הר הבית ברגלינו
מה קורה כאשר המקום מספר אחד של היהודים נפגש עם המקום מספר שלוש של המוסלמים במקום שחשוב גם לנוצרים? נוצר מקום טעון מאוד, אבל גם יפה מאוד. סיור בחלקים הפתוחים (והבטוחים) של הר הבית מאפשר להתרשם מההיסטוריה, התרבות והדת המוסלמית, כמו גם מהנוף הירושלמי היפה תמיד
סיור בהר הבית בימים אלה הוא דבר אפשרי לכל תייר או ישראלי החפץ בכך, בימי חול ובחינם. אמנם הסיור אפשרי כיום רק ברחבת ההר וסביב המבנים ולא בתוכם, אבל גם כך זה עדיין אחד המקומות היפים, המרתקים והעשירים שבאתרי ארץ ישראל.
(צילום וידאו: רון פלד)
נושא הסיור הפעם הוא קדושת ירושלים לאיסלאם. על פני ההר לא ניכרים כיום שרידים יהודיים מהעבר ובפוליטיקה הקשורה במקום לא נעסוק. את הסיור נתחיל בכניסה אל הר הבית מרחבת הכותל המערבי. נעלה דרך גשר העץ החדש וניכנס דרך שער המּוּגְרבִּים הירוק, אחד מתשעת השערים הפתוחים של הר הבית.
הר הבית במתכונתו הנוכחית נבנה בידי הורדוס בתקופת בית שני, ושטחו כיום, בדיוק כמו אז, 144 דונם. בהר יש מעל למאה מבנים מוסלמיים שנבנו על ידי המוסלמים, ובהמשך גם על ידי הצלבנים, החל מהמאה ה-7.
יש להבין את הלך הרוחות במאה השביעית כדי להבין כיצד קודשה העיר לאסלאם. הימים ימי מאבק שלטוני בעולם המוסלמי בין שלטון בית עַבָּאס ובית אוּמייה. כאן, בירושלים, יושבים השליטים האומאיים (מרכזם השלטוני בדמשק) והם נזקקו למשקל נגד, דתי ופוליטי, למֵכָּה וּמְדִינָה הנשלטות בידי בית עבּאס. בנוסף, ירושלים נכבשה מידי הביזנטים הנוצרים, ונוצר צורך לקדשה לאסלאם כמשקל נגד לנצרות וגם ליהדות. כיום ירושלים היא השלישית במניין הערים המקודשת לאיסלאם, אחרי מכָּה וּמְדִינָה. אגב, מתחת לכותל הדרומי ודי סמוך לשער האשפתות (חפירות הכותל הדרומי) ניתן לראות את שרידי ארמונות בית אומייה.
התפילה האחרונה של מוחמד
מסגד אל-אַקְצָא משמש כמסגד יום השישי של ירושלים. בסוּרָה (פרק) ה-17 בקוראן מתואר מסעו הלילי האחרון של הנביא מוחמד ממכָּה המרכזית אל "המסגד הקיצון", ובערבית מַּסְגָ'ד אל-אַקְצָא, שבמסורות מאוחרות יותר זוהה עם הר הבית. לפי המסורת, הגיע מוחמד רכוב על סוסה מכוּנפת העונה לשם "אל-בֻּרָאק", הבּרָק
בעברית, ולאחר שקשרה לכותל המערבי (המכונה בערבית אל-בֻּראק גם היום) התפלל באל-אקצא ועלה לשמיים. מהיכן עלה לשמיים? לזאת נגיע עוד מעט.
המסגד נבנה לראשונה כמסגד עץ ארעי בידי החליף עומָר. בשנת 705 נבנה מחדש על ידי החליף האומאי אל-וָ'לִיד, שבנה אותו על שרידי קשתות הרודיאניות מתקופת בית שני. רעידות אדמה אילצו את שליטי ירושלים לשפצו לא אחת, והמסגד, ניתן לומר, בנוי טלאים. חזיתו הנוכחית של המסגד היא מהמאה ה-13, מזמנו של השליט האיובי אל מעט'ם. בחזית יש סממנים אירופאיים צלבניים, וזאת בגלל שהאַיוּבִּים, בראשותו של צַלָאח-אל-דִין, כבשו את העיר מידי הצלבנים והושפעו מהם בבניה. לדאבוננו, כאמור, לא ניתן כיום להיכנס אל המסגד.
כל מסגד שבעולם פונים למכה שבערב הסעודית, ולפיכך פונה מסגד זה לכיוון דרום. במרכז קיר התפילה המכונה קִבְּלָה גומחת תפילה המכונה מִּחְרָאבּ. ניתן לראות בכל רחבי ההר וסמוך אלינו, רחבות מוגבהות וּבהן מִּחְרָאבּ לכיוון דרום.
בעבר שכן בסמוך למחראב דוכן תפילה מעץ שצַלָאח-אל-דִין הביא בכבודו ובעצמו מדמשק. יותר מ-700 שנה עמד המבנה, עד שנת 1969 אז נכנס נוצרי אוסטרלי תמהוני, רוהאן שמו, והצית אש ששרפה כמעט כליל את המנבר. כאן, במסגד, נרצח בשנת 1951 עבדאללה מלך ירדן, וניתן גם היום לראות את אחד מכדורי המתנקש נעוץ בעמודי השיש. עמודי
השיש במסגד הנם עמודים איטלקיים אשר נתרמו, לא פחות ולא יותר, על ידי בּנִיטו מוּסוֹלִינִי בשנת 1938. נסו לבקש בנימוס מאנשי הוואקף בכניסה למסגד להתקרב ולהביט מבחוץ אל פנים המסגד ואולי יתמזל מזלכם.
לפני שנמשיך צפונה לכיוון מבנה כיפת הסלע, כדאי לדעת שמתחת לאל-אקצא מצויים שערי הכניסה להר הבית מתקופת בית שני. הכניסה (האסורה) נמצאת בסמוך אלינו וניתן לראות אותה. בסמוך למסגד, מזרחה ולכיוון הכותל הדרומי, הקשתות שבנה הורדוס כדי לתמוך ברחבת ההר שחלקה הדרומי נמצא, למעשה, באוויר. אולם קשתות זה כונה בידי הצלבנים אורוות שלמה, שכן האבירים הטמפלרים שישבו כאן במאה ה-11 הפכו אותו לאורוות (ואת המסגדים לכנסיות). מאז 1996 יש באורוות מסגד העונה לשם אל-מַּרָווָאנִי, לזכרו של החָלִיף האומאי שבנו בנה את כיפת הסלע ונכדו את מסגד אל-אקצא.
בשעה טובה
לאחר שהבטנו על חזיתו של מסגד אל-אקצא, נסתובב לאחור, לכיוון צפון ולכיוון כיפת הסלע ונעצור ליד מזרקת המים הסמוכה. אין זו מזרקת מים בדיוק, אלא מתקן לשתייה והיטהרוּת לפני תפילה הנקרא בערבית אל-כַּאס, כּוֹס בעברית. הוא נבנה בתקופה המַמְלוּכִּית, במאה ה-14.
נמשיך ונעלה במדרגות לכיוון המתחם העליון של ההר, המַּצְטָבָּה. הקשתות מעלינו מכונות מַואזִין, מאזניים, ועליהן יישקלו מעשיהם הטובים והרעים של המאמינים באחרית הימים. אגב, במרכז המאזניים/קשתות מולנו שעון שמש מרשים. נראה אתכם מזהים מה השעה. השעון נבנה בתחילת המאה ה-20, לא לפני שהמוסלמים ניסו לפתות בכל דרך וסכום אפשרי את רבי משה שפירא, מומחה השעונים היחיד בעיר, לבנות אותו עבורם. שפירא, יהודי כשר, לא יכול היה לעלות להר הבית מפאת טומאת מתים וקודש הקודשים וסירב גם להצעה שיישאו אותו על כפיים. כשהצעות המוסלמים הפכו לאיומים עבר שפירא בעצת רבניו לפתח תקווה, ולא חזר מעולם לירושלים. את השעון בנה מישהו אחר.
מייד לאחר עלייתנו במדרגות, נראה משמאל מבנה אבן עם מדרגות, מִּנְבָּר קיץ עשוי אבן, ככל הנראה מהמאה ה-13, תקופת שלטונם של המַּמְלוּכִּים בעיר.
איפה אינדיאנה ג'ונס?
מולנו מבנה כיפת הסלע, קֻבַּת אל-צַ'חְרָה בערבית, במלוא הדרו. לפני שנתמקד בו נביט מימיננו, מזרחה, על מבנה כיפתי קטן סמוך. כיפת השלשלת שמו, ובערבית - קֻבַּת אל-סִלְסלָה. צורתו דומה למבנה כיפת הסלע
הסמוך, ויש גרסה האומרת שמבנה זה נבנה כדגם לאחיו הגדול, למרות שיש בו 10 צלעות ובכיפת הסלע רק 8. גרסה אחרת אומרת שבתוך מבנה זה אספו את הכסף לתחזוק הר הבית.
על פי המסורת המוסלמית, כאן ישב דוד המלך, בסמוך לבית המקדש, לשפוט את עמו בעזרת שלשלת פלאים שהשתלשלה לה מגג המבנה. הנאשמים נתבקשו להחזיק בשלשלת תוך כדי שבועתם. מי שרימה ברחה ממנו השרשרת. בתקופה הצלבנית שימש מבנה זה ככנסיה לזכרו של יעקב אחיו של ישועָ, הקבור על פי הארמנים ברובע הארמני. ישנן מסורות יהודיות הגורסות כי כאן מקום חלום יעקב ומתחת הוחבאו לוחות הברית, מטה אהרון ועוד. ללא ספק חומר מצויין לסדרת ההמשך של אינדיאנה ג'ונס.
כיפת הסלע עצמה נבנתה בשנת 691 ע"י החָ'ליף עַבְּד אל-מַּלכּ שגם בנה את העיר הערבית הראשונה, רמלה, ששימשה כעיר הבירה דאז. מדובר באחד המבנים השלמים והעתיקים באזורינו. אמנם "רק" 1300 שנה, אבל 8 קירות ובנייה על סלע האֵם, שמרו אותו לאורך השנים במצב מצוין.
הסלע שהתחיל את העולם
המבנה מכונה בטעות בספרים ובמפוֹת בשם מסגד עוֹמָר. זה המקום להסביר את מקור הטעות שכן זה אינו מסגד כלל וכלל. כאשר הגיע החָ'ליף עומָר בשנת 638 וכבש את העיר מידי הנוצרים הביזנטים, הוא ביקש מהפטריארך סופְרנְיוס שיובילו אותו אל המקום הקדוש בירושלים. סופרניוס ניסה להטעותו ולהובילו אל כנסיית הקבר הקדוש, אבל עומָר החכם אמר לו שאם יתפלל בכנסיה הרי שזו תהפוך למסגד ושתי
הדתות תאבקנה לעולם על המקום. החָ'ליף יצא מפתח הכנסייה, פרס מחצלת והתפלל במקום (ועד היום בסמוך לכנסייה יש מסגד עם צריח נאה שבשערו כתוב "מסגד עומָר").
משם המשיך החָ'ליף להר הבית וניקה בעזרת גלימתו את הסלע הקדוש שכיום בתוך המבנה. כנראה שמעשה זה הדביק למקום בטעות את השם מסגד עומָר. מבנה כיפת הסלע הוקם כדי לשמור מפגעי הטבע על הסלע, אבן השתייה, המקום ממנו הושתת העולם וּבו כמעט נעקד יצחק (הר המוריה) על פי המסורת היהודית. על פי האסלאם מאבן השתיה עלה מֻחַמָד לשמיים לאחר שהתפלל במסגד אל-אקצא. רק החל מהמאה ה-16 צוּפּוּ הקירות החיצוניים בקרמיקה כדוגמת זו שאנו רואים מבחוץ בגווני כחול. כיפת הזהב עצמה הוחלפה בשנת 1994 בציפוי זהב במשקל 80 ק"ג ובעלות של 15 מיליון דולר שתרמו ירדן וערב הסעודית. התמיסה ובה סגסוגת הזהב לציפוי הכיפה הוכנה במיוחד כדי שלא "תבריק" מידי ותסנוור.
בתוך המבנה, אליו לא ניתן כיום להכנס, לצערנו, מצויה אבן השתייה. יתכן וזו האבן (הנקודה הגבוהה בהר) עליה הונח ארון הברית בבית המקדש. אמנם פני ההר שונו עם השנים, אבל אין כמעט ספק שמבנה כיפת הסלע עומד על מיקומו של בית המקדש. כיפת הזהב מבפנים מרשימה ועוצרת נשימה כמו שאר המבנה על קשתותיו וקירותיו. באחת מפינותיו של הסלע למעלה, 'ארוֹן עקֵב מֻחַמָד' בנוי עץ ובצורת מגדל, בו על פי המסורת טביעת רגלו של מוחמד. הפינה הצפונית במבנה נקראת בערבית בַּאבּ-אל-גַ'נָה, שער גן עדן. על פי המסורת המוסלמית, סמוך לשער זה קבור שלמה המלך.
מתחת לאבן השתייה, מערה בה על פי המסורת התפלל מוחמד. המִּחְרָאבּ הסמוך למדרגות מימין (בכיוון הירידה) מוקדש לשלמה המלך ונחשב לאחת מגומחות התפילה הראשונות בעולם המוסלמי. ברצפת המערה לוח שיש שמתחת לו, על פי המקומיים, באר הרוחות ובה אוצרות בית המקדש.
בהר הבית, כאמור, עוד מבנים מוסלמיים רבים. מומלץ להסתובב גם בחלק הצפוני והמזרחי של ההר ולהתרפק על הנוף מכל הזוויות.
- הר הבית פתוח לקהל (ללא תאום וללא תשלום) בימי א'-ה' בין השעות 7:30-10:00.
- לסיורים הקודמים לחצו כאן .
- הסיור הבא: תצפיות מומלצות בירושלים.