצאי הדופן של המותג האמריקני. ממש כמו שפריג'ידר הפך שם נרדף למקרר, נחשב ג'יפ כבר עשרות שנים לכינוי עבור רכב המשמש יורדי שטח - נסו פעם להסביר לאיש מכירות של טויוטה כי לכנות את הלנד-קרוזר בשם ג'יפ, מהווה סוג של סתירה פנימית מביכה.

ג'יפ אמיתי עם בוץ אמיתי. ככה אנחנו אוהבים

הדגם החדש אמנם צמח מהותית לעומת קודמו (13 ס"מ באורך, כחמישה ברוחב), אולם האווירה האינטימית בתא הנוסעים נותרה בעינה. מה שאומר כי גם נהגים ממצועי קומה יגלו חיש קל כי התקרה קרובה מתמיד, בעיקר בנהיגת שטח עם תנוחה גבוהה ושולטת לטובת הראות. התחושה מאחור לעומת זאת נוקשה מעט, צפופה מהצפוי, עם מושב נמוך מדי ומרחב מצומצם לרגליים. וזה קצת מפתיע, לאור בסיס גלגלים של 278 ס"מ (כתשעה יותר מבעבר). אפילו תא המטען אינו ענק, אך מחפה על כך בפתיחה מפוצלת של הדלת, שמשה שמתרוממת בלחיצת כפתור, תאי אחסון לרוב ושקע מתח.

העיצוב לא הולך רחוק מספיק

אבל הסיפור הגדול של תא הנוסעים שייך בעיקר לפלסטיק מכל עבר. ניתן היה לצפות מג'יפ שיידעו לייצר אווירה יוקרתית בתא הנוסעים, אבל הם נכשלו כאן. יריעות פלסטיק אפור מגוונים שונים וטקסטורות אחדות, החל מחלק-כהה וכלה במחוספס -בהיר עם כל מה שבאמצע. אפילו הדפנות מכוסות בפלסטיק שנראה זול מדי לרכב שכזה, ועל דמוי העץ לא נרחיב מילים. המושבים נראים נהדר עם עור איכותי וכיתוב Jeep, וזהו. 

ההגה מתכוון רק לגובה, תפעול התאורה מסורבל ולא נוח, מתגים אחרים - כולל בקרת אקלים מעט רועשת - נראים פשוטים מדי. מנשא הספלים בבסיס המושב האחורי נראה כאילו יתפרק בקרוב, ותפעולו גס. כאשר כל זה בא מחברה שנמצאת תחת שליטת מרצדס, אותה אחת שמייצרת את ה-ML החדש ומשווקת אותו כאן במחיר גבוה רק במעט, אי אפשר שלא לתהות מי אישר את תא הנוסעים הזה.

רשימת האבזור ארוכה אמנם, וכוללת אפילו פרטים לא שגרתיים כמו דוושות ומושבים (בעלי זכרונות) מתכווננים חשמלית ושפע אפשרויות לתכנות פונקציות שונות ברכב. אבל כל אלה אינם מסוגלים להסתיר את התחושה שמישהו פישל כאן, ובגדול.

יש מנוע

מנוע מצוין ותיבה שמסייעת בשטח

ואיך המנוע מתפקד? כרגיל, מצוין. למרות בידוד רעשים פחות מוצלח, המנוע הזה מתגלה שוב כאחת היחידות הטובות שאנו מכירים כיום. הוא זורם היטב, מגיב מצוין, שופע מומנט ומציע אפילו ביצועים נאים. האצה למאה אורכת תשע שניות בלבד, עקיפות מתבצעות כהרף עין, למרות ה"מחסור" בשני יחסי העברה באמצע. למעשה, רק אם תנסו להגיע לאזורי מהירות אוטובאן (לא חוקיים), תגלו הבדל גדל והולך בינו לבין ה-ML. התיבה המיושנת יחסית מציעה אפילו יתרון שאנו מאד מעריכים - בתפעול ידני היא אינה מתערבת ולא מעלה הילוך (רק מורידה). מצוין בנהיגת שטח. היא פחות נמרצת ומעודנת מזו שבמרצדס, אך פעולתה נאותה בהחלט.

עם מנוע ומשקל דומים (2,170 ק"ג) קצב שתיית הסולר לא היה שונה מהותית מה-ML. הגרנד האמריקני ילגום קצת יותר משישה ק"מ לליטר לאורך מבחן מאומץ במיוחד, אבל רק לעיתים רחוקות יגיע ל-8 ק"מ לליטר, אפילו בנסיעה רגועה.

עם הפנים לכביש

אנשי ג'יפ מספרים כי בפיתוח הדגם החדש, התמקדו בשיפור התנהגות הכביש, מחסרונותיו הידועים של הדגם היוצא. לכן הוחלף מנגנון ההגה בגל משונן "עכשווי", הסרן החי מלפנים פינה מקום למתלים עצמאיים וכיול המתלים הפך "אירופי" יותר. כדאי לציין כי בניגוד לגישה הרווחת כיום ברכבי כביש-שטח יוקרתיים, בג'יפ העדיפו שלא לצייד את הגרנד במתלי אוויר נשלטים אלקטרונית, למרות יתרונותיהם בהתאמה מיידית לשטח ויצירת מרווח גחון משופר. זאת מכיוון שהיו מעוניינים להמנע מהמורכבות של תוספת מערכות אלקטרוניות. הוגן בהחלט.

על הכביש מורגש שיפור משמעותי לעומת הדגם היוצא. ההיגוי נחוש ומהיר יותר, גם אם לעיתים קרובות הוא מעורפל לטעמנו. השליטה בתנודות הגוף שופרה בפירוש, אך כבישים משובשים עדיין מוציאים את הג'יפ מדעתו. מערכת ההנעה הכפולה המוערכת (בצדק גמור) של ג'יפ מעניקה חלוקת כוח נכונה ואחיזה מרשימה גם עם צמיגים דו-שימושיים. ההתנהגות צפויה בהחלט ובטוחה למדי.

אבל, זה בפירוש לא ברמה אליה הורגלנו מיצירות עכשוויות (וגם וותיקות יותר) של תעשיית הרכב האירופית. מרצדס ML, ב.מ.וו X3 או X5, פולקסווגן טוארג. כולם נמצאים פחות או יותר באזורי המחיר, המחייה, וקהל היעד של הגרנד צ'ירוקי, אבל מציעים דינמיקה טובה משמעותית. אם במישור המתלים או ההגה.

רמת הנוחות טובה. ורעה. ומה שבטוח - שהיא לא אחידה

גם בסעיף נוחות הנסיעה אין לג'יפ בשורות. הנוחות בנסיעה עירונית טובה, אך הופכת לסבירה בלבד בכבישים בינעירוניים, ופחות מכך כאשר מגיעים לכבישים משובשים יותר. כאן מורגשת הפשרה הגדולה שעשו שם, עם הבחירה במערכת מתלים קונוונציונלית. ובאותה נשימה, רבותי בג'יפ, הגיע הזמן לשפר את מערכת הבלימה הנרפית, עם דוושת בלם בעלת מהלך ארוך מדי, חסרון בתחושה ואובדן כוח מהיר מדי.

בשטח? נתון מרווח גחון של 21.6 ס"מ בלבד, נראה מעט נמוך. בעיקר כאשר מרבית המתחרים מסוגלים להניף עצמם מעלה בהינף מתג. אבל נהיגה מעט יותר מחושבת, תפתיע גם עכברי שטח מנוסים. הגרנד בהחלט מרגיש מצוין בשטח. מערכת ההנעה הכפולה מתפקדת מצוין, מפעילה באופן אוטומטי נעילות דיפרנציאל כאשר היא מזהה צורך בכך.

מצד שני, כאשר הנהיגה בשטח מהירה יותר, על שבילים למשל, מתגלה חלקו הקדמי של הגרנד כחסר יכולת שליטה על התנועה מעלה-מטה. ריסון התנועה נרפה מדי, ומכריח האטה מיידית והמתנה לרגיעה. שוב, גם כאן, מתחריו המודרניים מכל עבר, מציעים יכולת גבוהה בהרבה.

אלא שהפער בין ג'יפ לתעשיית הרכב האירופית הפך גדול עוד יותר משהיה בעבר. השיפור שביצעה לא רק שאינו סוגר את הרווח הגדול מדי. בהתחשב בכך שמדובר ברכב חדש לגמרי - הוא אף מגדיל אותו. הסיבה לכך היא בעיקר תג-מחיר של לא פחות מ-440,000 שקל (זהה גם לבנזין). הוא אמנם זול ב-10% עד 15% ממתחריו הישירים והמאד-מוערכים, אבל אלה באמת מציעים הרבה יותר בכל תחום שתעלו על דעתכם. נכון, לא קוראים להם ג'יפ. וזהו.