הפוליטיקה של הרשת: מאבקי שליטה

1. המדיה הישנה נגד החדשה

איגוד העיתונות העולמי (WAN), המייצג 18,000 עיתונים ומאגד 73 איגודי עיתונים בינלאומיים, חושב שמנועי החיפוש באינטרנט ובראשם גוגל, חייבים לו משהו.

מנועי חדשות כמו Google News או  MSN Newsbot נעזרים בתוכנות הסורקות אלפי מקורות תוכן באופן אוטומטי ומרכזים עבור הקוראים כותרות ותמונות, המקשרות לכתבות ולידיעות המלאות באתרי התוכן שפירסמו אותן במקור.

הארגון הפריזאי מודה כי אותם אתרים מספקים שירות לספקי תכנים – ריכוז תכנים ממספר רב של מקורות וחשיפתם לעיני קהלים נוספים, שלא גולשים לאתרים אלה באופן ישיר. עם זאת, ב-WAN לא מהססים לקבוע כי מנועי החדשות מבססים את המודל העסקי שלהם על "תכנים שהם שואבים ללא תמורה לבעלי זכויות היוצרים".

ה-WAN הכריז שלשום כי הוא בוחן כיצד להיאבק "בניצול של מנועי החדשות" ובכוונתו לפנות לנציבות של האיחוד האירופי כדי לבחון אם המעשים האלה חוקיים. "אנחנו צריכים את מנועי החיפוש, אך הם בונים את עסקיהם על גבינו", אמר נשיא האיגוד, גווין או'ריילי. לא מדובר במקרה ראשון: בשנה שעברה סוכנות הידיעות הצרפתית איי אף פי תבעה את גוגל, על רקע טענה דומה.

אי אפשר להתבונן בהתגוששות הזו בין המדיה הישנה לחדשה במנותק מהמגמה של התחזקות מנועי החיפוש, לצד הקושי של חלק מאתרי התוכן לגבש מודל עסקי בר קיימא. 

מאבק נגד הזכות לקשר

"האירוניה היא שמנועי החיפוש מתקיימים, לרוב, בזכות ספקי תכנים מסורתיים ומרוויחים על חשבונם", אמר או'ריילי (גוגל כלל לא משלבת מודעות מילים ב-Google News).

או'ריילי טועה. האירוניה היא שלאחר יותר מעשור של פעילות מסחרית ברשת, יש גופים שעדיין מתקשים לפצח את התעלומה הזו הקרויה אינטרנט. הם מתקשים להבין שהופעת מנועי החדשות היא התפתחות טבעית: ברשת המבוזרת, הגדלה כל הזמן, הגולשים מתקשים לעקוב אחר כל החדשות, ורובם אינם מסתפקים בספק תכנים אחד (גישה השייכת לעידן האוף ליין).

מנועי חדשות, כמו עדכוני RSS, מאפשרים לגולשים להישאר מעודכנים. על כן, מנועי החדשות הם חוליה טבעית בשרשרת אספקת המזון של התכנים.

למעשה, ה-WAN טוען נגד הזכות לקשר, ומאחר וקישורים הם נשמת אפה של הרשת, התרעומת היא נגד הדרך בה פועל האינטרנט. אילו הבין זאת ב-1995, היה יכול לפתוח Google News משלו ולהקדים את גוגל, ואילו היה מבין זאת היום, לא היה מתעקש לשמר בידיו את השליטה הבלעדית, ונעזר בזרימת המידע ברשת לטובתו.

2. חברות התקשורת נגד אתרי התוכן

האם חופש הגלישה הזה מובן מאליו? לא על פי חברות התקשורת הגדולות בארה"ב, שחושבות שאתרי התוכן הגדולים ברשת חייבים להן משהו. אם התוכנית העסקית החדשה שלהן תצליח, ייתכן שתגלו יום אחד שהגלישה ביאהו! הרבה יותר מהירה מבעבר, בעוד גוגל מקרטע. תוכנית זו עשויה להשפיע על האופן בו המידע זורם ברשת ועל התפתחות המסחר האלקטרוני.

מה השתנה? לראשונה, חברות התשתית האינטרנט האמריקניות כמו AT&T, Verizon ו-BellSouth - המספקות את הרשת לבתים וארגונים באמצעות כבלים או DSL - טוענות כי אתרי התוכן הגדולים מצליחים "על גבן" ומנצלים את התשתית שלהן מבלי לספק להן תמורה הולמת. בעתיד, הן עשויות לספק לחברה שתשלם עדיפות על פני אחרות על גבי התשתית שלהן.

תפישה מדאיגה זו מסכנת את עקרון הניטרליות לפיהן פועלות חברות התשתית. עקרון לא כתוב זה גורס כי מפעילי הכבלים או ה-DSL לא ישתמשו בתשתית שלהם כדי להפלות לטובה או לרעה ספקי תכנים.

ארגוני צרכנות בארה"ב מפעילים לוביסטים בקונגרס וברשות התקשורת הפדרלית על מנת שיעגנו בחוק את עקרון הניטרליות של התשתית, והם זוכים לשיתוף פעולה מצד גוגל ויאהו!. בצד השני של הזירה, פועלות במרץ חברות התקשורת לגיוס תמיכה במטרה הנגדית. לטענתן, לא ייתכן שאתרי התוכן לא ישתתפו בעלות של בניית תשתיות מהירות יותר. במוקד המאבק בין הנצים הניסוח הסופי לתיקון לחוק התקשורת האמריקני, שהשלמתו צפויה ב-2007.

תכני הפס הרחב המספקים אתרי התוכן, והגידול בחיבורי האינטרנט המהיר יביאו לגידול ניכר בעלויות התשתית, ומישהו ייאלץ לשאת בכל העלויות של הסרטים והסדרות שמורידים מיליוני גולשים. תשלום של אתרי התוכן עבור עדיפות בתשתית משול בעיניהן לכביש אגרה - תשלם יותר - תהנה מנסיעה מהירה יותר ברשת. חברות התשתית טוענות כי מדיניות זו לא תשנה את טבע האינטרנט ותשאיר ברשת רק את האתרים העשירים, שיכולים להרשות לעצמם לשלם.

"אתרי התוכן לא הניחו סיבים אופטיים ברחבי המדינה - הם משתמשים בתשתית שלי חינם", אמר בחודש נובמבר אדוארד ווייטקר, יו"ר AT&T, לביזנס וויק, "האם גוגל או יאהו! באמת חושבים שיוכלו להמשיך להשתמש בתשתיות שלנו חינם?". וויטקר לא לבד. מנהל בכיר בחברת BellSouth צוטט כאומר כי החברה תשקול לגבות מאפל חמישה עד 10 סנט עבור כל שיר שיירכש על ידי גולשים ויורד באמצעות שירות iTunes.

חשש לקיטוע האינטרנט

אפשר להבין את התסכול והרצון של חברות התשתית לזנוח את עקרון הניטרליות. אמנם, האתרים הגדולים משלמים לספקי האינטרנט עבור החיבור שלהם לאינטרנט, ואילו הגולשים משלמים גם לחברות התשתית, באמצעותן הם גולשים לאותם אתרים.

בעוד יותר ויותר גולשים משתמשים בשירותים רחבי פס באתרים האלה כמו משחקים מקוונים, הורדות מוזיקה בתשלום, כתבות וידאו ועוד, חברות התקשורת אינן מקבלות נתח מההכנסות האלה, אך הן נאלצות לשאת בעלויות התשתיות הגדלות.

אין סיבה לדאוג לעתידן של גוגל או יאהו! יש להן די והותר כסף כדי לשלם לחברות התשתית עבור הגישה לרשת. הסכנה הממשית היא לגישה החופשית למידע ולעתיד חופש הביטוי והתחרות ברשת. אם הצעת חברות התקשורת תתקבל, היא תביא לקיטוע האינטרנט ולחלוקה בין רשת פרימיום, מעין אינטרנט+ הכולל רק אתרים עשירים לבין כל השאר.

ברגע שייחצה הקו האדום הזה, חברה כמו AT&T תוכל לחסום שירותים של מתחרים כמו ספקית ה-VoIP Vonage, המתחרה בה, כמו גם להעלים מהאינטרנט את כל המתחרים שבדרך.