יוסי שריד: מה למדתי

- אני לא מאמין באלוהים המקובל, שיושב בשמיים ומסביבו צדיקים אוכלים בשר לוויתן ושור הבר. אני מאמין במשהו שאולי אפשר להגדיר אותו כאלוהים שבלב, בליבו של כל אדם, אבל לא באלוהים שיושב שם במרומים, מסתכל עלינו ודואג לנו, ואנחנו מטרידים אותו בכל עניין קל ככבד כדי שהוא ייטיב איתנו ויסדר לנו את העניינים כאן. מאלוהים כזה יש לי יותר מדי אכזבות.

- את רוב הפחדים שלי בזבזתי. היום אני מפחד אולי מדבר אחד: להפסיק לכעוס. להפסיק להתקומם. שיאזל מאגר ההתקוממות והכעס שלי על גילויים של אי צדק, אפליה וקיפוח. זה מאוד מפחיד, כי אז אני אצטרך להשלים עם העובדה שמיציתי את תפקידי.

- אני לא אוהב להיות נוסטלגי. הגעגועים שלי הם לעתיד, לא לעבר. הרי להיות נוסטלגי זה סימן לזיקנה, בעיקר בגלל שהעבר לא היה מושלם כפי שאנחנו מנסים לפעמים לתאר אותו.

- צריך לשמור על נקיון דעת ונקיון כפיים, כי רק בדרך של דוגמה אישית זוכים בזכות הביקורת על אחרים, ורק בדרך של דוגמה אישית ניתן לחנך. כי אם יש דוגמה אישית אין כבר צורך בחינוך, ואם אין דוגמה אישית - כל החינוך כבר לא יעזור. זאת בעצם כל תורת החינוך שלי על רגל אחת.

- אני יכול להתמודד כמעט עם כל דבר, אבל קשה לי להתמודד עם שקר ועם תרבות של שקר. אם הייתי חוזר היום להיות שר החינוך - תרבות השקר לא היתה משתלטת גם על משרד החינוך.

- באו ואמרו לי שיש לי גידול. יש לי כדור טניס בראש. אז אמרתי לעצמי - טוב, עכשיו יש לי שתי אפשרויות. או שבזה הרגע אני נכנס לפאניקה לא נורמלית ומוציא את עצמי מדעתי, או שאני מפעיל את מנגנוני המשמעת העצמית הפנימית שלי ומשתלט על עצמי. כנראה שבחרתי באפשרות השנייה.

- לא היתה לי תקופת החלמה. 12 שעות אחרי שסיימו לנתח אותי קמתי על רגלי, הלכתי הביתה ולא שכבתי יום אחד במיטה. גם הרופאים די משתוממים, אבל כך היה, וכך כל בן אדם צריך לנהוג. הרי כל הדברים הם בראש. גם כשאין לך גידול בראש.

- אני אדם אופטימי. באופיי אני אופטימי כי לא שמתי לב שפסימיות עוזרת, ועל פי המקצוע שלי אני חייב להיות אופטימי, אחרת אפשר לסגור את הבסטה.

- פרויד חשב שהעולם סובב על צירו רק מכוח האהבה והמשיכה בין המינים. בעיני, אהבה במובן הרחב והעמוק שלה בהחלט יכולה להשיק אלף ספינות.

- אני נשוי לאשתי הראשונה 41 שנה, ועד היום היא מאיימת להשליך אותי מהבית בניגוד גמור לרצוני. לי טוב במערכת היחסים הזאת, ואם לא יקרה דבר מרעיש ומפתיע באופן מיוחד, נדמה לי ש-41 השנים האלה יכולות להוביל לעוד 40 לפחות.

- אשתי אומרת שאני מנותק, ושאני לא פוליטיקאי כמו שפוליטיקאי צריך להיות. אולי היא צודקת. בכל מקרה, נורא קל לי להתנתק. אני קורא, שומע מוזיקה, משחק עם הנכדים שלי ובעיקר כותב.

- הכי קשה בלהיות אבא זה שאי אפשר להצליח במידה מוחלטת. בסופו של דבר אתה לא יכול להיות האבא המושלם, ולאנשים שיש להם דחף לעשות את מלאכתם בשלמות נכונה אכזבה במובן הזה. העובדה שלא אוכל להישלח לאיזה תערוכה בינלאומית של אב למופת מאוד מאכזבת אותי.

- הקשרים שלי עם הילדים שלי טובים מאוד, אבל אני יודע שהיו הרבה הזדמנויות שיכולתי להקדיש להם יותר. היום, במרחק של זמן, אני יודע שהדברים שעשיתי לא היו מספיק חשובים בהשוואה לילדים. חשוב מאוד להקדיש הרבה זמן למשפחה. מהמשפחה אתה בא ולמשפחה אתה חוזר, ובפני המשפחה אתה חייב לתת דין וחשבון.

- סבאות היא אבהות של מותרות. אתה מקבל רק את הטוב, ועם הפחות טוב אתה לא מתעסק. האחריות הישירה והכוללת היא לא עליך. אם האבהות היתה כזאת, לכל אחד מאיתנו היו 15 ילדים לפחות.

- אני לא בדיוק הנוסע המתמיד. אני פוחד מאוד מטיסות. יש לי נסיונות רעים מאוד בטיסה. כמה אנשים שטסו איתי בהזדמנויות שונות חזרו ארצה אנשים אחרים, מעורערים לחלוטין וזקוקים לאשפוז כדי להתאושש.

- אני אוהב כדורגל. אבל אני לא הולך לראות כדורגל בארץ, כי הכדורגל הישראלי זה משחק אחר שרק נקרא ככה. אבל הוא לא.

- הומור עצמי מצחיק אותי. למעשה אני לא מאמין בהומור אלא אם אדם יודע להפעיל מידה של אירוניה וסרקזם כלפי עצמו. אם לאדם אין הומור עצמי - אין לו הומור בכלל.

- אני מעריץ אנשים יוצרים. אם אני מקנא במישהו זה בסופרים גדולים, במשוררים גדולים, במלחינים גדולים, ברקדנים גדולים. הייתי רוצה להיות סופר, משורר או מלחין גדול. זאת הנאה צרופה.

- אם היתה לי אפשרות להיפגש לצהריים עם מישהו מההיסטוריה, הייתי רוצה להיפגש עם יוסף בעל החלומות. כי החלומות שלו מעניינים אותי, כי היחסים שלו עם אחיו מעניינים אותי, כי סיפור חייו מרתק ביותר - וכי מעניין אותי לשאול אותו איך היה בבור שאליו הוא הושלך. בהחלט הייתי משוחח איתו בעניין רב.

- החלום שלי הוא להשתעמם. קיימת בי הקללה הסינית המפורסמת, שהחיים שלי לפעמים קצת יותר מדי מעניינים. אז שישעמם לי קצת. כולם אומרים לי שאני לא אצליח בזה, אבל נראה לי שהם טועים. אני אגשים את כל החלומות שלי. להשתעמם, להיות שוער כדורגל בליגה הראשונה באנגליה, להיות מנצח תזמורת מפורסם. אני עוד אהיה הרבה דברים. למה שאני אוותר. הוויתור הוא הקץ, ומי רוצה לקרב את הקץ?

- המוות יבוא, ואין צורך לנקוט אמצעים מיוחדים כדי לזרז אותו. אבל אני מקווה שזה לא יהיה מוות שטותי. במוות יש דבר מכובד, אבל אם הוא בא מתוך שטות או רישול זה נראה לי ממש לא לעניין. אז אני מפחד ממוות סתם. ממוות מזדמן.