אחרי הגירוש, למה ציפיתם?
רננה בת ה-18 שפונתה מביתה בגוש קטיף אומרת שמי שחשב שאחרי ההתנתקות החיים יחזרו למסלולם - לא הבין את ההלם של קהילת המתנחלים. "כל האלפים שהגיעו לגוש קטיף חשבו שאם הם לא יחזירו מלחמה אז אולי הצד השני יוותר. עכשיו הם הבינו שצריך להיאבק, ועכשיו הכל יוצא"
אחת החברות שלי שנמצאת בעמונה התקשרה אלי הבוקר בבכי היסטרי: "רננה, הכל חוזר שוב פעם... המדים השחורים, השוטרים... אבל זה לא אותו דבר. השוטרים מתנהגים באלימות בלתי תתואר, סוסים עולים על בנות... רננה, אני רואה אנשים מחלצים בנות תחת רגלי הסוסים, אני מסתכלת על השוטר שעל הסוס ולא מזיז לו מה הוא רומס שם. הם מצליפים בילדים קטנים עם שוטים, הם זורקים ילדים קטנים... עד איפה הגענו?"
אנחנו נאבקים על ארץ ישראל, על הארץ שלנו, נלחמים עליה בחירוף נפש, על מה השוטרים נאבקים? על מקום העבודה שלהם? על הכיסא של אולמרט? מאיפה באה כל האלימות הנוראית הזו?
אנחנו נמצאים שם בגופנו, נלחמים מתוך אהבה לארץ ישראל, בלי רובים בלי אלות, בלי סוסים. למה הם באים עלינו עם כל הנשק הזה?
אני חס וחלילה לא שמחה על כל האנשים שנפצעים שם, לא שוטרים ולא מתנחלים. אבל אני שמחה שיש שם מאבק, אני לא מתביישת להגיד את זה - מעכשיו לא יהיה קל לגרש יהודים מעל אדמתם. זה לא יהיה כמו המאבק על גוש קטיף, ששם היתה מלחמת אחים חד צדדית, הם נגדנו. הם נלחמו בנו ואנחנו אהבנו אותם וחיבקנו אותם, לא רצינו שיהיו פצועים ולא רצינו שיהיו את כל התמונות שמשדרים עכשיו בטלווזיה ובאינטרנט. ובגלל זה אנחנו עכשיו רואים את התמונות הללו מבתי מלון, וקראוונים מופרדים מהקהילות שלנו, מגורשים מעל אדמתנו.
סוף סוף הגיעו למסקנה שזה לא מה שישאיר אותנו בארץ שלנו, כנראה שעל הארץ הזו צריך להיאבק יותר קשה, עם יותר תעוזה. ואם זה המחיר שצריך לשלם בשביל שלא יגרשו אותנו מעל אדמתנו, אנחנו מוכנים לשלם אותו. כל האלפים שהגיעו לגוש קטיף, ובאמת אבל באמת רצו לעזור, ורצו למנוע את הגירוש הנורא, אבל חשבו שאם הם לא יחזירו מלחמה אז אולי הצד השני יוותר. עכשיו הם הבינו שצריך להיאבק - ועכשיו הכל יוצא.
המון חבר'ה מגוש קטיף נמצאים שם, ואני מבינה אותם ואני מבינה כל התנהגות שלהם. גירשו אותם מהבית שלהם, זרקו אותם לבתי מלון, ובמקרה הטוב
לאיזה קרוואן. אנשים מחוסרי עבודה, אנשים חוטפים התקפי לב על ימין ועל שמאל (רק שעל זה אף אחד לא טורח לדווח), הממשלה יודעת רק לגרש ולא לדאוג לאנשים אחר כך - אז מה אתם מצפים? שנשב בשקט שוב פעם? שניתן עוד פעם לגרש יהודים?
אני מקווה מאוד שבמאבק הזה ננצח. אם יהרסו את הבתים בעמונה זה יהווה תקדים מסוכן לכל יהודה ושומרון.
אני אולי לא שם, כי אני לא אעמוד שוב פעם במראות הללו, אבל אני שולחת את תמיכתי. אני לא תומכת בהתפרעות מוגזמת, בזריקת אבנים בלי הכרה, אבל אני מבינה את המאבק שלהם. הם יהיו הבאים בתור שיפנו אותם.
אם לפני חצי שנה הייתי יודעת מה הממשלה תעשה לנו, הייתי נאבקת כמוהם.
לפנייה לכתב/ת 
