גן עדן או גיהנום

אני פריק של הקטגוריות מתחתית הרשימה. אני באמת במתח איזה סרט יזכה בצילום, באמת סקרן לדעת מי ייקח על עריכה, ומאוד משנה לי איזה סרט תיעודי וסרט קצר יזכו באוסקרים. אלה הקטגוריות שרשתות השידור היו שמחות אם יעופו מהטקס, אבל אותי הן מרתקות. אלה, לרוב, קטגוריות חפות מפוליטיקה, תככים, סכסוכים וחשבונות ופשוט מבטאות את טעם הממוצע של 5,800 מצביעי האקדמיה. למשל, איזה סוג צילום הם אהבו השנה, אפלולי ("זיכרונותיה של גיישה") או שטוף שמש ("הר ברוקבק"), סטטי או קופצני, צילום נטורליסטי ("העולם החדש"), או צילום אקספרסיבי ("באטמן מתחיל"). איזה עיצוב אמנותי הם יעדיפו: עבודת מיניאטורות וסטים דיגיטליים שעלתה מאות מיליוני דולרים ל"קינג קונג", או סט תיאטרלי בסיסי שעלה מאות אלפי דולרים ל"לילה טוב ובהצלחה"? ומה עם העריכה? הרי ברור שחמשת הסרטים המועמדים כולם ערוכים לעילא, ההבדל הוא בסגנון. האם ההיפר-קינטיות התזזיתית של "הגנן המסור" (הפייבוריט שלי לזכייה), או המתינות הקלאסית של "סינדרלה מן". זה לחלוטין עניין של אופנה וטעם שליט, ואלה הקטגוריות לראות, כמו שאומרים, מה הטרנדים.

אבל כשזה מגיע לקטגוריית הפסקול אתם יכולים לשכוח מטרנדים, שם כבר 78 שנים מחפשים פחות או יותר אותו דבר: פסקול שיש לו נעימת נושא זכירה וקליטה, כזו שאפשר לשרוק תוך כדי הליכה. הם לא מחפשים חדשנות או אמנות. למעשה, מיטב המלחינים הכי מבריקים של השנים האחרונות זכו באוסקר רק כשהם פנו להלחנת נעימות סוחפות ומרגשות, לא מטרידות. הדוגמה הכי טובה היא האוורד שור. תשוו את הפסקולים המעולים והחדשניים שלו לסרטים המוקדמים של דייוויד קרוננברג, דייוויד פינצ'ר ול"תא קטלני" של טרזים, ותשוו את הפסקולים עליהם זכה בשני אוסקרים על "שר הטבעות" (שהיו מצוינים, אבל רחוקים מהדברים המהפכניים שעשה לפני כן). או ג'יימס הורנר - מלחין סרטי אימה מעולה, שפנה בסוף שנות התשעים אל המיינסטרים המלודי, ועשה זאת היטב עד שזכה באוסקר ובמיליוני דולרים על פסקול "טיטאניק". או אליוט גולדנטל, אחד המלחינים המודרניים המבריקים של ימינו, איש אולמות קונצרטים ואופרות שהלחין מדי פעם סרט קולנוע רק כי הוא באמת רצה לעשות שם משהו שונה (למשל ב"ראיון עם ערפד"). ועל מה הוא זכה באוסקר? על הנעימות הלטיניות הקליטות והרקידות ל"פרידה", הסרט שביימה אשתו, ג'ולי טיימור.

במילים אחרות, זו קטגוריה שקשה נורא לנבא לגביה. בגלובוס הזהב, למשל, הלכו שולל אחר מראית העין האיכותית של "זיכרונותיה של גיישה", שם הפקיד המלחין ג'ון וויליאמס את הסולואים בידיהם של כוכבי העל של עולם המוזיקה הקלאסית, יו-יו מא ויצחק פרלמן. מצד שני, באוסקרים וויליאמס יתחרה נגד עצמו, עם הפסקול הפועם והמותח ל"מינכן". בכלל, זו היתה שנה אדירה לג'ון וויליאמס, שחוגג בדיוק היום - כן היום - יומולדת 74. אחרי שנים בהן הוריד הילוך והלחין סרט אחד או שניים בשנה, הוא הפציץ השנה עם ארבעה סרטים וחצי ("מינכן", "גיישה", "מלחמת העולמות", "מלחמת הכוכבים פרק 3", והנעימות שהתנגנו ב"הארי פוטר", המבוססות על לחניו של וויליאמס לסרטים הקודמים, הפעם תחת ניהולו המוזיקלי של פטריק דויל). לוויליאמס יש כבר חמישה אוסקרים, כך שאוסקר שישי לא נשמע הישג מופרך לבכיר המלחינים של דורנו. אבל, האמת תיאמר, גם "מינכן" וגם "גיישה" לא מציגים את המיטב של וויליאמס. לעומת זאת, נעימת הנושא של "הר ברוקבק", שהלחין ומבצע הארגנטינאי גוסטבו סנטאוללה, מסתמנת כפיסת המוזיקה הכי זכירה והכי מרגשת של העונה. לרוב זה אמור להספיק בשביל אוסקר.

ומה קורה בקטגוריית הסרט הזר? פתאום יש שם אקשן. "מה פתאום נותנים מועמדות למדינה שהיא בכלל עוד לא מדינה?", שואלים אותי. ואני עונה: האקדמיה איננה האו"ם. היא מסכימה לקבל הגשות של סרטים לאו דווקא על פי הכרזות רשמיות. האם יש כאן עמדה פוליטית? בוודאי שכן. אבל זו גם עמדה אמנותית. הקולנוע הפלשתיני הוא עובדה מוצקה, זהו קולנוע בעל זהות לאומית ברורה וגם ערך אמנותי עצום. העובדה שעדיין אין לו מסגרת לאומית רשמית - אלא מצב ביניים מתמשך בתור רשות אוטונומית בעלת פרלמנט, מוסד נשיאות וכוח שיטור - לא אמורה, זה שנתיים, לפגוע בסרטים משם. ושלא יהיו ספקות: "גן עדן עכשיו" הוא יצירה קולנועית מעולה. אני חוזר על זה שוב ושוב, כדי שיהיה ברור שהאבחנה שאני עושה היא אמנותית ולא פוליטית: מדובר בסרט מצוין. אם הקהל הממוצע בארץ לא יכול לראות את זה בגלל סיבות הגיוניות, של סרט שנוגע לו בנקודות הרגישות, זה בסדר. אבל זה לא אומר ששאר העולם חייב ללקות באותו עיוורון פסיכוסומטי שהצופה הישראלי לקה בו.

מה שכן, קטגוריית הזר מסתמנת כזירה פוליטית טעונה. מה יזכה, הסרט על המתאבדים הפלשתינים משכם, או סרט על מחתרת אנטי-נאצית בגרמניה של ימי מלחמת העולם השנייה? לרוב, סרטים שנוגעים בתקופת השואה כמעט תמיד זוכים באקדמיה. לכן זהו דווקא הסרט הגרמני "סופי שול, הימים האחרונים" שלדעתי הוא הפייבוריט לזכייה בקטגוריה הזו, ולא "גן עדן עכשיו". מה שבטוח - אם "גן עדן עכשיו" זוכה, אפשר יהיה להפסיק להתייחס להוליווד כאל ישות יהודית, ימנית, שמרנית. לא יודע מה זה אומר בדיוק מבחינה פוליטית, אבל מה שברור הוא מבין הסרטים המועמדים, "גן עדן עכשיו" הוא הטוב ביותר. ובכל זאת, "סופי שול" יזכה.

עוד ב"סינמסקופ": על "גאווה ודעה קדומה", "הולך בדרכי" ועוד ענייני אוסקר - בגיליון "פנאי פלוס"