פרה לא קדושה
הקמפיין לשוקולד פרה בהודו מעורר כמה תהיות, אבל בסופו של דבר הוא מוצלח ומציג אותה כדמות שמעלה חיוך, מתחברת לאנשים ומאוד ישראלית
מה ישראלים אוהבים? לטייל עם תרמיל בהודו, לחייך למקומיים, לחשוב שהם מתרשמים מאיתנו באופן מדהים ולאכול שוקולד פרה. תארזו הכל בשיר הודי שהתפרסם בהוליווד, וקבלו את הסרט החדש של עלית לשוקולד פרה.
על הרבה דברים בסרט הפרסומת החדש של שוקולד פרה אפשר לתהות: האם לא נמאס כבר מסרטים למותגים ישראלים בהודו? האם כבשנו את הודו ולא ידענו? (או, אולי, משהו מהאימפריה הבריטית נדבק בנו בתקופת המנדט?) האם הישראלים נראים טוב רק כשעשרות סטטיסטים הודים מקיפים אותם? (או, אולי השמועה עברה בין משרדי הפרסום שיש מסעדה ממש טובה ליד המשרדים של חברת ההפקה ההודית?). יכול להיות שאנחנו באמת כאלה תמימים (או, אולי, שחצנים) שאנחנו חושבים שאיזשהו עם עדיין אוהב מטיילים ישראלים? וגם צריך לשאול האם שוקולד פרה טעים רק לנו, הישראלים, או שההודים באמת אוהבים אותו? ומאיפה, לעזאזל, השיר הזה מוכר לנו?
מתוך הקמפיין
אבל אל מול כל התהיות, הציניות והריאליסטיות, ישנם דברים שאין לי בהם ספק: קמפיין התדמית של שוקולד פרה בהודו מושך את תשומת הלב, מסקרן בצפייה הראשונה וממשיך את האסטרטגיה הפרסומית של שוקולד פרה בשנים האחרונות: הוא מציג אותה כדמות שמעלה חיוך, מתחברת לאנשים ומאוד ישראלית.
אז נכון - הרעיון הקריאטיבי של הסרט לא פורץ דרך ושוקולד פרה הוא בהחלט לא מותג בינלאומי, אבל ההומור בנושא הפרות-הקדושות נותן לדעתי הצדקה למסע להודו. התוצאה הסופית לדעתי היא טובה: סרט עם סיפור, הומור וקצב שהם בגובה העיניים של קהל המטרה. ככה זה כשאת פרה שרוצה להישאר בקונצנזוס.
קמפיין לשוקולד פרה. משרד הפרסום: שלמור-אבנון-עמיחי Y&R
הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ולפרסום
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
