דֶבֶר לשבת

בערך חמש דקות מתחילת הצפייה בהפקה החדשה של ערוץ ההיסטוריה, "המגפה השחורה", זה התחיל. צמרמורות עדינות חרשו את גבי וירדו מטה, עד כפות רגלי, כנראה בעקבות ידו של בן זוגי, שטיילה ודגדגה אותי. האמנם? "כואב לי הראש," אמרתי לו משחשתי בדקירות מדאיגות ברקותיי. מאחר שהוא רגיל למשפט הזה בסביבות אחת-עשרה בלילה, לא זכיתי לתגובה. היה לי חם למרות החלונות הפתוחים לרווחה, אבל המשכתי לצפות בשחזור היסטורי של איכרים משוחזרים משליכים גופות משוחזרות של מתי המגפה לתוך בורות קבורה משוחזרים. אך כשקולו הדרמטי של הקריין החל להסביר בדיוק כיצד נראות השלפוחיות השחורות של קורבנות הדֶבר הטעוני (הבובוני), לא יכולתי יותר להתאפק ודרשתי מבן זוגי שיבדוק לי את המפשעה. הוא היה בטוח שכאב הראש ממקודם עבר. אני הייתי בטוחה שאני הולכת למות.

ולא רק אני. במהלך המאה ה-14, רוב אוכלוסיית אירופה חשבה בדיוק אותו הדבר. סוף העולם, האפוקליפסה עכשיו, סוס חיוור שהמוות רוכב עליו. להם, כמובן, היתה סיבה טובה הרבה יותר מזו שלי. במהלכן של 15 שנים (1361-1346) השתוללה מגפת הדבר ברחבי אירופה והעבירה 25 מליון בני אדם, כשליש מאוכלוסיית אירופה באותה העת, לעולם שכולו טוב. או שלא. בשל ממדיה המבעיתים של התמותה - היו, למשל, כפרים באנגליה שאיבדו 80% מאוכלוסייתם - לא נשארו

כמרים שיוכלו לבצע את הטקסים האחרונים עבור הגוססים והמתים, ובכך נמנעה מהם האפשרות להגיע לגן העדן. בנוסף לכך, היו אחוזי התמותה במנזרים גבוהים במיוחד, כמו גם במקומות אחרים בהם אנשים רבים מקובצים יחדיו, כמו בתי סוהר ובתי חולים. בצר לה, הוציאה הכנסייה הרשאות חריגות שאפשרו לכל אדם, אפילו לנשים, לבצע את הווידוי האחרון ומשיחת המת. בכך נבקע הסדק הראשון בחוסנה של הכנסייה, בחיוניותם של הכמרים ובכוחו של האפיפיור, סדק שיתרחב בשנים הבאות לכדי הקרע שממנו תצמח הפרוטסטנטיות.

כתות משיחיות צמחו מתחת לכל עץ רענן שלמרגלותיו קברו את קורבנות המגפה. התשובה שנתנו המומחים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת פריס לפיליפ השישי, שביקש לדעת את סיבת המגפה היתה שב-20 במרץ 1345 התרחש אירוע אסטרולוגי חריג ששפך את שבתאי, יופיטר ומאדים לתוך הדלי, וגרם לכך שכל הבתולות והתאומים מתו בהמוניהם, ולא נשאר מי שיטפל בשוורים, בגדיים ובכל השאר. כת בשם הפלגלנטים הכתה שורש והכתה את עצמה במגלבים, מתוך ניסיון לכפר על חטאי המין האנושי שהביאו עליו את המגפה, והכאוס גרר אחריו מלחמות (כמו מלחמת 100 השנים, שהתחוללה לה בשלווה בין צרפת לבריטניה), המיתות המרובות הותירו את השדות שוממים ללא יד שתעבדם, והנה, קיבלנו את ארבעת פרשי האפוקליפסה – מגפה, מלחמה, רעב והבוס הגדול שלפניו כולם שווים – המוות.

איך זה קרה?

המגפה, או המוות השחור, בישרה את סופם של דברים רבים, אך גם את ראשיתן של תמורות חברתיות, פוליטיות ותיאולוגיות רבות, והירידה בכוחה של הכנסייה היתה רק אחת מהן. כפי הנראה ניתן לייחס את התפשטותה של המגפה

באירופה לאירוע ראשוני נוסף – השימוש בלוחמה ביולוגית. הדבר הגיע לאירופה כשהוא רכוב על סוסיהם של פרשים מונגולים משבט הקיפצ'קים, שבעוד המוות השחור עושה בהם שמות, העסיקו את עצמם במצור על העיר קאפה שבחצי האי קרים, על גבול האימפריה המונגולית המתפשטת. הם הותירו מאחוריהם את אסיה, שבה כבר הפילה המגפה חללים אין ספור, וניסו לכבוש את החלל המבוצר עליו הגנו הגנואזים (בני גנואה שבאיטליה). כשראו שהמצור אבוד וכי הם מתים בכל מקרה בהמוניהם מהדבר, החלו המונגולים להטיל באמצעות הקטפולטות שלהם את גופות המתים אל תוך העיר הנצורה, והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה.

הפליטים נשאו עמם את הדבר לכל עבר – תורכיה, סיציליה, צרפת, איטליה, הונגריה, דנמרק, בריטניה, אוקראינה, נורבגיה, רוסיה ועוד. עד סוף שנת 1353, רוב אירופה נגועה בדבר מלבד חלקים נרחבים ב-מי היה מאמין-פולין. כנראה שכשאמרו לכם לשטוף טוב את הידיים לפני האוכל היתה לזה סיבה טובה.

ההיגיינה או, למעשה העדרה, היתה אחת הסיבות העיקריות להתפשטות המחלה. נשאיו של הדבר אינם יהודים (כפי שנהוג היה לחשוב ועוד נשוב לכך) אלא מכרסמים ופרעושים, שהיו קיימים בשפע באירופה המטונפת של המאה ה-14. חתולים נחשבו למשרתיו של השטן בחלקים רבים של היבשת הנבערת, ולכן לא היה מי שיצוד את המוני העכברושים שהתרוצצו להם בשלווה על ערמות הזבל, נסעו להם בנחת בספינות ושרצו בכל חור. הם העבירו באדיבותם את המחלה לפרעושים, שבתמורה העניקו אותה לבני האדם, שדאגו להמשך בעצמם.

הדבר מורכב למעשה משלוש מחלות דומות. הסוגים הנפוצים בתקופת המוות השחור היו שניים – הדבר הטעוני (או הבובוני, על שם בלוטות הלימפה הממוקמות, בין השאר, במפשעה ובבית השחי) והדבר הראתי. התמותה בסוג הראשון עמדה על בין 60% ל-90%, ובשני - על מאה אחוזים עגולים. ה"שחור" ב"מוות השחור" מגיע כנראה מהבלוטות הנפוחות והשחורות שצמחו על גופם של החולים או מהדם השחור שיצא החוצה כשהשתעלו, כשהם משחררים את חיידקי הדבר לאוויר. תקופת הדגירה ארכה בין יומיים לשבוע.

בשלב זה של הצפייה בסדרה כבר היו עצבי מרוטים בתכלית, בסיועו של הקריין המאיים, שהמשיך לשחרר, בקולו הרועם ואחת לדקה, משפטים בנוסח "היא חשבה שצפויים להם חיים ארוכים ומאושרים יחד. האמנם? היא לא ידעה שהאבדון הנורא כבר אורב בתאי גופה המורעלים". נהדר. לתסמינים שתוארו קודם לכן נוספו רעידות ובחילות, שרק התגברו כשהתברר שלפי יוצרי הסדרה אחד מאלו שסייעו להפצת המחלה היה משרת יהודי. יתכן, כמובן, שהבחירה בו נעשתה רק בשם החרות האמנותית של השחזור ההיסטורי, ויתכן שהם יודעים משהו שההיסטוריונים של התקופה (אלו שאני קראתי, לפחות) לא יודעים, אבל השידוך בין המשרת כהה העור, מאונקל האף והחביב, לבין האינטרקָאטים התכופים של עכברושים מתרוצצים, הביאו לי את הסעיף והזכירו לי ימים חשוכים.

כמו סרט אימה

השפעתו של הדבר על אוכלוסיית יהודי אירופה היתה הרסנית. הפלגלנטים הסתובבו בכל מקום, מצליפים בעצמם בשוטים וביהודים בלשונם. שמועות נפוצו שעל פיהן היהודים הרעילו את בארות המים, ולאחר עינויים רבים נמצא היהודי שהיה מוכן להודות שלא רק שהיהודים אחראים להפצת המגפה, אלא שעשו זאת כחלק מקנוניה של ארגון יהודי בספרד, שמתכנן

להשתלט על העולם. היו מלכים שמחו על רדיפות היהודים, היו כאלו שלא יכלו לדבר, כי הם היו עסוקים מדי בלגסוס, כמו אלינור מארגון או אלפונסו מקסטיליה, היו כאלו שתמכו בה. האפיפיור, אגב, היה מראשי ההתנגדות לרדיפת היהודים באותה תקופה.

יהודים נשרפו למוות בבתי הכנסת ובבתי הקברות שלהם בעיקר בשנת 1348, ומוקד הרדיפות היה בגרמניה, שמאזורים שלה גורשו היהודים למשך מאה שנה. גם בריטניה וספרד נסחפו בגל האנטישמיות הגואה, שהיה אחראי במידה רבה לעובדה שיהודים היגרו בהמוניהם למרכז אירופה ובעיקר לפולין, שם, כזכור, לא התפשטה המגפה באופן נרחב, אבל זו לא סיבה להפסיק לדאוג שלא תצאו מהבית עם שיער רטוב, נכון?

"המגפה השחורה" של ערוץ ההיסטוריה מספקת ספקטקל צבעוני (רובו בגווני שחור-אדום-חום) למי שאוהב את המגפות שלו עם קריינות מעיקה, דרמטיזציה מופרזת ומוזיקה שנדמה שנלקחה מסרט אימה. בעיקר שוטים של שרפות המוניות, קברים המוניים ואנשים המוניים צועקים, בוכים ומתים.

ההיסטוריונים והמומחים למחלות שמרואיינים בסדרה תופסים אומנם חלק קטן מכל הדאנס מקאבר שמשתולל על המסך, אבל מצליחים להסביר את ממדיו של האסון הדמוגרפי הגדול ביותר שידע המין האנושי עד אותה עת, ואת ההשלכות מרחיקות הלכת שלו על העולם (חוקי שכר מינימום ומקסימום ודעיכתו של השלטון הפיאודלי, למשל).

מי שמתעניין בנושא מהזווית ההיסטורית (ולא לי לחקור בסיבותיו המורבידיות) ייטיב לעשות אם יצפה בפרק על המוות השחור בבריטניה בסדרה הנפלאה של סיימון שאמה, "ההיסטוריה של בריטניה" שמשודרת מפעם לפעם בבי.בי.סי, ומדגימה בחדות את ההבדלים בין האמריקאים לבריטים כשזה נוגע לעשייה דקומנטרית (ובכלל) או יעיין בספרה של ברברה טוכמן, "ראי רחוק", העוסק בהרחבה במאה ה-14. מי שמעוניין בחוויה קלילה יותר, עשוי למצוא עניין ב"דקמרון" של בוקאצ'ו, ב"ספר יום הדין" של קוני ויליס או ב"חותם השביעי" של ברגמן. אני קמתי בבוקר למחרת עם שפעת. אבל אולי זו שפעת העופות.

• שידור נוסף של "המגפה השחורה" בערוץ ההיסטוריה: שישי, 12:10-13:50; שבת, 10:30-12:10.