הוריו של עדי אביטן מנציחים את זכרו בכל יום
היום לפני שנתיים הוחזרו לישראל גופות החיילים החטופים מלבנון. ציפורה ויעקב אביטן החליטו זמן קצר לאחר מכן לעזוב את הבית שבו גידלו את בנם, ולהפוך אותו לאכסניה עבור חיילים בודדים: "ידענו שאנחנו רוצים להחזיר לשם את קולות הצחוק והשמחה. זו הייתה צוואתו הבלתי כתובה"
שנתיים עברו מאז נחת בישראל המטוס עם גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל החטופים - עומר סוואד, בני אברהם ועדי אביטן. אף אחד לא יכול לשכוח את הדממה הקורעת בשדה התעופה, כאשר כבש המטוס נפתח והארונות הורדו בזה אחר זה, אבל עבור משפחת אביטן עדי עדיין חי ונושם. אותם חיים אחרי הטרגדיה מתאפשרים בזכות "בית עדי" שהקימו הוריו, ציפורה ויעקב, בבית בו נולד, גדל והתחנך.
ב"בית עדי" מתגוררים מדי יום חיילים בודדים שהוריהם אינם בארץ וזוכים לכתף תומכת מציפורה ויעקב. "זו הייתה בשבילנו צוואתו הבלתי כתובה של עדי", אומר האב. "בעצם קיומה אנו מרגישים כי אנו ממלאים אותו חיים".
זמן קצר לאחר שהובהר להם סופית שעדי אינו בין החיים, ידעו מיד יעקב וציפורה שהם חייבים להמשיך ולהנציח את זכרו. "לאורך כל השנים נהג עדי תמיד לארח חברים בבית", נזכר האב. "היינו מתיישבים לשולחן השבת ופתאום עדי היה נכנס עם שני חברים, לפעמים עם ארבעה וחמישה". פעמים רבות היו החברים נשארים גם לישון וכל הבית, יחד עם אחיו של עדי, היה הופך למשפחה ענקית. "ידענו שאת זה אנחנו רוצים להחזיר הביתה, את קולות הצחוק והשמחה", מסביר יעקב.
לפני שמונה חודשים פינו ההורים את בית המשפחה בו נולד וגדל עדי, ועברו לדירה אחת. המקום הפך ל"בית עדי" ובסיוע האגודה למען החייל הוכנסו לשם מיטות חדשות, מזגנים וציוד נוסף. מלבד חיילים בודדים מתגוררים בו חיילים המגיעים ממשפחות קשות יום, אשר היציאה הביתה בסופי שבוע אינה תמיד תענוג עבורם.
"כרגע יש בבית שלושה חיילים, ואנחנו מתמלאים חיים מעצם הידיעה שאנו נותנים להם בית חם", אומרת ציפורה. היום, לציון שנתיים להחזרת גופות החיילים הביתה, קיימו בני משפחת אביטן יום עיון בטבריה בהשתתפות ראש אגף כוח אדם, אלוף אלעזר שטרן. בתחילת היום ביקר האלוף ב"בית עדי". "הוא התרגש מאוד והביע הערכה רבה על המפעל היפה הזה", אמרו ההורים. "אנחנו בטוחים שגם עדי היה מאוד גאה בו".
הוריו של עדי צפויים בזמן הקרוב להרחיב את מפעל החיים שלהם ולהקים על שמו של עדי בית דירות בטבריה, אשר ישמש בית חי ונושם לחיילים בודדים. "אני מתגעגעת אל עדי כל יום ואני יודעת שהוא לא יחזור אליי", אומרת ציפורה, "אך הבית הזה, בו אנו מאפשרים לחיילים לחיות, מכניס מעט חיים ונשמה בתוך החלל הגדול שנוצר בתוכנו".
לפנייה לכתב/ת 
אימו של עדי
צילום: חגי אהרון
מומלצים
