פדופיליה עוזרת לפנסיה?

דרישה רשמית עברה לרשות השנייה בבקשה להוריד לאלתר את הפרסומת. אך מדובר בתופעה נרחבת יותר. בשנה שבה 4,966 ילדים עברו פגיעה מינית מידי מבוגר, 1,803 מתוכם מתחת לגיל 12 - הייתכן כי דווקא משום שהפדופיליה היא הנושא ה"לוהט" בתקשורת, היא גם הופכת זרז לצורך פרסום?

בערוצי הטלוויזיה בישראל עולות חדשות לבקרים פרסומות, שאף מדינה מערבית לא הייתה מתירה. זכורה במיוחד הפרסומת של "פוקס", בה נוטל בחור בכוח את מכנסי הג'ינס של נערה מפוחדת ומשליך את גופה העירום על המדרכה, בצילום תקריב שכמו לקוח מהסדרה "זירת הפשע". כל שנותר לצופה הוא להשלים בדמיונו את הגיר הלבן המסמן את גופת הנרצחת וזהו, הג'ינס כבר יימכר, הלקוח יהיה מרוצה, ומשרד הפרסום ייהנה מראיונות חינם ואזכור בתוכניות האקטואליה בחינם, שהרי גם פרסום רע הוא פרסום טוב.

משרדי הפרסום עושים את עבודתם נאמנה. תפקידם למשוך את דעת הקהל למוצר של הלקוח, ואת זה הם עושים כמיטב הבנתם - ככל שהפרסומת תהיה פוגעת יותר, אלימה יותר ותכלול יותר רמזים לעבריינות מינית (אונס, רצח, דם, לעג לנכים, לפגועי נפש, לחלשים) - כך יתעורר ויכוח ציבורי על עצם הפרסום, ובעקיפין - יזכה הלקוח שלהם לעוד פרסום חינם. מעגל אימים.

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו עושה מעת לעת ניסיון נואש להציב גבולות ולקבוע נורמות פרסום, המאזנות בין זכות הציבור לניקיון המרחב הציבורי, מול הזכות לחופש הביטוי של המפרסמים. אך מדוע לא שומעים את קולו של איגוד המפרסמים? מדוע אין הוא קובע קוד אתי מקצועי, כפי שהציעה למשל הגורו של עולם הפרסום תרצה גרנות, מנהלת בית-הספר לקופירייטינג ACC?

ניאלץ כנראה להמתין ליום בו תשודר הפרסומת ש"תקפיץ את פיוז" לאיזה חבר מועדון הון-שלטון, ואז אולי יקרה פה סוף-סוף שינוי דרמטי .

רוני אלוני-סדובניק, מנהלת עמותת "נציבות קבילות ילדים ונוער", לשעבר מ"מ ראש העיר ירושלים לקידום מעמד הילד