"אסור לקצץ בקצבאות הקשישים"
בספר חדש של ארגון הג'וינט מתוארים חייהם הקשים של הקשישים בישראל, ששליש מהם חיים מתחת לקו העוני. חלקם אינם יכולים אפילו להתקשר לבני משפחתם או לבקר אותם - כיוון שאין להם כסף לנסיעה או לטלפון. הדרך העיקרית המומלצת להתמודד עם הבעיה - קצבאות זיקנה שיאפשרו קיום בכבוד
200 אלף קשישים בישראל, המהווים כשליש מאוכלוסיית הקשישים הכללית, חיים מתחת לקו העוני. כך מגלה ספר חדש שמפרסם ארגון הג'וינט. הספר, ובו אסופת מאמרים בנושא חיי הקשישים בארץ, חושף שוב את מצבם הכלכלי הקשה של הזקנים. המצב הכלכלי הקשה משפיע גם על מצבם הבריאותי, הנפשי ומעורר בקרבם תחושות בושה, השפלה וחוסר תקווה.
המכשיר העיקרי לצמצום העוני אצל קשישים, על פי הסקר, הוא תשלומי הקצבאות, וכן צויין כי יש להבטיח קצבאות זקנה שיאפשרו קיום בכבוד, תוך צריכת מוצרי היסוד הבסיסיים - מזון, דיור ושירותי בריאות וסיעוד.
"קצבאות אלו יש להפקיע מכל תוכנית קיצוצים כלכלית, ולהגן עליהם מפני שחיקה על ידי הצמדתם לרמת החיים הממוצעת בחברה. לטווח הארוך יותר יש להבטיח שלכל עובד, עצמאי כשכיר, תהיה תוכנית פנסיה".
מהספר, שנערך על ידי ד"ר יצחק בריק, עולה כי הקשישים החיים מתחת לקו העוני חיים בתנאי דיור ומצוקה קשים ביותר, וכי תשלומי המוסד לביטוח לאומי לא רק שאינם מצליחים לחלץ אותם ממעגל העוני אלא שהם אינם מאפשרים אפילו מינימום של קיום.
בתשלום שמקבל הקשיש מקצבת הזקנה בתוספת השלמת הכנסה (כ-1,863 שקלים בחודש) הוא אינו מסוגל לספק את צרכיו הבסיסיים, ולעיתים קרובות קשישים עומדים בפני דילמות קשות ואכזריות - אם לרכוש בסכום שבידיהם מזון או תרופות.
כשליש מאוכלוסיית הקשישים בישראל חיים במצוקה כלכלית חמורה, כשהכנסתם מקצבאות ומפנסיה זעומה ואינה מאפשרת להם קיום בכבוד. מחצית מהקשישים החיים במצב זה הם עולים חדשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר, שעלו לישראל ללא כל רכוש ונכסים והם נאלצים להתקיים מקצבאות הביטוח הלאומי בלבד.
באחד המאמרים מצוין סקר שנערך לפני כשנתיים על ידי מכון ברוקדייל על מצבה של האוכלוסייה הזקנה הענייה. מהסקר עולה כי כ-30% דיווחו על אי בטחון
תזונתי (85 אלף איש). 32% מהנחקרים ציינו שקר להם בחורף והסבירו כי הדבר נובע מסיבות כלכליות. 19% ציינו כי הם סובלים מבעיות ראייה שאינן מטופלות, ו-12% סובלים מבעיות שמיעה לא מטופלות.
כחמישית מהקשישים דיווחו על תחושת בדידות קשה הקשורה בקשר הדוק למצבם הכלכלי. חלקם ויתרו על התקשרות טלפונית עם בני משפחתם כיוון שלא היה להם כסף לתשלום חשבון הטלפון ורבים נוספים דיווחו כי נאלצו לוותר על ביקור אצל בני משפחה בשל מחסור בכסף לתשלום עבור נסיעות.