האמת העירומה: איך מדברים עם ילדים על מיניות

לקשר ידידותי ופתוח עם היצריות והמיניות שלנו, יש ערך בל ישוער לאיכות חיינו. חשוב שהורים יתייחסו למיניות בצורה טבעית ופתוחה, ידברו עליה בצורה גלויה ויעבירו את המסר שהיא אינה משהו אפל שמתרחש במחשכים. בו בזמן יש להדגיש את הקונטקסט החברתי והרגשי, המהווים פן מרכזי וחשוב של ההתנהגות המינית האנושית.

חשוב להתייחס למיניות קודם כל כאופן של קשר בין בני אדם, ככזו שיש לקיימה במסגרת יחסים המושתתים על הקשבה, הידברות, שיתוף ברגשות, התחשבות וכבוד הדדי.

ילדים רוצים אינפורמציה טכנית, ביולוגית, רגשית, וחשוב שההורים יוכלו לשתף אותם בדברים כפי שהם: 'אנחנו מקיימים יחסי מין, איבר המין של אבא נכנס לאיבר המין של אמא וכו'". שכל אחד יתאר את המצב כפי שנוח לו, אבל ככל שההורים יתפסו את זה כדבר טבעי, סביר שכך זה ייתפס אצל הילדים.

אין הדבר פשוט עבור מי שהוריו שלו לא דיברו על זה בבית, אבל חשוב להתמודד עם הדברים ולתת להם מקום, תוך התאמת התכנים לשלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא.

הילדים נוגעים זה לזה באיברי המין – איך מגיבים?

יש להבדיל באופן ברור בין מיניות של מבוגר לבין מיניות ילדית. בעיניו של ילד בגיל הרך, איברי המין הם עוד חלק בגוף שיש להכירו, לחוש, לחקור ולגלות. בעיני המבוגר, איברי המין קשורים בעולם עמוס באסוציאציות יצריות, רגשיות, תרבותיות ומוסריות.

לעיתים קרובות נוצרת אצל הורים מבוכה ומתעוררות שאלות רבות כיצד לנהוג ואיך להגיב כאשר מתחילה להתעורר אצל הילד התעניינות מינית - ילדים מסתכלים, מראים, נוגעים זה לזה באיברי המין וכד'.

בעיניי, השאלה מה לעשות עם המבוכה והחששות של המבוגרים חשובה לעיתים יותר מהשאלה איך ומה לעשות ביחס לילדים. כמו בהרבה מצבים אחרים, אי התערבות תורמת יותר מהתערבות.

במהלך חייו של הילד יופיעו ממילא מצבים רבים שבהם ייאלץ להצטמצם ולוותר על חלקים נרחבים של עולמו הטבעי, הנאיבי והספונטני. אין למהר ולהאיץ בו לעשות זאת מוקדם מדי. אם מגזימים בחשיבותן של נורמות חברתיות, עלולות להיפגע הספונטניות ותחושת הקבלה והערך העצמי.

בכל זאת, כאשר ההורה מרגיש נבוך מדי הוא יכול בעדינות, ללא שיפוטיות וביקורת, להעביר לילד את המסר שבנסיבות מסוימות רצוי להימנע מעיסוק מופגן באברי המין.

איך ומתי לגלות את הדרך שבה באים ילדים לעולם?

מה שעבור המבוגרים הוא בבחינת גילוי סוד רגיש, עבור הילדים הוא עוד מידע שמסייע להם להכיר באופן מלא יותר עוד סיפור על החיים. כאשר ההורה חש

שהילד מתחיל לגלות סקרנות והנאה מעצם הסיטואציה של קבלת מידע מההורה על נושאים שונים, אפשר לספר את הסיפור הזה בשפה הקרובה ביותר לשפתו ולעולמו של הילד.

כמובן שכאשר הילד שואל ישירות "איך הגיע (אחיו) התינוק לבטן של אמא?" או איך הוא הגיע לשם בעצמו, זו הזדמנות טובה לתרום משהו לטובת המפגש שלו עם מידע על עוד אחד מפלאי הטבע.

מי צריך לספר - אבא, אמא או הגננת?

תפקיד העברת המידע מופנה כלפי הגננות וההורים כאחד. כל אחד עם הדגשים ועם הסגנון שלו יתרום ויסייע לילד לקבל תמונה שלמה יותר.

בסך הכל מדובר במידע בסיסי ביותר על עצמנו כבני אדם. חשוב שהילד יחוש שקיימת פתיחות הן בבית והן מחוץ לבית, ללא הסתרות, ללא עיוות המציאות באמצעות סיפורים על חסידות וכד'.

חשוב שהילד יחוש שהנושאים של פרייה ורבייה, כמו גם אינטראקציה פיזית כחלק מיחסי חברות ואהבה, אינם צד שלילי או מבייש שלנו כבני אדם. זה יסייע לו לקבל את עצמו במלואו ויחסוך עכבות מיותרות.

ומה עושים לגבי אוננות?

אוננות של ילדים היא תופעה טבעית, וככזו חשוב לא להתייחס אליה באופן שיגרום לילד להרגיש שמשהו אצלו לא בסדר, שהוא לא בסדר, או שאיברי המין קשורים במשהו רע או מפחיד.

יחד עם זאת יש בהחלט לתת מקום ללמידה של נורמות חברתיות ולהתחשבות ברגשות של אנשים נוספים שנמצאים בסביבה.

היכן הגבול? אין תשובה ברורה ונחרצת. כל מקרה לגופו (תרתי משמע). כאשר המבוכה של ההורה ו/או של הסביבה כרוכה באי נוחות רבה, אפשרי בהחלט להתערב, לכוון ולהציב גבולות. איך מציבים את הגבול? כאמור, בעדינות, ללא שיפוטיות וביקורת, פשוט מעבירים לילד את המסר שבנסיבות מסוימות יש להימנע מעיסוק מופגן ופומבי באברי המין.

איך מגיבים אם הילד תפס אתכם "עושים את זה"?

סיפור גן עדן עוסק באירוע שבו הופר איסור מפורש לא לאכול מעץ הדעת. מה שחווה ואדם אמורים היו לא לדעת, הפך לפתע לגלוי. הם החלו לחוש בושה, להסתיר ולהצניע את עירומם. במקרא הסיפור מוצג כאירוע מכונן שהוביל לגירוש מגן העדן.

אנחנו כהורים מנסים להגן על גן העדן של ילדותם של ילדינו. אנחנו מנסים להגן על עליהם ממידע שלדעתנו אינם בשלים להיחשף אליו. מה עושים במקרה והילד "תופס" את הוריו בטעות במהלך האקט המיני?

אין ספק שזהו רגע דרמטי במיוחד, שבהחלט עלול לקרות. זהו רגע שאוצר בתוכו מבוכה, חשש, פריצת גבולות, הסרת מסכות, מפגש עוצמתי בין רגשות סוערים (הבה נקווה) לבין צורכי הגנה הורית, מפגש שמדגיש את הפער העצום בין עולם המבוגרים לבין עולמו של הילד.

החשיפה הפולשנית של היות ההורים יצורים מיניים, כולל המחשה איך זה עובד בפועל, הינם בהחלט סיבה טובה לתחושת מבוכה רבה. אם זה כבר קורה,

חשוב לראות זאת קודם כל כהפרה מביכה ולא נעימה של פרטיותכם, שקרתה והפכה לעובדה שאינה ניתנת לשינוי. אומנם פישלתם בשמירה, אבל אינכם עבריינים שנתפסו בקלקלתם.

באשר לחשש לגבי אפקט טראומטי של האירוע על ילדכם - ככל שמדובר בארוע מקרי ובודד - כאן המקום לציין שוב, כי מה שנחשב אצל המבוגר אקט מיני אינו בהכרח אירוע כה דרמטי אצל הפעוט. בכל אופן אם הדבר קרה, חשוב לא להעמיס על הילד את המשמעויות והחששות שלנו, אלא להיות איתו ולהתייחס אליו בהתאם לתגובות שלו.

נראה לי שכאן המקום להתייחס במלא כובד הראש לעניין הפרטיות. חשוב שתהיה להורים הפרטיות שלהם ולא רק בהקשר המיני. שלכל אחד יהיה המקום שלו ושתהיה להורה היכולת להגיד 'עד כאן, עכשיו אני במקום שלי ואתה בשלך'. אם קורה אירוע כזה, ייתכן שהדבר מעיד על צורך לתת יותר דגש מצד ההורים לשמירה על גבולות הפרטיות שלהם.

עד מתי מותר להתקלח יחד?

הגיל המקסימלי למקלחות המשותפות להורים וילדיהם, להחלפת בגדים אל מול עיניהם של הילדים וכד' תלוי במה שההורים מרגישים וגם כאן, חשוב להתנהג בטבעיות. עירום הוא לא בהכרח מיני, ואפשר להתייחס אליו בפשטות. מה שמתחת לבגדים הוא חלק מאיתנו, גם אצל ההורים וגם אצל הילדים ואפשר לתת לזה מקום, כמובן עד גיל מסוים של הילדים, שאותו צריכים ההורים לקבוע על פי הרגשתם.

• הכותב הוא פסיכולוג, מרצה בכיר במרכז להורות ומשפחה, בי"ס ללימודים מתקדמים, מכללת סמינר הקיבוצים