אל תתכופפי, הרימי ראש ונפצי את תקרת הזכוכית
למה אין מספיק נשים המאיישות משרות ניהול, למרות שהן יכולות לעשות זאת? למה הן מנסות להתכחש לסגנון הניהול הייחודי שלהן ומעדיפות לאמץ את זה של הגברים? ואיך העובדה שאין להן חברים מהמסטינג מפריעה להן להתקדם? אורלי כץ מסבירה את המקורות ל"תקרת הזכוכית", ומבקשת: בואו לא נקדם את "היום שבו האישה הפכה לגבר"
האם את מרגישה לפעמים שיש מעלייך מעין תקרת זכוכית שקופה, שגורמת לך להתכופף, בלי יכולת להזדקף, בלי יכולת לומר את דברייך, בלי יכולת לבטא את עצמך במלוא ההדר והפוטנציאל? האם את מרגישה מעין מחסום, אומנם בלתי נראה אך מאוד מוחשי, המונע מבעדך להתקדם לתפקיד ניהולי בכיר ומשמעותי - והכל, עקב היותך אישה?
בשנים האחרונות ניתן אומנם לדבר על כניסה משמעותית של נשים לתפקידי ניהול. על פני השטח זהו נתון אופטימי ומעודד, אך בדיקה מעמיקה מגלה כי רק מעטות מהן מצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית - את המחסומים לקידום נשים, שקיימים גם אם לא מודים בקיומם, על מנת להגיע לעמדות ניהול בכירות.
ערב יום האישה הבינלאומי, שיחול ב-8 במרץ, בואו נבדוק מה אפשר לעשות על מנת לנפץ את התקרה הזו כך שתיעלם מחיינו.
הצלחתה וכשלונה של פיורינה
באוגוסט 99' התמנתה קרלי פיורינה לנשיאת היולט פקארד (HP) העולמית. פיורינה היתה האישה הראשונה שהתמנתה לנשיאה של חברת ענק בתחום המחשבים. היא נבחרה לתפקיד מבין 300 מועמדים, ובעיתונות העסקים כינו אותה: האישה החזקה ביותר בעולם העסקים האמריקני.
כאשר קרלי פיורינה שברה את תקרת הזכוכית של מדד הדאו ג'ונס ונעשתה הצ'יפית האקזקיוטיבית של HP, רטט של התרגשות חלף אצל הרבה נשים. הכל ניסו להעמיד פנים שאין בכך משהו מיוחד, והיא שם בזכות עצמה וממילא אינה מייצגת את מגדרה. היא עצמה חזרה והתנערה מהמגדר. אולם כשמועצת המנהלים הדיחה את פיורינה בתחילת שנת 2005, נשים בעמדות ניהול בכירות התנועעו על מושביהן באי נחת. גם אם הן העדיפו להניח שפיורינה סולקה באותו אופן ענייני שבו גברים מאבדים את כורסת המנכ"ל, חרדה בצבצה בין השורות: הייתכן שכשלונה של פיורינה יהיה נחלתן של כל הנשים?
מחקרים מוכיחים, כי למרות שנשים מעטות כמו פיורינה נבחרות לתפקידים בכירים שלא אוישו עד היום בידי נשים, עדיין תקרת הזכוכית קיימת.
הוועדה לבדיקת תקרת הזכוכית בארה"ב חשפה את הממצאים הבאים: נשים מהוות כיום 47% מכוח העבודה האמריקאי, אך למרות זאת, רק 8% מהן הגיעו לדרגות ניהול בכירות, כאשר משכורתן מהווה 72% ממשכורת הגברים.
הסיבות והטקטיקות
מהן הסיבות לקיומה הבלתי מעורער של תקרת הזכוכית, ומה אפשר לעשות בנדון?
1. סגנון ניהול גברי. סקר שערך Catalyst, מרכז מחקר המתמחה בקידום נשים במקומות עבודה, הראה כי 40% מהנשאלות המנהלות מתקשות לגבש סגנון ניהול שיתיישב עם רגישויותיהם של הגברים הכפופים להן. "אני מרגישה לפעמים כי כל כיוון שאבחר יהיה שגוי", אמרה אחת המשתתפות בסקר. "אם אני נחמדה מדי, חושבים שאני חלשה. אם אני חזקה מדי, חושבים שאני אגרסיבית". האם באמת נשים מנהלות צריכות לאמץ את סגנון הניהול הגברי, ולהפוך לגבר כדי להצליח?
מסקנת הסקר היתה, שלא זו בלבד שתכונות הניהול הנשי אינן מהוות לנו מכשול, אלא אדרבא, הן מעניקות לנו יתרון. נשים כמנהלות חותרות לקונסנזוס, מייצגות מדיניות של דלת פתוחה, משתפות, מתחשבות ועוד. ולכן, כצעד ראשון נגד השקוף השקוף הזה שנמצא מעל ראשנו, אני אומרת: לכו על זה. לכו על התכונות הניהוליות שכה אופייניות לנו כנשים, ושמשום מה אנחנו מנסות להדחיק. בואו לא נהפוך את עורנו למה שאיננו, בואו לא נקדם את "היום שבו האישה הפכה לגבר".
2. תרבות המסדרון ואמנות ה-NetWorking. תרבות המסדרון היא אותה שעה או מחצית השעה אחרי העבודה, כשעמיתים מתעכבים להחליף דעות, לשתות משהו ולעדכן זה את זה במה שקורה בתחום. בשיחות מסדרון אלה נרקמים קשרי העבודה החשובים ביותר, קשרים שלנשים אין בהם חלק!
כאן, בכנסי המסדרון הללו שומעים אם יש תקן פנוי, כנס חשוב וכו'. כאן גם נקשרים אותם קשרים בלתי פורמליים שינוצלו כשתתפנה משרה חדשה, או כשיהיה סיכוי לקידום של תחום או אדם. מי שלא נוכח במקום, מפסיד - בעיקר מי שלא נוכחת.
כך קורה גם בכנסים בינלאומיים. בעוד שהגברים מתרווחים בנחת ל"דרינק", הנשים רצות לטלפן הביתה, לבעל והילדים. והמסקנה: מדי פעם חשוב להקדיש גם זמן לתרבות המסדרון ולהתכוונן לכך מראש.
כמו כן חשוב לדעת שאין כמו אמנות ה-NetWorking, טוויית מערכת קשרים. כשם שלגברים יש את הבריתות הבלתי נפרדות של החבר'ה - החבר'ה מהצבא, מהיחידה ומהמסטינג, גם אנחנו צריכות לטפח קשרים מסוג זה. אם רק נהיה מודעות לכך ונקדיש לכך ולו מעט מזמננו, נהיה גם אנחנו חלק מהתרבות הבלתי מכופתרת של המסדרון.
3. פוליטיקה. הכל פוליטיקה. צריך להודות: בתפקידים רמי דרג, ניתן להאציל סמכויות ולחלק תפקידים, אך בשורה התחתונה מה שבאמת חשוב ונשאר בידי המנהל, זו ההתנהלות הפוליטית שלו. איך הוא מתמרן בתרבות הארגונית, עם שאר חברי ההנהלה ומקבלי ההחלטות הבכירים ביותר. את ההתנהלות הפוליטית אי אפשר להאציל ולהעביר לכפיפים. זה אחד התפקידים היחידים שהופך להיות קשה וקריטי ברמות בכירות ביותר.
וצר לי לומר, חברותיי היקרות, הגברים אלופים בזה. אנחנו כמנהלות דואגות הרבה יותר לכפיפים שלנו, מאשר להתנהלות הפוליטית שלנו בעיני הממונים. וגם כאן, עם קצת מודעות ורצון - כי היכולת קיימת - עלינו לתמרן, להבין ולהתנהל היטב בפוליטיקה של הארגון. כי בפוליטיקה כמו בפוליטיקה: אין צודק או לא צודק, יש כיסא, וצריך לחשוב איך מאיישים אותו, כי אותו כיסא הוא זה שיעזור לנו לסדוק באופן משמעותי את תקרת הזכוכית שמעלינו.
בלי לשאוף לכבוש את היקום
בארה"ב, כך צופים, תהיה מועמדת אישה לנשיאות בבחירות של 2008 לכל אחת משתי המפלגות. בינתיים, האמריקנים קיבלו הזדמנות לערוך חזרה כללית לנושא. אחת לשבוע, יש לארה"ב נשיאה בבית הלבן בסדרת הטלוויזיה Commander in Chief. שמה הוא מקקנזי אלן, ומגלמת אותה ג'ינה דייוויס.
וכן, אל תטעו, אלן לא נבחרה, אלא היתה במקרה סגנית הנשיא כשהבוס מת. הכל ניסו לשכנע אותה שתתפטר, כולל הנשיא על ערש הדווי, אבל היא סירבה.
יו"ר בית הנבחרים (דונלד סאת'רלנד), שקיווה לרשת את הנשיא המת, דיבר על ליבה של מקקנזי שתתפטר: "בשביל מה את צריכה את זה", הוא שאל, "האם את רוצה להיות שליטת היקום?"
"לא אני", ענתה מקקנזי.
"זו בדיוק הבעיה", ענה לה היו"ר.
ואני אומרת, אולי זו בדיוק לא הבעיה. אולי דווקא אישה שאינה רוצה להיות שליטת היקום הוא מה שאמריקה והעולם זקוקים לו? אולי כך, בדרך הייחודית לנו, ייווצרו אי אילו סדקים בתקרת הזכוכית שלנו?
- אורלי כץ היא מאמנת אישית ועסקית לנשים ומחברת ספר הקואצ'ינג הראשון לנשים עם דנה גניהר רז: "כל אחת והדיזי שלה "
(הוצאת אסטרולוג). לאתר O.K Coaching
– המרכז לאימון נשים לחצו כאן.
לטורים הקודמים בסדרה:
לפנייה לכתב/ת 
