נדם קולה של שושנה דמארי

"טוב לי לדעת שאני משאירה אחרי כל כך הרבה, שידעתי לתת הנאות לעם שלם", כך אמרה כלת פרס ישראל שושנה דמארי באחד הראיונות האחרונים שהעניקה ב"ידיעות אחרונות", "אין אצלי בכלל פחד שזה ייגמר. מתי שיגיע, זה יגיע".

אחרי ארבעה ימים בהם נאבקה על חייה נדם הבוקר (ג') ליבה של דמארי, מלכת הזמר העברי, שושנת תימן. היא נפטרה כשחבריה סביב מיטתה, שרים בקול חרישי את השיר "כלניות": "לכל דור יש כלנית וזמר, אשרי האיש, אם בין סופות ורעם, פרחה הכלנית לו, לו רק פעם".

טקס קבורתה של דמארי ייערך ביום שישי הקרוב. ארונה של הזמרת יוצב על במת תיאטרון הקאמרי במישכנו החדש בשדרות שאול המלך בתל-אביב. בין השעות 8:30-11:30 יוכל הקהל לעבור על פני הארון. טקס האשכבה במעמד נשיא המדינה ומכובדים נוספים יחל בשעה 11:45. את הטקס תנחה השחקנית גילה אלמגור. דמארי תיקבר לאחר מכן בבית העלמין הישן בטרומפלדור בתל-אביב. בשל מגבלות המקום ומגבלות בטחוניות תיערך הקבורה בשעה 13:00 בחוג המשפחה בלבד.

• "היא היתה אשה מופלאה" - חבריה של דמארי נפרדים בכאב
• גולשים כותבים על דמארי
• תודה על כל מה שנתת - אריאנה מלמד נפרדת
  

ביום שישי האחרון עוד אמרה לחברים הקרובים שלא משו ממיטתה בבית החולים "איכילוב" בת"א אליו הובהלה כתוצאה מחולשה, שהיא מקווה שהבריאות לא תאכזב אותה, ושתתאושש עד המופע המשותף עם עידן רייכל שאמור היה להתקיים בחודש הבא. גם בגיל 83, כשהיא שוכבת על מיטת בית החולים, דמארי המשיכה להיות גדולה מהחיים ומהמוות. הבמה בשבילה היתה בית, כמו שכתב חברה הקרוב, אהוד מנור ז"ל. "על הבמה כל לילה, אני נולדת מחדש. כי בשבילי במה היא בית, היא בשבילי מקדש. ומחיאות כפיים – הן כמו מרפא לנשמה. לכן אני כבר לא ארד מן הבמה". את השיר הזה ביצעה לראשונה שבועיים לאחר מותו של מנור בפסטיבל "ימי זמר" שהעניק לה פרס על מפעל חיים.

הלכה לעולמה. דמארי‏ (צילום: סער יעקב, לע"מ)

1

2

3

מי שהחזיר אותה לבמה ולידיו המחבקות של הקהל המתגעגע אחרי שנים של היעדרות לא מרצון היה עידן רייכל, שכתב במיוחד עבורה את "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו", שני שירים שמופיעים באלבומו האחרון. "אין אף אחת שיכולה לשיר כמוה", אמר רייכל בראיון לקראת צאת האלבום. מי שנכח בערב הגאלה החגיגי להשקת האלבום שהתקיים בשנה שעברה בתיאטרון נגה ביפו, לא ישכח לעולם את הרגע בו עלתה דמארי לבמה. מלכותית וקורנת מאושר, נאהבת עד אין גמר וקולה כמו שהיה ויהיה לעולם, היא הרעידה לבבות והעמידה את כל הנוכחים באולם על הרגליים.

"הוא החזיר לה את הנעורים", מספרת בת אחותה של דמארי, אילנה הורנשטיין, "בזכות עידן היא נעשתה מעורה בחיי החבר'ה הצעירים ונעטפה בחום ובאהבה רבה".

חברתה הקרובה, מירי דותן, שהיתה לצדה מרגע האשפוז בליל שישי, אמרה: "היו לה הרבה תוכניות לעתיד. ההופעה הזו עם עידן העסיקה אותה, היא ציפתה לה בהתרגשות גדולה. היא היתה אישה חזקה, אישה מלאת חיים, שאהבה לחיות ונשארה צעירה כי היא תמיד המשיכה לשיר".

גם ברגעים הקשים לאחר שהצוות הרפואי של בית החולים הודיע על כשל במערכות גופה עדיין היתה לדותן ולשאר החברים ציפייה לנס, לאותה תנועת יד מלכותית וחיוך של ילדה שיבטל את הנורא מכל. "רצינו לשמור על אופטימיות, אבל כבר לא יכולנו להושיע", אמרה דותן. אחרי יותר משבעה עשורים על הבמה הישראלית נדם קולה של מלכת הזמר העברי.

הביוגרפיה

דמארי נולדה ב-1923 בעיר דמאר שבתימן ועלתה עם משפחתה לישראל ב-1925. היא החלה להופיע בגיל העשרה והקליטה שירים ששודרו ב"קול ירושלים". כשהיתה בת 20 הצטרפה לתיאטרון הסאטירי "לי לה לו". בתיאטרון זה שרה דמארי את השיר שעתיד להיות מזוהה עמה יותר מכל: "כלניות" (מלים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי). דמארי הקליטה והופיעה עם להיטים רבים ובהם "הטנדר נוסע", "צריך לצלצל פעמיים" ועוד. לאחר קום המדינה כבר נהנתה דמארי ממעמד של כוכבת על. את רוב שיריה הלחין וילנסקי (דמארי שרה בתכניתו "פזמון וזמר") ויחד עם הזמרת יפה ירקוני היא חלקה את תואר "זמרת הלוחמים".

דמארי גם הופיעה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955), ו"באין מולדת" (1956), הסרט הישראלי הראשון שצולם בצבע, שתיאר את פרשת עלייתה של משפחת דמארי מתימן לארץ, וכיכבה באופרטה הישראלית הראשונה "שולמית" (1957), שעובדה במיוחד עבורה. ב-1987 שברה דמארי הפסקה ארוכה בהקלטות עם "לשיר איתך", דואט שביצעה עם בועז שרעבי. שנה לאחר מכן הוציאה אלבום, "אור". לרגל הענקת פרס ישראל, אותו קיבלה דמארי ב-1988, חובר לכבודה השיר "עגילי דמאר" (מילים: דודו ברק, לחן: יאיר קלינגר).

דמארי היתה נשואה לשלמה בושמי ולשניים בת אחת, נאוה. היא התחתנה איתו כשהיתה בת 16, בעת שהיה מנהל "סטודיו שולמית", סטודיו למשחק בו למדה. הוא ליווה את הקריירה שלה ואותה לאורך כל הדרך, העריץ אותה, דאג לה ושימש כאמרגן שלה, עד מותו לפני עשרים שנה. לזכרו ובדמותו של בושמי כתב אהוד מנור לשושנה דמארי את השיר "עדיין כאן" (אתה איתי הלילה כמו לפני שנים כשלמה רועה בשושנים) שהלחין בועז שרעבי.