יקיצה לתוך סיוט
ניצחון חמאס מחזיר אותנו 140 שנים לאחור, אבל המפלגות מסתפקות בגמגום לא מחייב
ככל שנוקפים הימים, מתחילות תוצאות הבחירות ברשות לחלחל לתוך מערכת הבחירות בישראל ולהשפיע עליה. ניתן לשער שבמהלך החודש הקרוב ההשפעה הזו תלך ותגבר. כך יהפוך ניצחון החמאס בבחירות הפלסטיניות לגורם מרכזי המעצב את דפוסי ההצבעה בבחירות הישראליות.
את השינויים אפשר כבר לראות בסקרי הבחירות. ניכרת בהם נדידת קולות משמעותית מהמרכז אל הקצוות של הקשת הפוליטית. שלוש מפלגות המרכז - קדימה, עבודה וליכוד - נחלשות בהדרגה; מפלגות הקצה מתחזקות על חשבונן. מקצת האזרחים שהתכוונו להצביע לקדימה זזים בהדרגה לליכוד, מי שהתכוונו להצביע לליכוד זזים למפלגות קטנות שמימינה ואזרחים שהתכוונו להצביע לעבודה זזים למפלגות שמשמאלה.
בינתיים, הנושא החברתי-כלכלי - ה"אג'נדה" המפורסמת - נדחק לקרן זווית, ולא באשמתה של איזו קונספירציה בין הון לשלטון. זה קורה משום שהשאלה הקיומית של מדינת ישראל חוזרת להטריד את תודעתנו. זה קורה משום שהנחת היסוד שלאורה אנו חיים כאן מאז הסכמי אוסלו - לאמור, שיש בינינו לבין העם הפלסטיני ויכוח נוקב על גבולות ועל ירושלים, אבל לא על עצם זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ופלסטין כמדינה פלסטינית - התערערה עכשיו. העם הפלסטיני מסר, בבחירות דמוקרטית, את מושכות השלטון לידי תנועה שחרתה על דגלה כינון ממלכה אסלאמית מהים ועד הירדן, שבה יורשו היהודים להישאר כמיעוט דתי בעל זכויות מוגבלות. בכך חזרנו לא 14 שנים לאחור, אלא 140 שנה לאחור.
ההצבעה הפלסטינית מתחברת לתופעות מעוררות חלחלה המתרחשות בעולם הערבי ושהדיהן הקולניים חודרים לכל בית בישראל, גם לבית שבו מכשיר הטלוויזיה עדיין פתוח במלוא העוצמה על עוד תוכנית בידור משכיחה ומטמטמת. איראן, מדינה שבעשור האחרון הוציאה את עצמה הלכה למעשה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, חוזרת אליו בתוקפנות רבה, הן כמעצמת נפט היוקדת שנאה לישראל, הן כמפיצה ראשית של חיידק האנטישמיות והן כמי ששואפת בהסתר ובגלוי לנשק גרעיני. עיראק מידרדרת במהירות אל מלחמת כתות ודתות, שתגרום ליציאה מובהלת של הכוחות האמריקנים והבריטים משם. בסעודיה מאיימת אל-קאעידה לפגוע במתקני הנפט.
ישראל מוצאת עצמה במרחק נגיעה מהר געש מתפרץ, בשורה ראשונה של "התנגשות הציוויליזציות". שאלות יסוד מורכבות עולות על הפרק, מתדפקות על דלתות התודעה. הנה אחת מרכזית: האם על ישראל לחפש נוסחה לדו-קיום ("הודנה") עם החמאס ולהסכים לסוג של שביתת נשק ממושכת עמו, או שעליה לחפש דווקא עימות צבא מידי ומוחץ, בטרם יצליח החמאס להשתלט על מנגנוני הרשות הפלסטינית?
המפלגות הגדולות מתחמקות מתשובה ישירה ומסתפקות במענה מגומגם ובלתי מחייב, מי לכוון הניצי ("נתניהו חזק מול החמאס") ומי ליוני יותר ("נילחם בטרור, ננצח את העוני"). לעתים נדירות נשמע קולו של פוליטיקאי אמיץ המוכן לנקוט עמדות לא-שגרתיות. התועמלנים והיח"צנים של המפלגות עדיין מקווים להרדים ולטשטש את עירנות הבוחרים. לא בטוח שזה יתאפשר, כי מדובר כאן לא בהתעוררות מחלום רע אלא ביקיצה לתוך מציאות רעה. מפת תוצאות הבחירות שייערכו בסוף מרס עשויה להיות, לכן, שונה ולא במעט ממפת סקרי הבחירות שנערכו בסוף פברואר.
עוד בבלוג של סבר פלוצקר: ביבי, פרץ, שטרית - מצאתם נפט בי-ם?
לפנייה לכתב/ת 
