שאלה של קנאה

שאלה:

יש לי חברה כבר שנה וחצי, ואנחנו מאוד אוהבים. אבל יש מצב שהולך ומחמיר, ואני לא יודע איך להתמודד איתו. זה פחות הורגש לפני שחברה שלי עברה לגור איתי, אבל באחרונה, כמעט כל שבוע יש סצינה. אתמול זה היה בגלל שירדתי לשכנים; השכנה חתיכה, אבל ממש לא בראש שלי מהבחינה הזו. דווקא מעניין לי לדבר איתה, ועם בעלה אני באותו ראש.

אני מאוד אוהב את חברתי, מדווח לה כל דבר, אבל לא נראה לי שזה עוזר. מה לעשות? אני ממציא תירוצים למרות שלא עשיתי כלום, ושונא את עצמי.

תשובה:

כל עוד הייתם בראשיתו של הקשר, יש לשער שביליתם כל רגע פנוי יחד, והעובדה שלא גרתם יחד עזרה ליצור את הגבולות. כשהקשר מתמסד קצת, עושים עוד צעד לעבר "החיים האמיתיים" שבהם עוד אנשים ועוד עיסוקים נכנסים לתוך עולמנו ומפירים את תחושת ירח הדבש ואת הבועה של ההתאהבות.

אגב, שווה לך לחשוב אילו צרכים של חוסר ביטחון שלך ממלאת אצלך התלות הזו שלה. במילים אחרות, זה די נעים להיות החזק והמלך ביחסים, לא? כל עוד יש לך רווח מחוסר הביטחון שלה, יהיה לך קשה להבריא את הקשר.

שאלה:

החברה שלי חושבת שכבן זוג אני חייב להודיע לה בכל פעם שאני משנה תוכניות או מאחר, לכל מקום שאני הולך ומה אני עושה. זה נראה לי מופרע. אני צריך את הספייס שלי ואת הזמן שלי להסתובב. לפעמים אני פוגש חבר ונשאר לשבת איתו על כוס קפה, או רוצה לצאת עם חבר בערב לאיזה דרינק. ולא נראה לי שאני צריך לדווח, היא לא אמא שלי ואני לא הילד שלה. אנחנו לא גרים ביחד. אני בן 25, ולא נראה לי שאם יש לי חברה אני צריך לעבור לחיות כמו זקן. חשבנו שאת תחליטי מי צודק?

תשובה:

אתה צודק, וגם היא צודקת. עצם השאלה מי משניכם צודק אינה לגיטימית כשמדובר בזוגיות, שכן בין שניים יש תמיד מפגש בין עולמות שונים של צרכים ותפיסות, והשאלה אינה מי צודק, אלא איך מאתרים ומפתחים את המקומות הפחות מפותחים אצל כל אחד, כדי להבריא את הקשר.

ברור שמותר לכל אחד לנהל גם חיי חברה שאינם תלויים בקשר הזוגי. אבל למה לא לספר? המשימה שלה תהיה לפתח חיי חברה, כדי לא להרגיש מאוימת מחיי החברה שלך. והמשימה שלך תהיה ללמוד להרגיש חופשי גם כשאתה מעדכן אותה על מעשיך.

אילנה קלדרון היא מנחה בכירה ומרצה במכון אדלר.