המנהיג שמזכיר מי היינו

עוצמת האהבה והגעגועים לאריאל שרון והחרדה העמוקה לגורלו מכלל הציבור הישראלי ללא הבדל מהווים תופעה מדהימה, שאין להפנים אותה כמובנת מאליה. ראש הממשלה היה, לאורך כל דרכו הציבורית, דמות שנויה במחלוקת. בצמתים רבים לאורך הקריירה שלו היה שרון נערץ כפי שהיה שנוא. עדת נאמניו חפפה את עדת רודפיו ופעמים רבות נפלה ממנה. הוא עורר הערצה ומשטמה במינונים גבוהים. הוא תמיד היה איש של קצוות ושל קיצונויות, ולא איש של הסכמיות או גישור. על רקע היכרות מצטברת זאת עם אריק שרון, מופלא עוד יותר קונצנזוס האמפתיה והעצבות שאופף בימים אלה את עם ישראל, בעוקבו אחר מאבק ההישרדות של ראש ממשלתו. כיצד חל השינוי המופלא הזה - מבולדוזר דורס לסב מחבק?

לתמורה חסרת התקדים הזאת קיימים מספר הסברים מתחומים שונים - הסברים פוליטיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, היסטוריים וכל מיני קומבינציות שלהם. הראשון והמיידי שבהם מתחבר למה שאריאל שרון סימל בתפקידו האחרון. בכהונתו כראש ממשלה בחמש השנים האחרונות, סיפק שרון יציבות, חוסן ועקביות למערכת הפוליטית ולחברה הישראלית כולה. על רקע הארעיות וחוסר הוודאות של המנהיגים שקדמו לו, העמידות של שרון בלטה כפליים. אין זה משנה כלל אם הסטביליות הזאת נבעה מריכוזיות, היררכיה או קיבעון של כלל המערכת; הצורך בה בקרב כל שכבות הציבור היה עז, ועל כמיהה זו התבסס שלטונו. עם החשש מהסתלקותו של שרון, מבצבצת גם היראה לשוב לתוהו הפוליטי שקדם לו.

בנוסף, אריאל שרון היווה את הישראליות על כל היבטיה. תכונותיו הבולטות - הלהט, החוצפה, החברות, הברוטאליות, הנחישות, הפרקטיות והגמישות המוסרית, הן מאפייני הישראליות. קל יותר לכל ישראלי לחוש זיקה כלפי אריק שרון מאשר כלפי כל ראש ממשלה אחר. רק כך אפשר להבין את המספר הגבוה של אנשים שהסכימו כי מדובר באדם מושחת, ובאותה נשימה סברו כי עליו להמשיך ולהוליך את העם. האתוס הישראלי, המתייחס לחוק כאופציה והולל מגניבת תרנגולות בפלמ"ח ועד למתן ג'ובים למקורבים במשרדי ממשלה, מצא באריק שרון מנהיג כלבבו.

אך הילתו של שרון בערוב ימיו התעצמה לא רק בשל סיבות רגשיות וסנטימנטאליות. רבים מאלה שתיעבו אותו ובזו לו על הפרחחיות של ימי ה-101, על הדורסנות של ההתנחלויות הראשונות, על ההפקרות של מלחמת לבנון ועל הבהמיות של ימי המרפסת בכיכר ציון, החלו לבחון אותו באור אחר בשל האומץ שלו להכיר בטעויות ולחולל שינוי. כאשר דיבר שוב ושוב על ויתורים כואבים למען השלום ועל הפסקת הכיבוש, גם יריביו המרים האזינו לו. צריך תעצומות נפש אדירות כדי לבצע שינוי בכלל, לא כל שכן שינוי כה קרדינלי בגיל כה מתקדם. המהפך שעבר שרון היה בבחינת סתירה ושמיטת הקרקע תחת כל מה שהטיף לו והאמין בו בכל עברו הציבורי. לא הרבה מסוגלים לכך. שרון עשה זאת - ולא רק בדיבורים. על כך הוענקה לו אהדת רבים, שלא פיללו לצדד בו מעולם.

איך מיתוס נולד

גורם לוכד אהבה נוסף לאריק שרון הוא החיבור לעבר. עם מתחבר לעברו ברצף של זיקה והזדהות, המתחבר למי שחווה בעצמו אירועים והתפתחויות משמעותיות בחיי האומה. וכשאלה נמוגים, מחליפים אותם נרטיבים היסטוריים, ובחלוף הזמן מתכהים אלה למיתוסים ופולקלור. הישראלים מבולבלים ומוטרדים מיותר מדי מיתוסים וגרסאות היסטוריות. קיימת לאות מלקרוא, לשפוט ולהחליט מה מתאים ומה לא. יש כמיהה למישהו שיכול לחברם ישירות לעבר הזוהר. והנה לפנינו עדות חיה של מי שהיה שם בגאון, בהתרסה וללא חת, צונח ממטוס, רוכב על טנק, דוהר על זחל"ם, עם תחבושת על הראש ועם שיר בלב. שרון הוא ההוכחה החיה שפעם היינו מי שהיינו. 

רבים מהמנידים ראשם בצער על גורלו של שרון אינם נמנים עם חסידיו. הם פשוט מעיפים מבטים חסרי מנוחה ימינה

ושמאלה ובוחנים בדאגה ובחוסר נחת את האלטרנטיבות להנהגה בעידן הפוסט-אריקי. השיממון שהם מאתרים שם מעצים עוד יותר את העגמומיות ודאבון הלב לנוכח החלל שנותר בצמרת. ללא כל קשר לכישוריהם ויכולותיהם האובייקטיביות של השחקנים שנותרו על הבמה הפוליטית, התחושה הסובייקטיבית - והיא הקובעת בפוליטיקה - היא שאין תחליף לשרון, לפחות לא בטווח הקרוב. הדלות הזאת מחדדת את הרגשת היתמות והנטישה שאופפת רבים.

לבסוף, חייבים להודות, נסיבות דרמטיות וטרגיות של הסתלקות מיטיבים עם המסתלק. מאלביס פרסלי ועד רבין וגנדי, כך גם עם שרון, המעבר המהיר והבלתי נתפס מחוזק ואדירות לחוסר אונים וחידלון מעורר בכולם את תערובת הרגשות האימתנית של סימפתיה, חמלה ותוגה. לו היה שרון מסיים את הקדנציה שלו במלואה ופורש לחוותו בריא ושלם, ספק אם היה נישא על גלי האהדה העכשוויים. מבחינה זאת, ייתכן ושר ההיסטוריה עושה עמו חסד אחרון.

ד"ר מולי פלג, מרצה לתקשורת פוליטית במכללת נתניה