אמרתי כמו בתולה

חסד מופלא

למושג "אלבומי צדקה" תמיד יש ריח מתחסד. מהמגלומניה של "לייב 8" ועד לכריות הכתפיים של "עם אחד עם שיר אחד", יש תחושה שאי אפשר ליהנות באמת מהמוזיקליות של המוצר בלי להרגיש אשמה. אבל האוסף Help של Warchild, ארגון שמסייע לילדים באזורי קרבות, שונה מכל אלה. כבר עשר שנים פונה הארגון לכוכבים הלוהטים של הרוק האלטרנטיבי ומבקש מהם לנדב שיר, להקליט ולשלוח תוך יום; ברוב המקרים האמנים ממש משחקים אותה, וגם במקרה הזה.

קולדפליי, מאניק סטריט פריצ'רז, רדיוהד, הגורילז ו-18 הרכבים נוספים נענו לאתגר. חלק כתבו שיר בצ'יק צ'ק, אחרים הוציאו שיר מהכספת, ויש מי שבחר בפתרון הקל וחידש שיר ידוע. להקת קין יצרה עם המפיק Faultline חידוש טוב מאוד לאלטון ג'ון עם Goodbye yellow brick road , ובוי ג'ורג' יצר עם אנתוני הגרטי (נו, ההוא מאנתוני והג'ונסונס, זמר עם קול מצמרר יותר מציפורניים חורקות על לוח) חידוש מצוין ל- Happy christmas של ג'ון לנון.

בין תורמי השירים המקוריים ראויים לציון הבייבישמבלז של פיט דוהרטי (זה שהפך את קייט מוס לשואב אבק) עם שיר פאבים שמעלה באוב את הקלאש; בלוק פארטי, התקווה הגדולה של האינדי הבריטי, שמצדיקה את ההייפ בשיר The present ; אלבו שהביאו שיר משגע; וגם שני נציגים אותנטיים של אזורי מלחמה - עמנואל ג'אל הסודני, וטנאריוון, להקה ברברית שהוקמה במחנה המורדים נגד קדאפי.

אמנים שונים - Help: a day in the life.

הטוב: המצפון שלכם אחרי השקעה של 90 שקל במטרה חשובה.

הרע: השיר של הסודני מזכיר את שלמה גרוניך ומקהלת שבא.

המכוער: לכתוב פה משהו על הסודני והנקודות שלו.

דאחקות באפלה

לפני שנה נראה שהדארקנס (The darkness) מחזיקים את עולם הרוק בביצים: הם פרצו משומקום לראש המצעד, הוציאו את ההארד רוק מהנפטלין, חיקו את קווין אחד לאחד, והלכו על הקו הדק שבין רצינות תהומית נוסח בון ג'ובי לפרודיה פרועה נוסח ספיינל טאפ. זה השתלם; האלבום שלהם היה אחד הנמכרים ביותר באנגליה בעשר השנים האחרונות.

עכשיו הם מוציאים אלבום חדש, וכבר ברור לגמרי שהם עושים הכל כדאחקה אחת גדולה. הם צוחקים על עצמם ועל העולם ועושים את מטח הטסטוסטרון הרבה יותר כיפי וקל להאזנה. לזמר יש את הקול והשיניים כדי להמשיך להתחזות לפרדי מרקורי, והשירים שלהם מידבקים יותר משפעת העופות. גם העובדה שהם גייסו את מי שהפיק לקווין את Bohemian rhapsody מבטיח שהסולואים של הגיטרות יישמעו למרחוק.

בשורה חדשה? תשכחו מזה, אבל אם ההופעה של הסקורפיונס עשתה לכם חשק לרוק-צעקות מטומבל ומודע לעצמו, האלבום מציע שפע של הזדמנויות לצרוח בפזמון , לחקות את הצליל של חמת החלילים ב-Hazel eyes או להזדהות עם מילות השיר "קירח". פשוט תעיפו את הראש קדימה ותצעקו "יההההההההה מאן".

הדארקנס, One way ticket.

הטוב: הם נורא מצחיקים.

הרע: זה בקושי מחזיק אלבום שלם.

המכוער: רק תבחרו.

ותעשה לי קבלה

נו, אז איך האלבום החדש של מדונה? האמת, זה בכלל לא משנה. הערך שלה הרי נמדד בחבילה שכוללת להיט פלוס קליפ פלוס עיצוב השיער והבגדים לכל אלבום. לפעמים היא פוגעת בול; רק תשאלו את יצרני קעקועי החינה בכמה אחוזים עלו המכירות מאז הקליפ frozen . לפעמים היא נופלת על הפנים, למשל במראה הצ'ה גווארה בשקל שהיא מיחזרה בשביל האלבום האחרון הכושל. בקיצור, עכשיו היא בקטע של ורוד מנצנץ וכדורי דיסקו, משחזרת את התקופה שבה היתה שפנפנת רחבות הריקודים בדיסקוטקים הנחשבים של ניו יורק.

וכאן בדיוק הבעיה: באייטיז היא הייתה פורצת דרך, ועכשיו קשה להשתחרר מהתחושה שהיא מחממת שאריות. אז ברור שזה אלבום כיפי ורקיד שממלא את המטרה המוצהרת של הגברת - אלבום שאנשים ישמעו לפני שהם יוצאים לבלות. אבל בין אם זה סימפול של אבבא, ציטוט מדונה סאמר או קטע מהלהיט הרשת-גימלי "פופקורן", התעוזה פינתה מקום להעלאת גירה.

אבל היי, יש גם בשורות טובות. מי שחשש שההתחזקות בדת תוביל לאלבום שכולו לבוש חסוד והשתטחות על קברי צדיקים, יכול לנשום לרווחה: מדונה שלנו עדיין מוכרת סקס, וכמות התמונות שלה ברגליים ובשפתיים פשוקות יכולה להשביע עדה שלמה של מאמינים חרמנים. מס השפתיים היחיד הוא השיר Isaac, שמוקדש לסמל הסקס הקבליסטי האר"י הקדוש ומכיל קטע מהשיר "אם ננעלו" של שלום שבזי. ואני אומרת: יאללה יאללה.

מדונה - Confessions on a dancefloor.

הטוב: ובכן, היא עדיין כוסית.

הרע: בעלה החננה לא עשה סרט טוב אחד מאז שהם יחד.

המכוער: לקחת לעפרה חזה את "אם ננעלו". הלו, חסרים פיוטים קבליסטיים?