מתכנן הרצח במינכן 72: אני לא מתחרט
אבו דאוד, המוח מאחורי החטיפה שהסתיימה ברצח 11 הספורטאים, עדיין מצדיק את הפעולה: "הבאנו את המאבק הפלסטיני לבתים של 500 מיליון איש". על המאבק שנמשך הוא אומר: "אני מתנגד לפיגועי התאבדות, אבל אז אני מזכיר לעצמי שלפלסטינים אין משהו אחר להילחם איתו"
34 שנים חלפו מאז אחד הפשעים הגדולים והמכוערים בתולדות הספורט, רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972, אבל אחד המתכננים של הרצח, מוחמד עודה, עדיין לא הכניס את המילה 'סליחה' ללקסיקון שלו. עודה, הידוע יותר בכינוי אבו דאוד, התראיין לסוכנות הידיעות איי פי ונמנע גם עתה מלהשתמש במילה מחבלים בהתייחס למבצעי הרצח הנפשע בגרמניה.
"לא היה דבר שלא היינו מוכנים לעשות כדי שהתקשורת תתייחס לבעייה הפלסטינית", מספר עודה ומוסיף: "לפני מינכן, היינו רק טרוריסטים. אחריו, לפחות אנשים התחילו לשאול מי הם הטרוריסטים האלו? מה הם רוצים? לפני מינכן, לאף אחד לא היה מושג לגבי פלסטין".
אחרי שנים רבות בהן מנסות משפחות הנרצחים להעלות על הפרק את הרצח ולהזכיר אותו בטקסי הפתיחה של האולימפיאדות, חזר האירוע לסדר היום, עם עליית סרטו של סטיבן ספילברג, 'מינכן'. עודה מספר על ההחלטה להגיע למינכן: "אני זוכר שחברי אבו ליאד הסתכל עליי ואמר: 'בוא נשתתף באולימפיאדה בדרך שלנו. בוא נחטוף ישראלים ונחליף אותם תמורת כלואים'".
אבו דאוד הסכים מיד לרעיון ולקח על עצמו את ביצוע המשימה הנפשעת. עשרה ימים לפני ההתקפה הוא הגיע למינכן ולקח מאבו ליאד קלצ'ניקוב וכלי נשק אחרים, שישמשו את המחבלים במשימה עצמה. בלילה לפני הרצח, אבו דאוד לקח את עשרת המחבלים לארוחה במסעדה בתחנת הרכבת של מינכן ואז לקחה החבורה מונית לכפר האולימפי. את כלי הנשק הם נשאו בתיק.
טקס זיכרון לי"א חללי מינכן (צילום: רויטרס)
התכנון המקורי שלהם היה לחתוך את הגדר ולפרוץ פנימה, אבל כשהגיעה השמינייה היא הצליחה להתחבר עם אתלטים אמריקאים שיכורים, שטיפסו מעל הגדר, בדרך לכפר האולימפי, משחזר אבו דאוד את הרגע שלפני. בתוך המעונות, לבשו המחבלים מסכות והחלו בתקיפה. אבו דאוד חמק מהמקום.
לא היו לו היסוסים לגבי ביצוע הפעולה, מכיוון שלטענתו האתלטים הישראלים, כחיילים בצה"ל, הם מטרות לגיטימיות. אבל, הוסיף אבו דאוד, המטרה לא היתה להרוג אותם, אלא להביא לשיחרור 200 הפלסטינים הכלואים באותה עת בישראל: "היו לנו הנחיות מדויקות לא להרוג אף אחד, אלא במקרה של הגנה עצמית".
17 נרצחים, מהם 11 ספורטאים ישראלים, היתה התוצאה הסופית, לאחר כישלון החילוץ הגרמני, אבל אבו דאוד עדיין חושב שבכך השיגו הפלסטינים ניצחון. "דרך מינכן, הבאנו את הבעיה שלנו לבתים של 500 מיליון אנשים", הוא אומר. תשע שנים אחר כך הוא כמעט נהרג, לאחר שנורה בבית קפה בוורשה. "זה היה סוכן פלסטיני כפול, שגויס על ידי ה'מוסד'", בטוח אבו דאוד. "הוא נעצר 10 שנים אחר כך, ב-1991, נשפט על ידי הרשות והוצא להורג".
אבו דאוד התייחס גם למאבק הפלסטיני הנוכחי: "בעיקרון, אני מתנגד לפיגועי התאבדות, אבל אז אני מזכיר לעצמי שלפלסטינים אין משהו אחר להילחם איתו. הצבא שלנו מצויד בשיניים, אז איך אתה יכול להתמודד עם צבא ענק כזה ללא שימוש בכלים בלתי קונבציונליים? בפת"ח היינו קצת מתונים ומוכנים להתפשר, אבל ישראל לא מוכנה לתת שום דבר בחזרה. עכשיו עלה החמאס. אם ישראל לא תתן משהו לפלסטינים, יעלה לשלטון מישהו אפילו יותר קיצוני מהחמאס. זו הלוגיקה של ההיסטוריה".
