גזעני הימין בסכנין, והאמת

לאורך ההיסטוריה ידועה סכנין כעיר פטריוטית ערבית וכסמל למאבק. יותר מכל יישוב אחר היא שכלה בנים מאש כוחות

הביטחון הישראליים, ורחובותיה ידעו הפגנות ואירועים שהפכו אבן דרך בקורות הציבור הערבי. היא גם עיר הכדורגל, שקבוצתה הביאה לציבור הערבי כולו גאווה, והישגיה הפכו את העיר לשם מותג. והכל בנוסף לאירועים האחרונים במגרש "דוחא", במשחק נגד בית"ר. שיקולים אלה לבטח עמדו מאחורי בחירתה של חבורת הקיצוניים לפתוח דווקא בסכנין את מסע הבחירות. טענתם כי באו "לבדוק את הבנייה הלא חוקית" אינה משכנעת אפילו את ילדי הגן בעיר.

הביקור, שלא הושלם, העלה את אחת הבעיות היותר דחופות בקרב האוכלוסייה הערבית - הבנייה הלא מאושרת (ולא ה"בלתי חוקית", כפי שנהוג לקרוא לה). ביישובים הערביים אכן נבנו בתים בלי רישיון על קרקע פרטית. קל לחשוב שבנייה לא חוקית היא תחביב אצל הערבים. נחמד לחשוב כי הערבי בונה את ביתו ללא רישיון כי לא אכפת לו שיבואו מחר להרוס אותו. נעים לחשוב שהערבים פשוט לא מצייתים לחוק. אבל הגיע הזמן, אחת ולתמיד, להפסיק להטיח האשמות המבוססות על חומר הסתה וסטריאוטיפים. המציאות שונה בתכלית.  

כיום חיים הערבים, המהווים 20% מהאוכלוסייה, על 3% משטחי המדינה. הצפיפות עומדת על 1.42 נפש לחדר, לעומת 0.87 אצל היהודים. על-פי נתוני משרד הפנים, מתוך 93 יישובים ערביים, רק ל-19 אושרו תוכניות מתאר. היעדר תוכנית

מתאר מעכב מתן היתרי בנייה. בנייה לא מאושרת גוררת קנסות, משפטים, מאסר והחמור מכל, גם הריסה (ואל דאגה, מערכת אכיפת החוק ממלאת את תפקידה נאמנה). תהליך תכנונן ואישורן של תוכניות המתאר החל רק ב-1997, מה שמעיד על אדישות המדינה נוכח גידול והרחבה טבעיים ומתבקשים על אדמות שבבעלות התושבים עצמם. ולכל זאת יש להוסיף את הבעיה הבוערת ביותר של 45 הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, כששוב מדובר באנשים החיים על אדמותיהם, ולגביהם מכינה הממשלה תוכנית שתכליתה למחוק אותם מעל פני האדמה.

אני מציעה לימין הקיצוני לא להיכנס למערכה הנפסדת, "אנחנו בעלי זכות ואתם לא". גם השוואת הבנייה הזאת שאתם עושים בינינו לבין המתנחלים לא תעזור לכם; הרי אי-אפשר להשוות בין כובשים-פולשים לבין בעלי אדמות וזכות. המעבר של השיח הקיצוני והגזען מהשוליים למרכז אמור להדאיג לא רק אותי, אלא כל אזרח שפוי במדינה. היום זה אצלי, בקרוב אצלכם.