מעגל הבגידה הושלם

נהיר וברור לכל אזרח ישראלי בעל לב וחוש צדק, כי יהונתן שירת את מדינת ישראל 21 שנים, ולא מגיע לו יחס כזה מהמדינה אותה שירת. אפילו אסירי ציון בעצמם, באמצעות ארגונם הרשמי, הכירו בו, ורואים בו אחד משלהם. ההיסטוריה לא תצטרך לשפוט האם היה או לא היה אסיר ציון; יהיה עליה לשפוט כיצד התייחס אליו בג"ץ.

ההחלטה הכתובה של בית-המשפט מנציחה שקרים ממשלתיים הגורמים לנזקים קשים, וזאת ללא כל שמץ של ראיה. בג"ץ

 טוען בשגגה שממשלת ישראל תומכת כלכלית ביהונתן ובי, משלמת לעורכי-דינו של יהונתן ובאופן כללי דואגת לנו. זהו שקר וכזב! במסמכים רשמיים שברשותנו, הממשלה הודתה שוב ושוב שאיננו מקבלים - ולא קיבלנו בעבר - כל תמיכה כלכלית מממשלת ישראל. אנו חיים בעוני מחפיר ותלויים בנדיבותם של כמה חברים כדי לשרוד. אף אחד מעורכי-דינו של בעלי, בארץ או בארצות-הברית, אינו מקבל תשלום עבור העבודה המשפטית שהוא מבצע עבורו. 

יהונתן ואני מגנים את הצעת בית-המשפט, כי הממשלה תמציא "סטאטוס סמלי" עבורו, כזה אשר לא יחייב את הממשלה בדרך כלשהי. היה על בג"ץ להזכיר לממשלה כי יהונתן מוכר רשמית כסוכן ישראלי, וכי הגיע הזמן שהמדינה תפסיק לחמוק מקיום התחייבויותיה אליו ככזה - במקום לעזור לממשלה להמציא דרכים חדשות להתחמק מאחריותה כלפיו.

אנו המומים מההתפלפלות בה השתמש בית-המשפט כדי לדחות את עתירתו של יהונתן: כיוון שלא נעצר כיהודי, וכיוון שריגול הוא עבירה - ולא פעילות ציונית, הוחלט שלא לתת לו מעמד של אסיר ציון. מתברר כי רק מי שנעצר כיהודי בשל פעילות המעודדת עלייה, אך נחשבת בלתי חוקית במדינה בה בוצע המעצר - יכול להיחשב אסיר ציון. טענות אלה נופלת בפני התקדימים ההיסטוריים והעובדות.

בית-המשפט התחמק לחלוטין מתביעותיו המתועדות של יהונתן לגבי היחס האכזר וההתעללות והאופי האנטישמי של מאסר העולם שלו. הוא הפגין חוסר רצון מוחלט ליישם את אותה ההתחשבות כלפיו, כפי שממשלת ישראל מיישמת באופן תדיר כלפי רוצחים ומחבלים. וכל זאת בימים בהם מדובר באפשרות שמרואן ברגותי וסמיר קונטר ייחשבו שבויי מלחמה, כדי לאפשר את שחרורם.

אסיר ציון המוכר ביותר בישראל, השר לשעבר נתן שרנסקי, היה מרגל מורשע. הוא נעצר, הואשם, הורשע ונכלא בברית-

המועצות באשמה של ריגול למען ארצות-הברית. ועם זאת, הוא הוכר על-ידי מדינת ישראל כאסיר ציון. כך גם חבר-הכנסת יולי אדלשטיין והרב יוסף מנדלביץ'; שניהם הורשעו בפשעים חמורים בארצם. מנדלביץ' הואשם בתכנון חטיפת מטוס והטסתו לישראל. אולם גם "הפושעים המורשעים" הללו הוכרו על-ידי מדינת ישראל כאסירי ציון. וכמו יהונתן פולארד, גם הם לא נעצרו כיהודים, ודאי לא כמעודדי עלייה.

בית-המשפט פטר כביכול בלא כלום את הקרבתם של גיבורי הציונות הגדולים, כמו אלי כהן, חנה סנש ושרה אהרונסון, בכך שפסק כי ריגול עבור מדינת ישראל - להגנה עליה ולהגנה על עצם קיומה - זהו פשע, ולא מעשה ציוני. עוול גדול נעשה לקהיליית המודיעין הישראלית ולשירותי הגיוס שלה על-ידי הפסיקה הנ"ל. בית-המשפט העליון של ישראל לא מצא מקום בליבו להעניק מעמד של אסיר ציון, אפילו לא כדי להציל את חייו של סוכן ישראל. הצדק לא נעשה. 

אסתר פולארד, רעייתו של יהונתן פולארד, המרצה מאסר עולם בארצות-הברית בגין ריגול לישראל