התפטרו רוב נציגי הציבור במועצת העיתונות

חמישה משמונת נציגי הציבור בנשיאות מועצת העיתונות הישראלית הודיעו היום (א') על התפטרותם. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי, המכהנת כממלא מקום נשיא המועצה, השופט בדימוס עו"ד שאול אלוני, ד"ר הדרה בר-מור, האלוף במיל. רפאל ורדי ופרופסור אסא כשר קוראים במקביל לפירוק המועצה במתכונתה הנוכחית.

"בשנים האחרונות, עקב שינויים מרחיקי לכת באופיה של התקשורת הישראלית, הלכה ונחלשה יכולתם של נציגי הציבור במועצת העיתונות למלא את תפקידיהם", הם אומרים, "אין בידינו שום אמצעי ממשי להטמעת האתיקה העיתונאית בעולם התקשורת או לאכיפה ראויה של כלליה.

במקום שנוכל לתת את חסותנו להסדרים סבירים של שמירה על האתיקה העיתונאית בישראל, אנו מוצאים את עצמנו היום כעלי התאנה של התקשורת, שאינה מגלה את היחס הראוי לאתיקה המקצועית של עצמה. על כן, המשך פעילותה של מועצת העיתונות במתכונת הנוכחית שלה נראה לנו בגדר של העמדת פנים שלא מן הראוי לקחת בה חלק".

מועצת העיתונות הוקמה לפני יותר מ-40 שנה במטרה ליישם תקנון אתיקה שיגן על העיתונות מפני השלטון ועל האזרח והציבור מפני העיתונות. חברים בה מו"לים, עורכים ועיתונאים.

שפירא-ליבאי, שחברה בנשיאות המועצה יותר מעשור, אומרת ל-ynet: "זו החלטה שמתבשלת מזה זמן. כבר לפני 12 שנה הצהיר נשיא המועצה דאז השופט יצחק זמיר שאין בידי המועצה לאכוף את כללי האתיקה. האמת צריכה להיאמר והיא שלעורכים ולמו"לים כיום אין נכונות לאכוף אמצעי ענישה יותר אפקטיביים. כיוון שמבחינה מספרית נציגי הציבור במועצה הם מיעוט, משקלנו זניח בהכרעות. רמת האתיקה אינה בשיאה, זאת בלשון המעטה ואנחנו איננו מרגישים את מעורבותם של העורכים והמו"לים בניסיון להוביל רפורמה, ההיפך. התחושה שלנו קשה כיוון שכלפי חוץ אנשים חושבים שהמועצה היא גוף ציבורי, אבל בפועל אין זה כך, כיוון שאנחנו, נציגי הציבור, מטורפדים ושיקול דעתנו לא משתקף בהחלטות. נציגות ציבורית, על מנת שתשפיע, צריכה לעמוד על 50% מכלל החברים, אחרת אין לה משמעות".

ד"ר שפירא-ליבאי מצביעה על שורת בעיות בתקשורת הישראלית: "עורכים ומו"לים אינם מקשה אחת, אבל באופן כללי ניתן לדבר על כרסום במעמד העיתונות והעיתונאים. האינטרנט עשה את שלו ובניגוד לעבר העיתונות היום אינה מיוחסת. היום יש ריבוי אלטרנטיבות תקשורתיות. המלחמה של העיתונים קשה וזה משפיע על רמת האתיקה. בעיה נוספת שמאוד מפריעה לנו היא ההשפעה של ההון על העיתונות ומצד שני מעמדם של העיתונאים. התלות הכספית של העיתונים בבעלי ההון הולכת וגדלה ומנגד עיתונאים עובדים בתנאים לא תנאים במשכורות מינימום כשחרב הפיטורים בשל התחלופה הרבה עומדת מעל לראשם באופן תמידי. אנשים שנלחמים על מקומם לא יעזו לצאת נגד בעלי ההון ולעשות כפי שמצפונם האתי אומר להם. אז נכון שלאורך תקופה ארוכה ראו בנו העיתונאים גם גוף מקצועי, אך זהו אינו המנדט שלנו. אין לנו יכולת לעמוד בציפיות הציבור ובציפיות שלנו מעצמנו כיוון שידינו כבולות. אנחנו לא רוצים להוליך שולל אבל מבחינתנו זהו גוף ללא כיסוי שפועל למראית עין".