"מינכן הוא סרט מאוזן"

לשחקן יוסי סוקולסקי, ששיחק בסרטו מעורר המחלוקת של סטיבן שפילברג "מינכן", נמאס מההתקפות על הסרט ועל יוצרו. סוקולסקי, שגילם את דמותו של חבר המשלחת הישראלית עמיצור שפירא ז"ל, לא מבין מדוע יש מי שהדביקו לסרט תווית אנטי ישראלית וטוען כי מאחורי הכותרות מסתתרים אינטרסים חבויים.

"לתקשורת הישראלית היה דחוף להציג את הסרט כאנטי ישראלי ולעוות את התכנים והמסרים שלו.

גם אנשי המוסד הישראלי מיהרו לתקוף אותו וקשה שלא לשאול מה האינטרס שלהם", הוא אומר, "בין התוקפים היה איש מוסד אחד שפקפק באמינות הסרט וכראייה לכך אמר שהמוסד הישראלי לא מזניח את סוכניו. זה די מצחיק לומר את זה בשעה שפולארד נרקב בכלא, ממש כשם שאנשי 'הפרשה' נרקבו במצרים ולא נכללו בחילופי השבויים בשנת 1956. אחרים דיברו על כך שהמוסד מוצג כחובבני, אולי זו הסיבה שמישהו מתעקש להטיל דופי באמינותו של הסרט".

סוקולסקי מבקש להדגיש שקאדר היועצים להפקה הורכב ממומחים רבים, כמו למשל דניס רוס, שליח מחלקת המדינה של ארה"ב למזרח התיכון בתקופת קלינטון. "אנשים רציניים לקחו חלק בדבר הזה, לבטל אותם בדיון שטחי זה לא רציני. המוסד טוען שהספר לא משקף את המציאות, זו עמדתם, אבל מותר להעמיד גם אותה בספק", הוא אומר.

סוקולסקי, שהיה במשך שלושה שבועות על סט הצילומים של שפילברג, לוקח את הביקורות קשה: "הכי מרגיז זה שאנשים מדברים על הסרט מבלי שהם ראו אותו בכלל. לכל אחד יש דעה והוא עומד מאחוריה למרות שאין לו מושג במה דברים אמורים". הוא מבקש להגן על הסרט ואומר: "כל אירוע רצח הספורטאים במינכן נשאר עמוק בלב המשפחות השכולות, אבל נשכח מזמן בעולם. שפילברג עשה שירות גדול לנושא בכך שהעלה את האירוע החשוב הזה שוב לכותרות. זה די מרתק לגלות שישראלים תופשים את הסרט כאנטי ישראלי בעוד שערבים רואים בו פרו ישראלי. האמת היא שמדובר בסרט מאוזן. הגיבור מתחבט כי הוא כלוא במעגל אינסופי של אלימות שממנו הוא רוצה לצאת. זו לא אמירה נגד ישראל. זה סרט על בני אדם וחשוב להתייחס אליו כאל כזה".

"תהליך רגשי"

לדבריו, שלושת השבועות בהם היה נוכח על סט הצילומים היו יוצאי דופן ויצרו חברויות חדשות. "אנחנו, השחקנים היהודים והערבים בסרט, הרגשנו כמו באי של אחווה. שפילברג הרגיש שבתוך המיקרוקוסמוס שנוצר על הסט הוא הצליח לעשות שלום. בתחילת הצילומים הוא העמיד את כולנו לדקה דומייה לזכר הנרצחים וזה יישאר איתנו תמיד. נוצר שם קשר אמיתי, בסוף הצילומים הוא קנה לכולנו מתנות אישיות, זה לא היה עוד סרט בשבילו, כל התהליך היה מאוד רגשי והוא התייחס לנושא בחרדת קודש. לבוא מאווירה חיובית שכזו ולספוג כאלה מטחים של ביקורת זה פשוט חורה לי".

סוקולסקי מספר כי כבר במהלך מסיבת סיום הצילומים שנערכה בבודפשט הביע שפילברג חשש מהתגובות. "הוא סיפר שהגם משפחה שלו היתה חצויה בעניין הסרט. הם צפו מראש שהוא יעורר תגובות לכאן ולכאן וחששו שהוא יותקף. 

שפילברג ידע שהוא נוגע בעצב חשוף ושהנושא מאוד רגיש. זו הסיבה, למשל, שהוא בחר לצלם את רצח הספורטאים בסוף. הוא ידע שהוא מתעסק באירוע שקרה וחשוב היה לו לדייק. אגב, בסצינה הזו לא היה אחד שלא בכה על הסט. הצילום היה כל כך ריאליסטי".

סוקולסקי גם שמע משפילברג על פרויקט נוסף שהוא חולם להגשים, הקשור למזרח התיכון. "החלום שלו הוא לקנות מצלמות וידאו ולחלק אותם לילדים ישראלים ופלסטינים בכדי שיתעדו את החיים שלהם. אני חושב שאלו היו שלושה שבועות מאוד משמעותיים לא רק לנו אלא גם לו".

גם חוסר הפרגון בתוך קהילת השחקנים בישראל מפריע לקוסולסקי. "המשפחה והחברים מפרגנים, אבל משחקנים כל מה שאתה שומע זה זלזול שנובע כנראה מקנאה. הם מנסים לגמד את הסרט ומדגישים שמדובר בתפקידים קטנים. אני לא יודע האם הסרט יסייע לקידום של שחקנים ישראלים בחו"ל, זה מוקדם לשפוט, אבל זה בהחלט פתח לנו פתח החוצה".