דיכטר: קסאם על הבית? הפיגועים יותר מפחידים
הרקטות כבר בפאתי אשקלון אבל אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר ותושב העיר, לא מבין את מי שמבקש לברוח צפונה – "הפיגועים הרבה יותר משמעותיים". רוני סופר, שכן, שמע ממנו שצריך להמשיך להתנתק בגדה - "כדי להפחית סיכונים", אבל גם "שצה"ל והשב"כ יישארו בשטח" ויש תחזית אופטימית לאשקלונים: התיירים יחזרו בסוף למרינה
"עם כל הכבוד לארטילריה שנורית עכשיו לעבר אשקלון, פוגעת לפעמים פיזית ומוראלית בתושבים, הרי שהיא עדיין פחות משמעותית. רוב הנפגעים מטרור הם בפיגועי מתאבדים. יכולת הפעולה של השב"כ וצה"ל לא נפגעה בגלל יציאתנו מעזה. אנו מסוגלים לעשות בדיוק את אותם דברים כמו לפני" (אבי דיכטר מכין את הקרקע לפינוי הבא בגדה).
8 בבוקר, יום חמישי, שכונה שקטה באשקלון. אבי דיכטר מכין קפה במטבח המרווח של ביתו. רק שלוש שעות לפני כן שוגר עוד מטח של חמישה קסאמים שפגע בשטח פתוח מדרום לעיר. גם מהבית של דיכטר אפשר לשמוע את רעמי הארטילריה הצה"לית שטוחנת את הבוץ העזתי לאבק דק. בינתיים, תודה לאל, התותחנים לא מספקים לטרוריסטים העזתים עילה של ממש לנקמה רוויית דם. אבל הם לא ממש צריכים אותם, גם בלעדיהם עם מחפשים את הפירצה הטכנולוגית או את נתיב ההברחה, שיאפשר להם לפגוע במי מ-110 אלף תושבי העיר.
שיחה עם דיכטר במרינה של אשקלון (צילום: רוני סופר)
הקולות המלווים את חיי האשקלונים בשבועות האחרונים מזכירים מאוד את קריית שמונה בשנות ה-80 וה-90. מסוקים מנמיכים מעל הים בדרך לסיכול ממוקד, פגזי צה"ל בדרך לדיונות העוטפות את עזה, מטוסי קרב בדרך לבום על קולי על ג'בליה וסג'עייה והזמזום המעצבן והבלתי פוסק של מזל"טים מכאן לשם וחוזר חלילה. רק קול אחד עוד לא ממש נשמע בעיר וכולם באשקלון בטוחים שבוא יבוא, קול הנפץ של הקסאם, קטיושה והגראד הראשון שינחת כאן במהרה בימינו.
אי אפשר לומר על דיכטר, ראש השב"כ עד לפני ההתנתקות מעזה, שהוא אדיש אל המציאות הטרוריסטית המתקרבת לביתו. אבל הוא נותר קר, שקול ומחושב. מבחינתו הקסאם הוא הרע במיעוטו. דיכטר מפריד בין איום הרקטה הטיפשה, אשר גבתה עד כה מחיר חייהם של שמונה ישראלים, לאיום טרור המתאבדים שהרג כאן מאות.
דיכטר כמעט מתרגז כשמזכירים לו שיש כאן בשכונה אנשים שרוצים כבר למכור את ביתם ולברוח מאשקלון צפונה. "אני לא זוכר שהמשימה של מערכת הביטחון היא להוריד את גרף הטק"ק (טילי קרקע קרקע). אני זוכר היטב שמשימת מערכת הביטחון היא להוריד את גרף הנפגעים", הוא אומר.
"קוראים לי כאן הבעל של אילנה"
אבי דיכטר בנה אמנם את ביתו באשקלון, לא הרחק מהמקום בו גדל ברחוב ההסתדרות בשכונת עתיקות בעיר, אבל הוא לא ממש חי את העיר. יוצא מוקדם בבוקר, חוזר מאוחר בערב. עיקר הפעילות שלו במטה של קדימה בפתח תקווה ובשאר הזמן הוא מסתובב בין סניפי המפלגה הצעירה ברחבי הארץ. "אשתי מייצגת אותי כאן. רק כשנהייתי ראש שב"כ, הצליחו ה'טלריות' בבנק לזהות אותי. כאן קוראים לי בעלה של אילנה", הוא מחייך חיוך של תום. אולי בגלל זה הוא לא ממש מודע לכך שידי המתווכים באשקלון עמוסות בימים אלה בפניות של אנשים המבקשים למכור את ביתם, לעזוב ולברוח מאימת הקסאם.
"אפשר להבין את התושבים", אני אומר לו, "הרי יש לחמאס רצון לפגוע, עכשיו כנראה יש לו גם יכולות. מדברים על טילי גראד, קטיושות, על רקטות קסאם משופרות. לא פלא שהם מודאגים כי השב"כ אפילו לא ידע לחזות את עליית החמאס לשלטון?" אני מקשה.
"צריך להכיר במגבלות היכולת לתת תחזית מדוייקת בסוגיות קריאת כוונות של המונים", הוא אומר, "האידיאל של המודיעין הוא להגיע לרמת קריאת כוונות של מנהיגים, לא של המונים.
"המודיעין יכול לחזות רק מגמות. היית צריך לחזות את היקף הצבעת המחאה של מי שהוא לא חמאס נגד הרשות הפלסטינית. כלומר להעריך היקף של הצבעת מחאה. זה דבר שאי אפשר לחזות אותו. אם אתה רוצה לתת חוות דעת רצינית על בסיס חומר מודיעיני של סיגינט (מכשירים) ויומינט (מקורות אנושיים) זה יהיה יומרני מאוד במקרה הזה".
דיכטר, השב"כ, וגם אמ"ן, לא יכלו לחזות את ניצחון החמאס בבחירות, אבל לעומת זאת, בישראל יודעים יפה מאוד את תמונת המצב של אמצעי לחימה ברשות הפלסטינית.
"טילי כתף נגד מטוסים יש להם כנראה בכמות קטנה, אבל שם בעזה, הם פחות מסוכנים מאשר ביהודה ובשומרון. שם הם איימו על מטוסים שלנו. הם הבריחו פעם קטיושות דרך סודן למצרים ולעזה, או דרך הים מלבנון לרצועה. הם הבריחו גם כמה 'נגלות' של כלי נשק לאחר ההתנתקות מעזה בפריצת הגבול בציר פילדלפי, אבל זהו בעיקר נשק קל. כלי הנשק הארטילריים היחידים שמאיימים על ישראל כרגע, הם הקסאמים", אומר דיכטר.
"הטווח המקסימאלי שלהם הוא כעשרה ק"מ. אין להם כנראה נשק ארטילרי אחר. אם היה להם, הם היו עושים בו שימוש. אלא שלדעתי זה עניין של זמן עד שיצליחו להבריח לעזה אמצעים כבדים יותר. הם עשו מאמצים להבריח והצליחו קצת, לפני שיצאנו מעזה וימשיכו לעשות זאת אחרי. זה פשוט אינטרס שלהם. הם בונים את עזה כזירת היכולות שלהם והחלום שלהם זה לחבר בין זירת היכולות בעזה לזירת הפיגועים שהם רוצים ביהודה ושומרון. ישראל חייבת לשמור על כך שזה לא יקרה".
אם אתה אומר שההתחמשות הפלסטינית בנשק ארוך טווח היא פונקציה של זמן, ושיש להם אמביציה לפגוע בנו, אז במה הועילה ההתנתקות מעזה?
"יש לנו כיום יכולת משופרת לאין ערוך לייצר הרתעה בעזה, אפילו בהשוואה ללבנון. החמאס הפך לבעל הבית בעזה וכיום כל התשתיות שאנו עלולים לתקוף בתגובה לקסאמים הינם באחריותו. שנית, יש לחמאס ולרשות גב קר ממצרים. בניגוד לחיזבאללה שמקבל גב אוהד מסוריה, כאן מחויבים המצרים לארה"ב ולקהילה הבינלאומית. הם לא נותנים גב לחמאס. שלישית, היכולת שלהם להתעצם מבחינת חימוש בעזה נמוכה. אנשים יש להם למכביר, אבל האמצעים שלהם מוגבלים".
אומר את זה מי שהיה מפקד מרחב דרום בשב"כ בסוף האינתיפאדה הראשונה, בה היכו אותנו הפלסטינים באבן? אתה אומר את זה אחרי שדיסקין אמר בישיבת הממשלה האחרונה שהחמאס עלול להיות "איום איסטרטגי על ישראל"?
"אני לא חושב שהטרור אז ייצר איום אסטרטגי על מדינות. איום אסטרטגי, להבדיל מאיום קיומי בהשמדת מדינה, הוא היכולת לשתק תפקוד יום-יומי. פה אני קצת חולק על מי שמעריך שהטרור הוא איום אסטרטגי. הטרור הפלסטיני אינו מהווה איום".
בבית הקפה של רוז'ה במדרחוב האשקלוני, חושבים שההתנתקות מעזה לא עזרה. הם יודעים שהקסאם תיכף נוחת בתוך העיר. הם שואלים מדוע אתה רוצה לחזור על ההתנתקות גם ביהודה ובשומרון?
"אנחנו חייבים להוריד את הסיכונים ולקבוע את גבולות הביטחון של ישראל. אם נעשה שם התנתקות אזרחית, לא צבאית, נוריד סיכונים. הוצאת היישובים האזרחיים תקטין את הסיכון. עם זאת, נוכחות צבאית תהיה שם כל עוד יהיה צורך להילחם בטרור. נהיה בכל יישוב פלסטיני, בכל מחנה פליטים. נילחם כפי שאנו יודעים לעשות. הדבר אינו משתמע לשני פנים, אנו נישאר שם, כל עוד אין לנו פרטנר פלסטיני שימנע את הטרור".
"יכולת הפעולה של השב"כ וצה"ל לא נפגעה בגלל יציאתנו מעזה. אנו מסוגלים לעשות בדיוק את אותם דברים כמו לפני", אומר דיכטר ולוגם מהקפה. "אם הדרג המדיני יחליט, תהיה רצועת ביטחון קבועה בתוך רצועת עזה, אבל יש לכך מחיר והמחיר הוא סיכון החיילים שלנו שיוצבו שם. כרגע המדיניות היא שנכנסים מתי שנחליט ויוצאים משם, מן רצועת ביטחון גמישה, נכנסים ויוצאים".
דיכטר מבהיר כאן שישראל תקיים תפקיד נפקדת-נוכחת בשטחים אשר יפונו על ידי מדינת ישראל ביהודה ושומרון כאשר יוחלט על ההתנתקות ב'. המשמעות: היישובים האזרחיים שאינם בגושי ההתיישבות המרכזיים, כנראה שלושה שכאלה, יפונו. צה"ל והשב"כ יוותרו בשטח, כל עוד נמשכות פעולות הטרור. זאת בשונה מהרצועה, משם יצאו צה"ל והשב"כ יחד עם תושבי גוש קטיף. לדבריו, זאת גם התוכנית של ממלא מקום ראש הממשלה.
"האחיזה הביטחונית של מדינת ישראל בשטחי יהודה ושומרון תישאר בעינה ותתעצם, גם במקרה של יציאה אזרחית משם", מבהיר ראש השב"כ לשעבר.
יוצא מהחממה, מתחבר לעם
בימים אלה טרוד אבי דיכטר מעל לראשו בענייני קדימה. בתפקידו הנוכחי, כראש מטה יום הבחירות של קדימה, הוא צריך ללמוד הרבה דברים חדשים. בין היתר, כך הוא מספר, הוא צריך ללמוד להתמודד עם עמך ישראל ממנו היה מנותק בשהייתו הממושכת בחממות השב"כ וסיירת מטכ"ל. אחד הדברים שיצטרך ללמוד במעלה הדרך לפסגה המדינית-ביטחונית הוא שהתיאוריות האסטרטגיות המרשימות שלו, אינן עושות רושם בהכרח על השכנים המבוהלים שלו באשקלון. אף אחד, גם לא דיכטר, אינו רוצה להיות הכדור הרץ במעגל רולטת הקסאם.
בשביל אלה יש לאבי דיכטר את הניתוח הבא, כשהוא יוצא מהמרינה האשקלונית אותה כמעט לא פוקדים תיירים מאז פרצה האינתיפאדה: "העזתים, כמו האשקלונים, אין להם הרבה, למעט הים, הדייגים והתיירות. העזתים לא ירשו לחמאס לגרום להם לחיות על כידונים לאורך זמן. הם יודעים שישראל יכולה להפוך את החיים שלהם לגיהנום. גם לעזתים וגם לאשקלונים ברור שהחיים בשלום הם הדבר החשוב ביותר עבורם", אמר האיש ש-34 שנים נאבק בטרור ומי יודע עוד כמה נותרו לו ולנו ללחום.
לפנייה לכתב/ת 
