הילד על ריטלין? יכול להיות שהפרעת הקשב שלו מדומה

המורה של יונתן בן ה-8 הרגישה שהיא לא מסוגלת עוד להשלים עם התנהגותו בכיתה. הוא היה אחוז תזזית, איחר לשיעורים, הפריע לחבריו ועשה כאוות נפשו. בנכם סובל מהפרעת קשב", אמרה להוריו. לדעתי, הוא צריך לקבל ריטלין". ההורים פנו לרופא הילדים, וזה החליט אף הוא שיונתן לוקה בהפרעת קשב והפנה אותו למרפאה להפרעות קשב, עם המלצה לתחילת טיפול בריטלין.

"התחלנו לעשות בירור לעומק, שכלל בדיקה פסיכיאטרית", מספרת ד"ר איריס מנור, מנהלת המרכז לקשב וריכוז של שירותי בריאות כללית, ואז התברר שהתמונה שונה לחלוטין. במהלך הבדיקה התחילו לעלות אל פני השטח תכנים שהדאיגו את הצוות המטפל. "היו ליונתן תיאורים מוזרים של המציאות סביבו", מספרת ד"ר מנור. הוא עסק באובססיה בכישופים, בילבל בין מציאות לדמיון, והיה ברור לחלוטין ששיפוט המציאות שלו לא תקין".

יונתן נשלח למבדק פסיכולוגי, וזה מצא שהוא סובל מפסיכוזה, שהתבטאה

כהפרעת קשב. הוא היה חסר ריכוז, מוסח, שכחן, ובחוסר שקט תמידי", מספרת דר מנור. אם היינו מתחילים לטפל בו בריטלין, היינו רק מחריפים את מצבו הפסיכוטי, כיוון שזו אחת מתופעות הלוואי של התרופה אם היא ניתנת במצבים פסיכיאטריים מסוימים". יונתן החל לקבל תרופות אנטי פסיכוטיות, והשיפור במצבו לא איחר להגיע.

גם דנה בת ה-10 הופנתה למרפאה להפרעות קשב על ידי מורתה בבית הספר בחשד להפרעת קשב. היא השיגה ציונים נמוכים, לא היתה מרוכזת בשיעורים והתנהגותה התאפיינה בפעלתנות יתר. במהלך האבחון הפסיכיאטרי היא סיפרה לצוות על חששות חוזרים ונשנים מאסון שיתרחש בביתה או מכך שהוריה יחלו במחלה קשה וביטאה חרדת מוות עמוקה.

דנה, התברר, סבלה מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. היא התחילה לקבל תרופות נגד חרדה בשילוב עם טיפול פסיכולוגי. ככל שמצבה הוטב, תסמיני הפרעת הקשב הלכו ושככו.

ילדים נפיצים

על פי ההערכות, מדי שנה מאובחנים עשרות ילדים בטעות כלוקים בהפרעות קשב וריכוז ומטופלים בריטלין, למרות שלמעשה הם לוקים בבעיה שונה. הפרעת קשב יכולה להיות ביטוי של הפרעות רבות אחרות", מסבירה ד"ר מנור. הטיפול השגוי בריטלין עלול להחמיר הן את הבעיה הבסיסית והן את ביטויה. ריטלין הוא תרופה מעוררת, שמגרה חרדה ויכולה להחריף חרדות.

הפרעת קשב מאובחנת בדרך כלל רק אחרי גיל 5. אבל יש פעוטות וילדים רכים בשנים שעשויים לגלות היפראקטיביות חמורה ולגרום להוריהם מבוכה, בלבול ופחד. הילדים האלה מכונים 'נפיצים'. הם מצויים באי שקט קיצוני, משתוללים וצורחים ברגע שנוגעים בהם, גורמים להרס רב בבית, סובלים מחבלות מרובות, וכל ניסיון להרגיע אותם רק 'מחמם' אותם עוד יותר. פעמים רבות מדובר בילדים אינטליגנטיים, שבהיעדר טיפול מגיעים למוסדות לחינוך מיוחד, ופעמים רבות כבר קשה להוציא אותם ממסגרת כזו.

"הם מקבלים שם של מפלצת", אומרת ד"ר מנור, "ואז הם מפתחים דימוי עצמי של מפלצת. הם במצוקה קשה מאוד, משום שהם מבינים שהם לא בסדר ובונים לעצמם דימוי עצמי מאוד שלילי, מה שעלול לגרור הפרעות פסיכולוגיות בהמשך". נפיצות היא הפרעה שהגורם לה עדיין לא ברור. ילדים נפיצים בדרך כלל מפתחים הפרעת קשב בגיל 6 ומעלה. כלומר, אלה שתי הפרעות ש'הולכות ביחד'.

הטיפול בילדים נפיצים נעשה באמצעות תרופת הרגעה ו נאולפטיל, שניתנת בטיפות ומאושרת לשימוש גם בתינוקות ובפעוטות. השיפור מתרחש בתוך כמה ימים. הנאולפטיל מפחיתה את האימפולסיביות ואת עוצמת התגובה לגירוי. מאוחר יותר, אם מאובחנת אצל הילד הנפיץ גם הפרעת קשב, הוא מקבל בנוסף לנאולפטיל גם ריטלין, לצד טיפול התנהגותי. באופן הזה הילדים משתלבים היטב במסגרות לימוד רגילות.

אספרגר: תזזית וזעם

ההפרעה הנדירה הזו מוגדרת כסוג הקל של אוטיזם. בשנים האחרונות חלה עלייה באבחון של ילדים שסובלים מתסמונת אספרגר, בעיקר בשל המודעות הגבוהה לבעיה. בניגוד לאוטיזם הקלאסי, ילדי אספרגר הם בעלי שפה עשירה ושוטפת, והבעיה העיקרית שלהם מתבטאת בסאב טקסט: היכולת שלהם להשתמש בתקשורת לא מילולית לקויה.

הילדים האלה מתקשים ליצור קשר עין ישיר, מתייחסים לאחרים כאל חפץ, קולם חסר אינטונציה והם נוטים לעסוק באופן אובססיבי בדברים שונים. במקרים רבים הם מגלים סימפטומים דומים להפרעת קשב וריכוז: הם לעיתים אחוזי תזזית, מתקשים להתרכז במשימה מרכזית אחת, מתקשים לשבת במקום זמן ממושך וכדומה.

הטיפול בתסמונת אספרגר הוא בעיקר פסיכולוגי, והטיפול התרופתי משני. בגיל ההתבגרות נוטים הלוקים באספרגר לסבול מהתפרצויות זעם, ולכן משלבים בטיפול גם תרופות הרגעה. ריטלין הוא לא חלק מהקו הטיפולי בהם.

פוסט טראומה: לא מרוכזים

עדות לפיגוע או לאסון, התעללות מינית או רגשית וכל אירוע חריג שיוצר בהלה עלולים לגרום אצל הילד להפרעה פוסט טראומטית. ההפרעה יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מישורים ו מוחצן ומופנם. הביטוי המופנם כולל סיוטי לילה, דיכאון, הרטבות לילה, פלאשבקים, מחשבות חוזרות על האירוע הטראומטי והימנעות ממקום הטראומה. כך, למשל, ילד שהותקף ברחוב בדרך לבית הספר יימנע מלעבור באותו מקום. במישור המוחצן הילדים האלה נוטים להיות בעלי סף גירוי נמוך. הם מתפרצים בקלות, מתרגזים וחסרי ריכוז. הם מאופיינים גם בתנועתיות יתר. "לעיתים ילדים כאלה מגיעים אלי עם המלצה לריטלין", אומרת ד"ר מנור, "אך הם לא סובלים מהפרעת קשב וריכוז, והטיפול בהם שונה לגמרי ומשלב תרופות אחרות עם טיפול התנהגותי בילד ובהורים".

חרדה: לא קשובים

כ-5 אחוז מהילדים סובלים מהפרעות חרדה. פעמים רבות אלה ילדים שחוו גירושים קשים של ההורים או מוות במשפחה. הם מסרבים ללכת לבית הספר ונרתעים מלעזוב את ההורים. הילדים האלה עשויים לבטא תסמינים של הפרעת קשב. הם בורחים הביתה מבית הספר, לא קשובים ואחוזי תזזית. הטיפול בהם דורש טיפול תרופתי נוגד חרדה בשילוב עם טיפול פסיכולוגי.

דיכאון: חסרי מנוחה

עד לפני כמה שנים היתה מקובלת הקביעה שלפיה רק מבוגרים סובלים מדיכאון. היום ידוע שדיכאון תוקף גם ילדים. חלקם נוטים לגלות תסמינים של הפרעת קשב: חסרי מנוחה, מצויים באי שקט ומתרגזים בקלות. אבחון

פסיכיאטרי במקרים כאלה מגלה חשיבה אובדנית, תחושה של חוסר טעם בחיים, עיסוק יתר במוות, הפרעות בתיאבון ובשינה וראיית עולם פסימית. הטיפול בדיכאון מתחיל באבחון הנכון, ואחריו ניתנות תרופות נוגדות דיכאון, שמפחיתות ואף מעלימות את תסמיני הפרעת הקשב.

האבחון קובע

עיקר הטיפול השגוי, כאמור, נובע מאבחון לקוי של ילד שמגלה תסמינים של הפרעות קשב. "הטיפול הנכון בהפרעת קשב וריכוז דורש בראש ובראשונה אבחון מתאים", אומרת ד"ר מנור. בלא אבחון פסיכיאטרי, לצד המבחנים השונים להפרעת קשב, האבחנה עלולה להיות מוטעית, להביא לטיפול תרופתי שגוי ולגרום להחרפה בתסמיני המחלה. זו הסיבה שאנחנו מדגישים גם לאנשי מקצוע וגם להורים שחשוב לא לדלג על שום שלב באבחון. לא כל ילד תזזיתי או חסר מנוחה סובל מהפרעת קשב וריכוז.