"שכחה": בכורה דרמטית, אנושית וחריפה

"שכחה" הוא מחזה ביכורים מעניין של מחזאי בלתי מוכר, רון ונטורה. לפי איכות הטקסט, נראה שמדובר בשם שכדאי יהיה לעקוב אחריו. זוהי דרמה פסיכולוגית דחוסה ואפלה, שבמרכזה מפגש מחודש בין אח ואחות בבית שבו גדלו, ושבו מתו הוריהם מוות אלים בלילה סוער שלפרטיו אנו נחשפים בהדרגה לאורך ההצגה בדיאלוג בין האחות שלא זוכרת כלום והאח שמסרב לספר.

יש משהו קצת מאולץ בשימוש בתכסיס אבדן הזיכרון כדי להניע את העלילה, אך בסופו של דבר הסיפור הנורא הנחשף אט-אט מצדיק את החוויה הפוסט-טראומטית הקשה שלה. המחזה מתחלק לשני חלקים. בחלק הראשון עיקר המעמסה נופלת על הדמות של האחות, מיכל, כי היא האקטיבית. הילה שוורץ מעצבת את הדמות שלה בהרבה כוח ורגישות, ונעה בטבעיות בין הכעס העצום על ההורים המתעללים לבין החיפוש אחר האמת שתשחרר אותה סופית מהסיוט של ילדותה. מולה יושב דורי אנגל, בתור האח גדי, בפנים חתומות, וכמעט לא נע לאורך הערב. מאוד קשה לשחקן להפוך שתיקה כזו לחומר משחקי חי ונושם, ואנגל אמנם מצליח לסקרן בשתיקתו, אך לטעמי חסרה לו איזו עוצמה פנימית של סוד אפל כנדרש מהתפקיד.

רק בעשר הדקות האחרונות הוא פותח את פיו ומשחרר מונולוג מקוטע ופיוטי, שמתאר את ההיסטוריה המשפחתית הקשה מבעד לעיניו של נער מתבגר מופנם ושתקן. זהו מונולוג חזק ומצמרר, שמביא את הדרמה לשיא מרשים, ובקטע הזה אנגל מצליח למלא את התשוקה האבודה של האח בתוכן רגשי ממשי. בסופו של דבר, מדובר בדרמה אנושית חריפה ומעוררת מחשבה על הקשר הנסתר בין ילדים שחוו התעללות רגשית בבית, ועל הקושי להתנתק מהטראומה המקשרת ביניהם.