מפגרים אבל אופטימיים
בקדימה מנסים להרדים את השטח, בליכוד ובעבודה יוצאים מגדרם להשיג עוד קצת תשומת לב תקשורתית. בשתי המפלגות החליטו להוריד את הכפפות, ולהיכנס באולמרט. משמאל מאשימים אותו שהוא מושחת, מימין שהוא נכנע לחמאס, אבל אולמרט בינתיים נשמע לעצות יועציו וממשיך לדהור (לפחות בסקרים) לעבר ה-40 מנדטים
"כדי שלא תגידו שלא אמרתי", פנה קורנפלד לכתבים, "אני אומר לכם עכשיו: נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה". הכתבים הנהנו בראש וגלגלו עיניהם אל התקרה, חיוך זדוני מרוח על פניהם, אבל קורפנלד לא הרפה. "הסקרים הפנימיים שלנו מראים", הוא הסביר, "שקדימה תתרסק, והליכוד יקבל לא פחות מ-26 או 27 מנדטים. ביבי מרכיב את הממשלה".
על זה, אמר מישהו בשבוע שעבר, אפשר לומר רק דבר אחד: מפגרים (בסקרים), אבל אופטימיים. בעוד שאהוד אולמרט מציג את מופע האימים שלו בתקשורת (עיניים אדומות, ראש מושפל, איפור כמעט אפור, כתפיים שמוטות, דיבור איטי, מרוסן, כבד, מזוייף), בליכוד ובעבודה עוד מקווים, עוד מראים סימנים של אופטימיות, עוד מראים סימנים של חיים. בעוד שבקדימה מנסים להרדים את השטח, להשתיק את הקולות, להעלים את כולם – בעבודה ובליכוד לא יודעים מה לעשות עם עצמם כדי להשיג עוד כותרת, עוד דקת שידור, עוד קצת תשומת לב תקשורתית.
מורידים את הכפפות
בשתי המפלגות האלה החליטו בשבועיים האחרונים להוריד את הכפפות, ולהיכנס חזיתית באולמרט ובקדימה. אולמרט, אומרת שלי יחימוביץ', העומדת בראש מטה המלחמה בשחיתות של העבודה, הוא לא שרון. הוא גם מושחת, וגם לא יביא שלום. אז בשביל מה לבחור בו? אולמרט, אומרים בליכוד, נכנע לחמאס, מעביר להם כספים, חושף את אזרחי המדינה לסכנת קיום ממשית. זה איש שמתאים להיות ראש ממשלה?
בינתיים, הקמפיין הנגטיבי הזה עוד לא מראה סימנים של הצלחה מסחררת, או אפילו קטנה. הסקרים, יצורים מוזרים שכמותם, ממשיכים להתעקש על ארבעים-ארבעים פלוס מנדטים לקדימה, והרבה הרבה פחות לליכוד ולעבודה. חמאס או לא, קסאמים או לא, עוני או לא - מופע האימים החרישי של אולמרט מנצח, עדיין, את העובדות שמציגים היריבים שלו. "העם הזה", התלונן בכיר בליכוד בפני בכיר בעבודה, "נמצא פשוט בקומה. שום דבר לא מזיז אותו". אגב, רק אם עשירית ממה שהעבודה והליכוד מוציאים ועוד יוציאו עד הבחירות נכון – מצבו של אולמרט אמור להיות קשה, קשה מאוד.
"בקדימה ממשיכים להדביק את שרון לקמפיין"
"אני לא קורא לזה נגטיב קמפיין", אומר רוני רימון, מנהל הקמפיין של העבודה. "זו הגדרה ברנז'אית. מה שאנחנו עושים זה לשים מראה מול הפרצוף וההתנהלות של הממשלה בראשות אולמרט. אני חושב שצריך לחשוף באופן ברור את האחריות של הממשלה הנוכחית למצב הקיים. אולמרט לא יכול להתהדר שהוא ראש ממשלה, ולקטוף את פירותיה של הממשלה מתי שהוא רוצה, אבל להתכחש לאחריותו למצב הגרוע של מיליוני אזרחי ישראל בתחומים השונים".
גם ח"כ גלעד ארדן, העומד בראש צוות התגובות של הליכוד, לא מבין על מה המהומה. "אני לא חושב שהורדנו כפפות", הוא אומר. "אני לא מבין למה הכוונה. זה הדבר הכי מעצבן שקורה, שמאשימים אותנו בהורדת כפפות. כשהליכוד תוקף את אולמרט על החלטותיו, אז אומרים שזה שלילי, שזו תקיפה, שזה אישי. אבל אף אחד לא מצליח לשמוע תשובה עניינית מקדימה על הטענות שלנו. במקום לענות, הם מיד מוציאים סטיקרים עם ביבי מזיע, ביבי בפאניקה. זה עלבון לאינטליגנציה של אזרחי המדינה. הם מנהלים קמפיין בזוי ואישי, ולא מתייחסים לשום דבר באופן ענייני. ובמקביל, הם ממשיכים להדביק את שרון לקמפיין, כדי שהעם עוד יחשוב ששרון ברשימה שלהם".
תיאורטית, ארדן ורימון צודקים. לגמרי צודקים. לכן הם מתכוונים להמשיך ולחשוף את מה שהם מכנים "אולמרט האמיתי". בליכוד, אגב, החלו בסוף השבוע בקמפיין מיוחד לירושלים, כדי להזכיר לתושבים את "הישגיו" של אולמרט מימיו כראש עיר.
להסתיר את אולמרט
יועציו של אולמרט מוכנים גם לזה, וכפי שעשו עם שרון בעבר, כך הם עושים ויעשו עם הקליינט החדש: הם מסתירים אותו, מחביאים אותו ממש, הם משתמשים בכל הטריקים שבספר, כולל מחזה דרמטי אל מול המצלמות, כדי לתת לצופים באולמרט את התחושה כי מדובר באיש שעבר מטמורפוזה פתאומית מאז נפלה עליו האחריות הכבדה של ניהול המדינה. אבל במציאות שום דבר לא באמת השתנה. אולמרט נשאר אותו אולמרט (חוץ מאשר העניבות הצבעוניות שלו), ומבחינה מהותית, אין לקדימה שום דבר ברור לומר כרגע. אפילו מצע, פרוגרמה מסודרת ומודפסת אין לה למפלגה הזאת. בכל דבר הם מבטיחים בעיקר לא לומר כלום, לא להתחייב לשום דבר.
אפשר לתקוף וללגלג על ההבטחות של נתניהו להעלים את העוני תוך שלוש שנים, ואפשר לא להאמין לעמיר פרץ כשהוא מבטיח להעלות את שכר המינימום לאלף דולר – אבל לפחות הם אומרים משהו, מבטיחים משהו, מתחייבים למשהו. גם מי שלא אוהב אותם יודע שלנתניהו ולפרץ יש לפחות כמה נושאים שאליהם הם קשורים בכל נימיהם הפוליטיים. קשה לומר את אותו הדבר על אולמרט. אם מסתכלים שלוש שנים אחורה, הרי שנדמה כי הדבר היחיד שהוא הצטיין בו זה להיעלם מן הארץ כמה שיותר, בלא להפריע.
"העיניים האדומות עשו את העבודה"
אבל בקדימה דווקא מרוצים, ולא מתרגשים מן הביקורת. השבוע הכריז אחד היועצים הקרובים של אולמרט כי קדימה תזכה ב-46 מנדטים. "אז מה אם אולמרט נראה כאילו הוא חצי מת", תהה אותו יועץ בעקבות הראיון של אולמרט לניסים משעל, בו נראה הי כי אולמרט מנסה לשדר עסקים של שבץ בדרך. "מבחינתי, הוא עשה את העבודה. זה מה שרצינו, זה מה שהוא נתן, זה מה שהאנשים ראו בבית: מחושב, שקט, עול המדינה על כתפיו, עיניים אדומות".
מבחינתם של היועצים, אגב, אולמרט תמיד עשה את העבודה, תמיד מילא אחר ההוראות כמו שצריך. מאז נבחר אריק שרון להיות ראש ממשלה, הוא תמיד עשה את מה שביקשו ממנו, נשא את הכלים בצורה הטובה ביותר.
הפן הזה באישיותו של אולמרט הזכיר השבוע למישהו סיפור מלפני יותר משנה. אולמרט היה באותם ימים שר בכיר בממשלה, העבודה ופרס היו כבר חלק מהקואליציה, ושרון גלגל את הנסיגה מעזה. אולמרט, כהרגלו, התראיין בתחנת רדיו כלשהי, רתח וזעם, ושפך חמתו על כל מי שרק אפשר היה. "אם נוכל לדאוג לכך שפרס ואולמרט פשוט לא יהיו פה", אמר אז בזעף אחד מאנשיו המקורבים ביותר של שרון, "נוכל לנהל את המדינה כמו שצריך. אלה שניים, עדיף שיהיו רחוק מפה. כי כל פעם שהם פותחים את הפה, הם עושים נזק".
כדאי לשים לב...
...בעבודה מתלבטים: מצד אחד, עמיר פרץ הוא הוא האיש שהביא לעבודה את האג'נדה החברתית, אבל מצד שני, איך לומר זאת בעדינות – פרצופו המשופם מעצבן לא מעט אנשים בציבור הישראלי. איך יודעים? סקרים, בדיקות, מחקרים. חלקם, אומרים גורמים בעבודה, מראים שעמיר מעצבן, ממש מעצבן. אז הדילמה כעת גדולה, ובעבודה לא בדיוק יודעים מה לעשות: להעלים את עמיר, או לא להעלים את עמיר?
...למתן וילנאי. בשבוע שעבר התברר כי שלי יחימוביץ' מונתה לעמוד בראש המטה למלחמה בשחיתות, ובעבודה נשמו לרווחה. וילנאי, שמונה כבר לפני חודשים ארוכים לתפקיד, לא הזיז אצבע, לא עשה כלום. הוא הכין אומנם תוכנית כתובה, אבל אף אחד לא שמע ממנו מאז דבר וחצי דבר על הכוונות של העבודה בנוגע לשחיתות. אז באחת הישיבות שהתקיימו בצוות הקרוב לפרץ הגיעו כולם להסכמה שגם אם וילנאי יחליט לזוז ולפעול, עדיף יהיה לקחת ממנו את הניהול של המטה ולהעביר אותו ליחימוביץ' התקשורתית. למה? כי וילנאי, שימו לב טוב, פשוט משעמם. או כמו שאמר בכיר בעבודה: "הוא מצליח להרדים אפילו את המתים".
לפנייה לכתב/ת 
