הגרדיאן: המשטר הישראלי - כמו האפרטהייד

המדיניות שנוקטת ישראל כלפי הפלסטינים עומדת בהשוואה למדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה - כך נטען בסיקור מיוחד ונרחב של הגרדיאן הבריטי. על רקע תמונת הלהבות של בנין השגרירות הדנית בביירות, פרסם אתמול (ב') העיתון כתבה רחבת היקף בנושא.

העיתונאי כריס מק'גארל שהה בישראל ארבע שנים, לאחר שעבד כעיתונאי בדרום אפריקה. הכתבה מלווה בצילומים המשווים בין שתי המדינות. בין השאר מופיע צילום של דרך ראשית ולצידה החומה בכפר א-ראם, חייל מכה צעיר פלסטיני לצד חייל דרום אפריקני המתעמת עם מפגין דרום אפריקני שחור, וכן חייל שבודק מסמכים של פלסטיני לצד צילום של שוטר דרום אפריקני הבודק מסמכים של שחור.

תמונת השער של הכתבה מציגה ערבי ישראלי עם תעודת זהות ישראלית, לצד שחור דרום אפריקני עם תעודת הזהות שלו מ-1970.

מק'גארל טוען כי יש מעט מאוד מקומות בעולם בהם ממשלות יוצרות רשת חוקים לפי אזורי מגורים לשימוש של מגזר אחד לעומת אחר. האפרטהייד בדרום אפריקה היה כזה וכך גם ישראל, על פי הגרדיאן. חוקי הלבנים בדרום אפריקה עומדים בכתבה בהשוואה לחוקיה של ישראל ושליטתה בערבים, שמוגדרת הכרחית. את החומה שנבנית ביהודה ושומרון הוא מכנה "חומת אפרטהייד", מאחר שהיא מפרידה לדבריו בין קהילות ונוגסת באדמות.

דוגמא לכך מובאת במצב משרדי הממשלה בכל צד: בצד היהודי התושבים עומדים בתור למשרד ממשלתי זמן סביר במסדרון ממוזג, ואילו במזרח ירושלים הפלסטינים מתחילים לעמוד בתור באמצע הלילה, או משלמים למישהו לעמוד בשבילם שם. מזריחת החמה הם ממתינים בתור בחום הגדול לרישום תינוק שנולד או קרוב משפחה שמת, או לסתם תעודת זהות. ביוהנסבורג, שחורים ולבנים כוונו לכניסות נפרדות של משרדים ממשלתיים ושירותים אחרים בהתאם לצבע עורם.

עוד מביא הגרדיאן נתונים לגבי כמות האוכלוסין במזרח ירושלים. האוכלוסיה היהודית, נטען, ברחה ממזרח העיר ב-1948 אבל מאז 1967 גדלה בהדרגה, והפך למבול כשהתושבים היהודים נגסו בחלקים נוספים בבירה. כיום המצב הוא שהאוכלוסייה היהודית בתוך וליד מזרח ירושלים גדלה לכדי שני שליש מכל השכונות הערביות. העו"ד דניאל זיידמן, מסביר כי הבתים נבנו לישראלים אבל השטחים נלקחו מפלסטינים. לדבריו, "למוסלמים ונוצרים אסור לקנות רכוש ברובע היהודי על סמך העובדה שבעבר ההיסטורי כל אחד גר ברובע שלו. זה לא מנע מממשלת ישראל להכניס יהודים לרובע המוסלמי".

הישראלים משווים עצמם דווקא לשחורים

לדברי הכתב, אם בכלל קיימת השוואה מבחינת הישראלים היא שהם רואים את עצמם כשחורים בדרום אפריקה ולא כמדכאים או העריצים.

בעיתון ציינו כי אמנם יהיו ישראלים שיטענו שההשוואה לא במקומה, כיוון שאין בישראל שילוט שמכוון "יהודים" ו"לא יהודים" כמו בתקופת האפרטהייד, אין אוטובוסים נפרדים ובתי שימוש נפרדים. העיתון אף מזכיר את ההבדלים בין המשטרים: הערבים הישראלים יכולים להצביע בבחירות, הם "כמעט" שווים בפני החוק, ובתי המשפט מגינים על זכויותיהם היום יותר מבעבר. יהודים הם הרוב בישראל ובדרום אפריקה הלבנים היו מיעוט, ואסור לשכוח גם שישראל במחצית הראשונה של קיומה נלחמה על מנת להגן על חיי אזרחיה. 

אלון ליאל: יש מקום להשוואה

העיתון מביא גם דוגמאות ליהודים שהתגוררו בדרום אפריקה, ניצולי שואה ואפילו ישראלים שחיו בתקופת האפרטהייד, שמתארים היבטים בישראל המודרנית שמזכירים את מדיניות האפליה הגזעית. 

אלון ליאל, קונסול ישראל לשעבר בדרום אפריקה, מצוטט כאומר: "אם ניקח את עוצמת אי הצדק לפלסטינים יש מקום להשוואה לאפרטהייד. הפילוסופיה שלנו אולי שונה ונובעת אצלנו מטעמי ביטחון, אבל מנקודת המבט של התוצאה, אנחנו באותה חברה".

העיתון מביא גם את סיפורו של מר גולדרייך, יהודי אפריקני שגר בדרום אפריקה בשנת 1940 וכילד סירב ללמוד גרמנית בבית ספרו, ואף כתב מכתב לראש הממשלה בו ביקש ללמוד עברית. הוא נקרע בין המאבק בשלטון השררה של הלבנים בדרום אפריקה ובין הישרדותה של ישראל.

גולדרייך, שגר היום בהרצליה, רואה את ישראל כיום דומה יותר למשטר הלבנים בדרום אפריקה, וטוען כי  ממשלת ישראל מוכיחה בצורה אולטימטיבית שהיא יותר מעוניינת בשטחים מאשר בשלום. 

בגרדיאן נטען, כי רוב היהודים מעולם לא חצו את הקו הירוק, ואלו שחוצים אותו מגיעים בירושלים רק עד הכותל המערבי על מנת להתפלל. אם יותר ישראלים היו מבקרים בחלקים הפנימיים בעיר שהם טוענים שהיא עיר הבירה שלהם, שאינה ניתנת לחלוקה, הם ייתקלו בעולם שונה מזה שהם מכירים, נאמר בעיתון: אזורים בהם הכבישים מתפוררים, האשפה לא נאספת, ושכונות פלסטיניות שלמות אינן מחוברות למערכת הביוב.

דוברת שגרירות ישראל בבריטניה שולי דוידוביץ' אמרה כי: "הגרדיאן הקדיש היום 14 עמודים בהם מוצגת ישראל באופן השלילי ביותר בעוד הרצח של אזרחית ישראלית תמימה על ידי טרוריסט פלסטיני הופיע רק בשולי ידיעה בעמוד 23, שם נאמר רק ש'אשה ישראלית נדקרה למוות על ידי פלסטיני. מהמשטרה נמסר שמדובר במניע פוליטי, לאומני'. זו לא הפעם הראשונה שהגרדיאן מציג את ישראל באופן כה בוטה. התלוננו מספר פעמים ולצערנו הגרדיאן עונה תמיד באותו לשון: 'לא מצאנו כל דופי באופן שאנחנו מסקרים את הקונפליקט הישראלי פלסטיני'".