גם אתה יכול!

בשעה ששודרו החדשות היו רכונים עומרי ורומי איש איש בפינת עבודתו, הפעילו את האזנייה הזעירה בלחיצה על תנוך האוזן ומבטם נדד מהמסך אל הקירות ולא הצטלב.

"טרגדיה בדרום," פתח הקריין את המהדורה. "שתי נערות מהפרברים נפטרו הלילה בדירתה של אחת מהן. מתברר שהשתיים השתמטו מהעבודה זה כמה חודשים והידרדרו לבטלה". רומי התרגזה. "שמת לב איך הם אף פעם לא אומרים את השמות שלהם, של אנשי הפרברים המתים?"

"כי מה זה משנה," אמר. "אנשים שיצאו ממעגל הקידמה והידרדרו לבטלה הם בעצם אנשים מתים. האירוע הפיזי עצמו רק מאשר את מה שהם ממילא."

רומי לא הגיבה, היא חיפשה את כפפות הפאלם שלה. מוזר, היא זכרה שהניחה אותן בתיק ועכשיו נעלמו. משהו השתבש. זה ברור. שלושה מכשירים – שניים במטבח ואחד בחדר האמבטיה - הפסיקו לפעול שעתיים ואז המשיכו כרגיל, ואיזה צפצוף מוזר באוזניות העגילים שלה חזר שוב ושוב ואז נעלם. אני חייבת להירגע, אמרה לעצמה בקול ומיהרה ללבוש את מעילה.

מהחלון הקדמי של המכונית נראה לה קו השמים של תל-טק-אביב נחרץ ומתריס. גשם דקיק וחד ירה בזגוגיות מכוניתה. הבידוד האקוסטי בחלל המכונית חצץ בין המראה לבין הקולות. אך רומי שמרה עכשיו על קור-רוח והורתה למכונית לצאת לדרך. היא התבוננה במראה האחורית וראתה את האשה עם ההבעה האטומה ניבטת אליה. אל הבעה זו תתגעגע בבוא היום כשייוודעו לה מעשיו המפתיעים של אהובה. המכונית החליקה במהירות חרישית על פני הכביש והתנועה זרמה ללא הפרעה. בתוך כמה דקות הגיעה למרכז העיר. רכבה הוביל אותה אל הפארק האלקטרוני כדי להטעין את מצברי המכונית ובינתיים יצאה לטייל מעט ברגל. הרחובות היו מוארים וריקים. היא הלכה מהר על המדרכה השקופה, עיניה נעוצות בנקודה רחוקה, דמיונית, מנסה להתעלם מסרטי הפרסומות המוארים על מסכי הענק בכל פינת רחוב. עצים בודדים, פחות מעשרים, נותרו בתל-טק-אביב, והפארק, עם מבני הבטון המחודדים ושבילי החצץ, נראה חשוך וקודר, ומן הסתם גם סגור בשעה מאוחרת זו.

רומי טרם התרגלה לשמות החדשים של הערים: עם העמקתה של הדרך הכלכלית החדשה אליה פסעו הכל בעיניים בורקות, הוחלט לשנות את שמות הערים בארץ כדי להתאימם לאווירת העשייה והשגשוג שרצו לשדר. כך הפכה תל אביב, מבת-ים הישנה ועד להרצליה, לתל-טק-אביב, וכפר סבא לכפר-הון-סבא. ורמת גן לרמת-קרנות-גן. השמות החדשים פורסמו בתשדיר מרכז דיגיטלי ביתי מיוחד וחגיגי ביום שלמחרת הכרזת הרפורמה: קריית-מדדי-אונו, אור-מניות-יהודה, סביוני ריבית הקרן, עליות-שערי-רעננה חיפה-השקעות, והון-סיכון ירושלים, הן רק חלק מן הערים שזכו לשמות מתוקנים.

רומי זכרה כיצד בילדותה נהגה לטייל עם הוריה לפנות ערב, כשאנשים נהגו ללכת ברגל. כאב חד פילח את גופה. מה קורה לי, רטנה לעצמה, אני צריכה ללכת לרופא. היא לא מצאה מועד מתאים בלוח הזמנים העמוס שלה וידעה שזה רק תירוץ. אבל הכאב לא הירפה.

רק כאשר מצאה את עצמה בכיכר העיר מול בנייני הרשות המחוקקת והשופטת, שמה לב למרחק הרב שהלכה. בניין העירייה אשר נבנה מחדש בשנת 2020 בצורת פירמידה הפוכה, יצירתו של אדריכל פרואני, לא מקורי במיוחד, התנשא לגובה של כמאה וחמישים קומות של מתכת זוהרת, ונראה כאילו נבנה רק אתמול. היא נזכרה בכתבה שקראה באותו הבוקר במדור 'האיכות הכלכלית של הסביבה' ואשר עקבה אחר קפיצת המניות הגבוהה של חברת Artificial Inteligent Materials שמימנה בניין זה. הכתבת שיבחה את החומר הנבון של המבנה המתקן את עצמו מנזקי הטבע, ורומי, שראתה לפני כשבוע את הסדקים שנפערו בקירות המתכת עקב רעידת אדמה קלה שפקדה את הארץ, הופתעה לגלות שאכן התאחו הסדקים.

מסוק זעיר נחת על גג העירייה ורומי הוציאה מהתיק את משקפי הלילה האינפראדיים, לחצה על המתג המכוון למרחק הרצוי והבחינה בדמויות שיצאו מהמסוק: ישראל ר.א.א (ראש אנרגיה אלטרנטיבית), אלכס מ.מ.ב (מהנדס מחשבים בכיר), יד ימינו של ישראל, ועוד אדם שנראה לה מוכר, אולם היא לא זכרה מהיכן. שערו של האדם השלישי היה ארוך וחלק כשל אשה. הם ירדו מהמסוק ובתוך דקה נבלעו במעלית האוויר אל תוך הבניין. היא תהתה על פשר הפגישה המוזרה הזו בשעה כה מאוחרת, משכה בכתפיה והביטה בשעון. המכונית כבר טעונה. כשפנתה בדרך חזרה למגרש הסלולרי, חשה הקלה כאילו נמלטה מסכנה גדולה, נתקלו עיניה בפסל. היה זה פסל ברונזה ענק של יוסף שהתנוסס ב'כיכר רבין לעסקים גדולים', ומתחתיו כרזה נוצצת: "מעמקי הבור למשנה למלך: גם הומלס יכול להיות נשיא ארה"ב!"

היא הביטה בפסל באיבה. חודש מיום פרוץ הרפורמה הוצפה תל-טק-אביב בפסלים של גיבורים מקראיים אשר בתחבולות השיגו כסף ומעמד והתקדמו יפה. כך למשל הופיע יום אחד, בהיכל ההצלחה (היכל התרבות לשעבר), במקום בו עמד פעם הפסל עם שלושת העיגולים של קדישמן, פסל שיש מרשים של עפרון החיתי ומעליו הפסוק "ארבע מאות שקל ביני ובינך מהי... וישקול אברהם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" (בראשית כ"ג 15). מעט מתחת לפסוק הופיע הסיסמה: "משא ומתן: כשמישהו חפץ מאוד במשהו השייך לך - הוצא את נשמתו עד שישלם. עוד יותר!" בפרומו לסדרת החינוכית "עפרון ואברהם", הסביר המנחה שעפרון היה איש עסקים מצויין מכיוון שידע להוציא מאברהם יותר כסף עבור מערת המכפלה.

בבית הספר למדעי התחמון השייך לפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת קוקה קולה (הידועה לפני הרפורמה כאוניברסיטת תל-אביב) הוצב פסל דרמטי של יעקב, האוחז בידיו כרזה: "רוצה לזכות בירושה? תמצא למה האוייב שלך רעב".

אבימלך דווקא היה מרוצה מהמהלך. הוא אמר שלפחות עכשיו יותר ויותר אנשים מתעניינים במקרא, גם אם זה לצורך שיפור הידע הכלכלי שלהם.

כשמכוניתה הטעונה התרחקה ממרכז העיר ופנתה לעבר הים, עלו בדעתה שורות של משורר שאהבה מאוד ושנפטר לפני כחמישים שנה. "ההרים האלה היו מיושבים פעם על ידי/ פראים. כיום נמלטו הפראים אל פנים/ איזור החוף. הסערות שאתם רואים, הקצף/ הלבן של הגלים-זה מה שהים/ עושה לפראים".

גם היא רצתה לגעת. לגעת במים, במשהו טבעי, לחוש. היא נסעה לפינה הסודית שלה בחוף, עמדה מול קו המים השחור ונכנעה לדמעות. אחרי שנרגעה המשיכה אל הפרוורים. הצפיפות בין הבניינים התמעטה והרווח (רומי כבר חשה שנשימתה חוזרת אליה) הלך והתרחב. הקומות הגבוהות התנמכו בהדרגה ובתים נמוכים החליפו את גורדי השחקים שבמרכז העיר. מי הגשמים גאו כאן והציפו את המדרכות. האוויר נע, העננים שטו ואפילו אורותיהם המנצנצים של האטמוספרות הזעירות והמסוקים הפרטיים שחמקו מעליה נדמו לה, על רקע השכונה הקפואה בעבר, ככוכבי שביט זוהרים.

עכשיו הרחובות נעשו צרים יותר, מאוכלסים בצפיפות ורומי נאלצה להאט את מהירות נסיעתה כדי לתמרן בסימטאות המצומצמות, בינות למכוניות המשונות שנסעו מולה, ובינות לאנשים המסתובבים ברחובות, חלקם הומלסים שחיפשו מקום מיסתור מפני הגשם ללילה המתקרב. תוך שהיא מפלסת את דרכה בזהירות, הבחינה בכמה דלתות שחורות והמראה נסך בה מועקה קשה. למה חלק מדלתות הבתים צבועות בספריי שחור, שאלה פעם את סיהאם.

זה במקום מודעת אבל, השיבה החברה, לאנשים אין כסף לפרסם מודעות וזו גם הדרך שלהם להתריס. להתריס נגד מה? שאלה רומי.

נגד המוות המוקדם מדי, השיבה.

"עוד מעט נשיר וגם נקרא מעט טקסטים", אמרה רומי, "אבל לפני הכל, אני רוצה שהיום נשנה קצת ממנהגנו, ושהמפגש הזה יתחיל בנימה אישית יותר. הייתי רוצה שכל אחד יספר למה הגיע הנה", אמרה והפנתה את פניה לעבר דניאל.

"טוב, את הסיפור שלי נדמה לי שאתם כבר מכירים", אמר דניאל בקולו העמוק וחייך, "הייתי אחד ממנהלי החברות המובילות במשק, גלגלתי מחזור של כמיליון יורו בחודש והחלטתי ששירים זה עסק יותר משתלם". רומי חייכה אליו ויואל קימט את פרצופו.

הגר ביקשה רשות דיבור: "לא הייתי מאושרת. גם לי כסף לא חסר. אני גרה בבית פרטי במושב קניוני-מזור, אני אוהבת את בעלי, יש לי שני ילדים מקסימים, ואני עובדת בחצי משרה כגרפיקאית במשרד פרסום. ולמרות זאת הסתובבתי בתחושת ריקנות. בעלי עודד אותי לקנות עוד בגדים יפים ועוד רהיטים חדשים לבית. הילדים שקועים כל הזמן במדד הדאו ג'ונס ועורכים התערבויות עם החברים שלהם על איזו מניה תעלה ואיזה תרד". רומי הביטה בה בחיבה. "וגם אני נסחפתי. לקחתי כמה ימי חופש מהעבודה הלכתי לקניון רמת-תל-טק-אביב ורכשתי עשרות מוצרים יוקרתיים שלעולם לא אשתמש בהם ושלא הצליחו לגרום לי שימחה. אם לא מחשיבים את שימחת שלוש השניות הראשונות. עשיתי גם שלושה ניתוחים פלסטיים, שיפוץ אף, שאיבת שומן, ואחד ל...." השפילה את עיניה אל חזה.

"ו...?" קטעה אותה רומי. הגר הסמיקה כתלמידה שנתפסה בקלקלתה. "ואז לקחתי ארבעים כדורי שינה והתעוררתי בבית חולים". שירה התבוננה בהגר כאילו ראתה אותה בפעם הראשונה.

"זה מצחיק", אמר אבימלך בלי לחייך, "ההתנסות שלי סותרת את הסיפור שנרקם כאן על עשירים שמחפשים רוחניות. אני, אפילו יורו לא היה לי ונאלצתי להיכנס לחובות כדי למלא את החור הזה.

דניאל לא התאפק. "מסתבר שגם עניים זקוקים למשמעות".

אבל רומי הביטה באבימלך במבט מעריך. "בעצם אתה היחיד כאן שמקפיד להיקרא אבימלך. רק אבימלך, בלי שם המשפחה המדומה הזה עם הראשי תיבות הנוראים האלו, וזאת על אף שיש לך מקצוע. אני רומי ע.כ.ב (עורכת כלכלית בכירה), דניאל מ.ט.ט (מנכ"ל טכנולוגיות טלפתיות). זאת שירה מ.ז (מזכירה זוטרה), זה יואל פ.פ. (פנסיונר פשוט)". חדווה לא העירה לה כשדילגה עליה.

"זה באמת עושה לי הרבה בעיות", אמר אבימלך, "כשאני מציג את עצמי חושבים שאני הומלס מובטל. מאוד רציתי להישאר עם שם המשפחה של אבי אבל במשרד הפנים סירבו בתוקף להוסיף שם שאינו בראשי תיבות ושמסמן מקצוע כלשהו".

"אתה יודע מה היה השם המקורי של אבא שלך?"

אבימלך חייך. "הנגבי".

"הנגבי", רומי גלגלה את השם על לשונה. "אבימלך הנגבי. זה נשמע עכשיו כמו מדע בדיוני"

"האמת", אמרה חדווה, "אף פעם לא הבנתי למה הם שינו את שמות המשפחה, מה זה נתן השינוי הזה? עכשיו כולם נשמעים אותו הדבר".

"זה בדיוק הרעיון", הסביר דניאל בשקט. "החשיבה שעמדה מאחורי ההחלטה הזו והמטרה המקורית שלשמה זה נעשה היו ליצור תחושה שנקודת המוצא של כל אחד – שווה. כלומר שכל אחד יכול להשפיע על השם שיינתן לו על-פי ההישגים שישיג בהווה ולא על-פי מה שנולד לתוכו. זה אמור היה לעורר מוטיבציה גדולה לעבודה ולהתקדמות בעבודה".

"וזה באמת הצליח", אמרה רומי, "יותר מדי. עכשיו אף אחד לא זוכר מנין הוא בא ומה הייחוד שלו. זה היה תכסיס שפל של תאגיד כלמארט וכולנו", הביטה בדניאל באיבה, "שיתפנו פעולה עם הדבר הזה".

דניאל חש בנזיפה והישיר אליה מבט. "לא חשבתי אז עד הסוף, היתה בעיה כלכלית קיומית שהיה צריך לפתור וכל האמצעים נראו כשרים. חוץ מזה", נזכר לפתע בנשק האחרון שישראל שלף בפגישתם האחרונה, "זה יצר שיוויון עם האוכלוסיה הערבית ולא הייתי מבטל את זה על הסף".

רומי הסמיקה, "זה נכון", אמרה, "אבל גם הם לא רצו את זה. מי רוצה שימחקו לו את העבר שלו?"

• מתוך "גם אתה יכול!" סדרת "קראתי", הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד.
  

• "גם אתה יכול!" הוא ספרה השני של אלה מושקוביץ-וייס. קדם לו "לחווה לא היייתה אמא".