פרשנות: אפשר להירגע, עזה לא תהיה איראן

הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית נגמרו בתרועות הניצחון של אנשי החמאס, שגרפו את מרבית הקולות. אבל מה הלאה? נראה כי אפילו בחמאס לא מעכלים עדיין את ההצלחה הגדולה, וברגע שיידומו הדי המסיבות, תצטרך התנועה להתמודד עם אתגר גדול מאוד.

"הארוע עצמו נתפס כרעידת אדמה פוליטית משמעותית מאוד בעיני הפלסטינים. קשה לצפות כיצד יתפקד החמאס בתור ממשלה. אין לנו כלים טובים לבדוק את העניין. אין לנו ניסיון דומה, לא בתוך החברה הפלסטינית ולא מחוצה לה", הסביר ל-ynet יושב ראש מרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, המומחה לאיסלאם הרדיקלי ד"ר יורם מיטל.

לדברי ד"ר מיטל, "אי-אפשר להקביל את המצב לשלטון הטליבאן באפגניסטן. זאת, משום שהחמאס אינה מקבילה לקיצוניות של הטליבאן ואפילו לא לניסיון של שלטון האחים המוסלמים בסודן. את המצב הפוליטי הנוכחי ניתן להקביל אולי לדוגמא של טורקיה, שם יש ממשלה הנשענת על הרוב של המפלגה האיסלאמית, שלוקחת את השלטון מידי התנועה הלאומית.

"הפתח היה במידה רבה תנועה חילונית, ועתה הולך להיווצר סדר פוליטי חדש שבו בשלב הראשון יהיה נשיא נבחר מטעם הפתח שימשיך לכהן, אך מצד שני מי שינהל את חיי היום-יום, ברמת הממשלה והעיריות, יהיה החמאס".

צפירת הרגעה א': עזה לא תהפוך לאיראן

האם רחובות השטחים ייראו כמו רחובות איראן? לפי ד"ר מיטל, בשלב הראשון לא כך יהיו פני הדברים. "בכל המקומות בהם ניצח החמאס הוא לא ניסה לכפות סדר חיים אילסאמי", הסביר. "אומנם היו תופעות קטנות של הקפדה, אבל ככלל לא נרשם שינוי ארצי כמו החלה של קודי לבוש וכפייה של חוקים איסלאמיים". 

עם זאת, הסביר מיטל, ייתכן שנראה רטוריקה בעלת גוון איסלאמי חזק יותר, וביטויים עם הנמקות דתיות יותר. ייתכן למשל שיעבור חוק בפרלמנט שיקבע ההלכה האיסלאמית צריכה לעמוד במקורו של החוק. אולם גם כאן יש טווח גדול מאוד של אפשרויות, שכן ניתן לפרש את ההלכה במגוון גדול מאוד של פרשנויות, ולא תהיה כפייה דתית בסגנון איראן או הטליבאן.

"כל הרטורקיה הדתית הזאת תיעשה במונחים לאומיים מאוד", הסביר מיטל. "החמאס תציג את עצמה בתור חלופה לאומית ולא דתית, ופירושו של דבר שהיא תצטרך לקחת על עצמה אחריות מאוד כבדה בניהול העם הפלסטיני. הציפיות מהם יהיו גבוהות מאוד, דבר שייאלץ אותם להפגין גמישות רבה יותר ממה שהפגינו עד כה".

לדברי מיטל, "הקונטקסט החברתי של החברה הפלסטינית הוא לא קונטקסט דתי. החמאס התחזקה בעקבות האכזבה העצומה מתהליך אוסלו והודות להצבעת המחאה נגד הפתח. זאת, בעקבות השחיתות וחלוקת המונופולים למקורבים שאפיינו את שלטונה של הרשות. זאת התוצאה שספגה הרשות שבנה יאסר ערפאת, רשות שנראית כמו תנועת גרילה ולא כמו מדינה בדרך".

צפירת הרגעה ב': החמאס תיאלץ לנהוג באחריות

ומה בנוגע לישראל? לפי מיטל, גם אם האידיאולוגיה של חמאס אינה פשרנית, היא תיאלץ לנהוג באחריות ואולי אף להשלים עם קיומה של ישראל. "כעת, דווקא משום שהמצב הכלכלי בשטחים חמור מאוד, הפתח משוחרר מנטל האחריות ומי שצריך לספק את הסחורה זו החמאס", הסביר.

לדבריו, "במצב זה עולות שאלות יום-יומיות, כמו למשל חופש התנועה. אם אנשים ירצו לנוע בחופשיות בין הערים, אך יהיה מצב של חוסר ביטחון בעקבות פיגועים למשל, תיפגע התמיכה בחמאס. מעבר לזה, להסתובב עם סיסמאות של 'האיסלאם הוא הפיתרון' זה יפה מאוד, אבל לדאוג לכך שלאנשים יהיה אוכל ושקט זה כבר הרבה יותר קשה. זה משחק אחר, החמאס תצטרך להופיע בתור מנהיגות שקולה".

מיטל העריך כי לעתים יהיו הידברויות בנושאים פרקטיים, אולי דרך אבו מאזן. "החמאס תרצה בוודאי להכניס אלפים מחמושיה לכוחות הביטחון הפלסטינים", הסביר. "זאת, בין היתר כדי להעניק משכורות לאותם אנשים ולהילחם באבטלה. סביר להניח שאותו חמוש, שיעמוד בצד הפלסטיני, לא יפתח באש על חייל צה"ל ולהיפך. זאת דוגמא לפשרה, למרות האידיאולוגיה הנוקשה שלהם כלפי ישראל. עם זאת, אני לא רואה שום סיכוי להסדר ולהכרה פורמלית בעתיד הקרוב".

"כך או אחרת, מצד המנהיגות הישראלית הדבר לא אמור לשנות יותר מדי", סיכם. "כבר מאז 2003 ישראל החלה לנקוט שורה של צעדים חד-צדדיים, ולפיכך בחירת החמאס אמורה להשפיע הרבה יותר בתוך הזירה הפלסטינית מאשר כלפי ישראל".