סבבה בבסיס
כבר עשר שנים רצה "עסק שחור" בגלגלצ. קפצנו לבקר את תאני ואלפי באולפן. היה טעעעעעעעעעים
"אני יודע שבאיזשהו תדר ברדיו משדרים משהו טוב מזה, שים את ניסים גרמה!" (גורי אלפי, מגיש "עסק שחור" בגלגלצ, מעדיף להקשיב לתימני המתולתל שמשדר במקביל בגלי צה"ל).
צילום: מיכה דומאן
סיפור ראשון: בשבוע שעבר הטלפון של לירון תאני צלצל. בצד השני היה אחד, דורי בן-זאב, שביקש למסור לתאני שהוא מאוד מרוצה מתוכנית הרדיו שלו ושל גורי אלפי, "עסק שחור", "וזה בנאדם שבלעדיו אין מצב שתהיה תוכנית כמו עסק, האיש המציא את הז'אנר", מצהיר תאני. "הייתי בשוק".
סיפור שני: השבוע התראיין חיים חפר, מגדולי התמלילנים של הזמר העברי, לכתבה אצל כבוד הרב, גיא פינס, בה סיפר שהוא מאזין לתוכניתם של תאני ואלפי. "פייר, זה מדהים אותי", מודה אלפי.
סיפור שלישי: אותו גורי אלפי הצטלם לסרט של אבי נשר על העולם החרדי, ועל הסט הסתובבו ניצבים, חרדים אוריגינל. כמה מהם ניגשו לאלפי ותהו אם הוא "גורי אלפי מ'עסק שחור'". "ככה הם זיהו אותי", משחזר אלפי. "לא 'גורי ממשחק מכור' או 'גורי מ'שידורי המהפכה', אלא 'גורי מהעסק'. אמרתי להם 'אתם באמת חרדים?' אמרו לי 'כן'. אז אמרתי 'זה מתאים לכם לשמוע?' הרי אנחנו יורדים נורא נמוך ומשמיעים את המוזיקה הכי שטנית ברמה של המאוד אירוטית ומתלהמת. הם אמרו שזה הדבר שהם הכי אוהבים, ואחד מהם שאל אם הוא יכול לבוא לתחנת הרדיו ולשבת באולפן".
גורי אמר לו שהוא יכול. וזה אחד הדברים היפים והמפתיעים ב"עסק שחור", שסוגרת השנה עשור בתחנה הצה"לית. אם תדליקו את הרדיו ביום חמישי בחצות תיווכחו בעצמכם: מדובר במסיבה נטולת דד-ליין, סוכריה שלא נגמרת. מאז שתאני ושותפו להגיית התוכנית, האקס-שדרן-ועכשיו-ראפר קוואמי (אייל פרידמן) פתחו את המקרופון בפעם הראשונה, המסיבה נמשכת ונמשכת. האלכוהול נשפך כאלכוהול, אנשים נכנסים ויוצאים מהאולפן, להקות נולדות, מתבגרות ולוקחות משכנתא והעסק בשלו. היום אלפי ותאני, שניהם אנשים עובדים, הורים לילדות, מצליחים בכל שבוע להביא את גחלת ההומור הסלוני שלהם לאולפן הצבאי.
"אנחנו באים להיות הכי עצמנו בחיים שלנו", מבטיח אלפי. "מריצים את הדאחקות שלנו, ואני זוכר תוכניות שלא היה בא לנו לדבר ולא דיברנו".
תאני: "וזה לא שאנחנו לא מפשלים. יש לנו תוכניות איומות ונוראיות, לפעמים אנחנו באים פשוט מותשים, במיוחד כשאנחנו באים אחרי עבודה על 'משחק מכור', כמו שניים שעברו כביסה ב-90 מעלות. וגם שם נולדים דברים נורא מצחיקים מתוך העייפות".
אלפי: "אנחנו באים לדבר את השטויות שלנו אחד עם השני, לעשות רדיו שמשעשע אותנו. בכל זאת אנחנו עובדים כל השבוע וזה הרגע בשבוע שאנחנו אומרים 'כאן אנחנו לא עובדים'. התוכנית הזאת היא החופש מהחיים שלנו לשעתיים-שלוש".
תאני: "לא שאני לא נהנה לעבוד עם גורי בשאר הדברים, בסך הכל הוא בנאדם זורם, זה לא שהוא איזה פריק-קונטרול (מרים את הקול) שרוצה לדעת בדיוק איך כל דבר יצא ושהכל יצא בול אבל בול (צועק) בזמן, אבל בעסק זה משוחרר טוטאלית".
איך אתם מתכוננים לתוכנית?
אלפי: "בעיקר בודקים שיש דרך להגיע לתחנה, ואם יש אנחנו מסודרים. כל עוד הגענו בזמן אנחנו מוכנים, לפעמים אנחנו לא מגיעים בזמן ואז מרגישים לא מוכנים".
ב"גומרים הולכים" ברדיו תל אביב לפחות משקיעים חמש דקות הכנה.
אלפי: "טוב, להם יש כל מיני אורחים וזה. אצלנו האורחים היחידים בתוכנית אלה אנשים שהיו מחוץ לתחנה באותו רגע".
והדברים שלירון אומר על השירים?
תאני: "זה ידע כללי. אני כל יום עובד על 'העסק', מתעדכן ברמה של 'מה קורה עכשיו-עכשיו-עכשיו'".
אלפי: "הוא מקריא את האינפורמציה שנמצאת על האחורה של הדיסק, לא צריך להיות כזה גאון".
קוואמי מקשיב לתוכנית? הוא מתחנן לחזור לפעמים?
תאני: "לא. טוב לו איפה שהוא נמצא וברור לי למה".
אלפי: "בנאדם כמו קוואמי שעשה הכל כדי לצאת מ'עסק שחור' ועכשיו נהנה, לא יחזור ויכבול את עצמו בטבור העבה של תאני".
תאני: "מה גם שהוא מגיע מידי פעם לתוכנית, כשהיה דה-לה-סול למשל הוא חזר. קוואמי הוא ראפר מצוין ומה לעשות שכל עוד הוא ראפר זה לא לעניין שהוא יגיש תוכנית היפ-הופ".
אלפי: "מה ששולל את האפשרות שאני אהיה אי פעם ראפר. בגלל זה אני בתוכנית, זה מעין שירות לציבור".
שמח באולפן שמח בבית
יש משהו תיכוניסטי ב"עסק שחור", ואלוהים יודע שזאת הפעם הראשונה ששפחתכם משתמשת במילה הזאת בקונטקסט חיובי. ההומור, הז'רגון, הדאחקייה, הירידות ההדדיות, הכאפות והצ'אפחות שמסתובבות באולפן והבחורים שטובעים במכנסי באגיס ענקיות, כל אלה מאפשרים ל"עסק שחור" לרכב על הפרדוקס המענג: באולפן מרחפת אווירת חתרנות חדשנית ונועזת, טרייה כאילו הרגע נשלפה משקית. מצד שני בכל זאת מדובר בתוכנית שנקלעה לקפסולה של זמן, ומתקתקת כבר עשר שנים את האורים והתומים של המוזיקה השחורה בארץ. גם עכשיו, בחתונת הכסף, תאני ואלפי מדגמנים ירח דבש.
"יכול להיות שזה עובד כי שכשלא משלמים לך אתה נורא רוצה להוכיח למקום שמעסיק אותה שזה מצליח", משער תאני. "כדי שאולי יכסו לך, נניח, את הוצאות הדלק. זאת המוטיבציה שלנו. לגורי למשל לא משלמים שקל, אפילו לא ימי מילואים. והוא גר ברמת גן, שזה אזור ספר. (לגורי) מה אתה רוצה?! כמו שהבית שלך נראה זה אזור ספר. הוא עושה את זה בחינם".
אלפי: "אני מרגיש שאני עושה הרבה דברים טובים בחיים ואני מרגיש צורך לאזן את זה. זה עניין קרמתי. כמו מחויבות אישית שאף פעם לא עשיתי".
הטלמסר של העסק עדיין פופולרי?
תאני: "מפוצץ בהודעות. החל מהודעות שנאה, שלא חסרות כאלה, בהודעות של אנשים שמתקשרים לבקש שירים או בני נוער שאנחנו לא מבינים מה הם אומרים בגלל הדיקציה כי יש להם עגיל בלשון או משהו".
מתי במיוחד אתם מרגישים את הגיל שלכם?
תאני: "כל פעם שאני מתכופף אני מרגיש את הגיל שלי".
אלפי: "כל פעם שלירון מתכופף אני רואה את הגיל שלו. אני רואה את העור המדובלל, את החריץ המשתפל, כל מיני דברים שאנשים מבוגרים סובלים מהם. אני רואה גם שאריות אוכל".
תאני: "אני לא מרגיש את הגיל, אני לא חושב שחיים חפר הוא אדם צעיר, ואני חושב שהוא יסכים איתי. אנחנו לא חושבים על הגיל שלנו או של המאזינים, זה לא מעניין אותנו".
איזה מילה שהמצאתם תפסה הכי חזק?
"טעעעעייים. עכשיו יש לנו את המינוח הזה, ששאלנו מנסים גרמה – 'פראג – ראש העין'. דברים נהדרים הם פראג ודברים שלא יצאו כל כך טוב למרות הכוונות הם ראש העין, מבלי להעליב את ראש העין, כן?".
מאיפה צץ הקשר האמיץ הזה עם נסים גרמה, סליחה?
תאני: "שעמם לנו בתוכנית ובדקנו מה הוא עושה".
אלפי: "כי שם תמיד כיף ותמיד פראג, גם כשמעונן השמש של פראג זורחת".
סאבלימינל, הדג נחש, קאשי, כלא 6, השבט, הם חלק מרשימת היוצרים שהפעם הראשונה שראו אור רדיו היתה "בעסק שחור". "הדג נחש" עלו שם לראשונה עם "אני לא מוותר", ומאז הם חוזרים בכל פעם שיוצא להם אלבום חדש כדי לכבד את העסק בהשמעת בכורה. כנ"ל סאבלימינאל והצל, קאשי, והחשודים הרגילים. "אבל אנחנו רק הפילטר שלהם", מבהיר אלפי. "הם עשו את האמנות אנחנו כאן כדי להיות הצינור שלהם"
תאני: "אני חייב להגיד שבקטע הזה נשמח לתת במה גם לאנשים מקרב הגולשים, שרוצים להיות ראפרים ויש להם חומרים, תתקשרו לטלמסר, תרגישו חופשי. יכול להיות שהדג נחש הבאים קוראים את הכתבה הזאת".
מתי היה הרגע הכי מביך בתוכנית?
תאני: "האחרונה?"
אלפי: "כל תוכנית מייצרת הרבה קטעים מביכים, אנחנו בונים על המבוכה הזאת. בואי נגיד שהגענו לרגעים ממש שפלים, שבהם התעצלנו לצאת החוצה ולהשתין בשירותים".
ומתי אתם נהיים רציניים?
אלפי: "הרבה פעמים קורה שלירון לוקח איזו פניית פרסה ואומר 'הפסקת דאחקות לרגע, והנה משהו באמת מרגש או מטרה נעלה שרוצים לדבר עליה או בנאדם שעשה משהו שקרוב לליבנו', ואנחנו נותנים לזה את הכבוד".
תאני: "כשיש משהו שנוגע לרגש. בתוכנית האחרונה ראפר ישראלי כתב על אמא שלו שנפטרה מסרטן. זה היה מאוד מרגש".
אלפי: "או שהיה את הדי.ג'יי הירושלמי שנהרג בירושלים ועשינו ספיישל לזכרו".
תאני: "או הראפר של קולולו שרצו לגרש אותו מהארץ, ושלוש דקות אל תוך השידור התקשרו נציגים מכל מפלגה אפשרית כדי לעזור לו, ואני מדבר אתך על שעה אחת בלילה, יום חמישי".
איפה נוצרה הזוגיות שלכם?
תאני: "גורי היה מפתח תוכניות וסידר לי נייט לייט עם תומר יוסף שלא קרה בסוף, מעניין למה. אחרי שעבדנו יחד בלייט נייט שלא קרה, אמרתי לו היה כל כך כיף לעבוד אתך, בוא נמשיך הלאה. האמת ידעתי שאני אתקע אותו פה, זה סוג של נקמה. חיכיתי לרגע שקוואמי יעזוב".
גורי אתה מרגיש שלירון מדבר המון?
אלפי: "לירון מדבר הרבה אבל זה המקום היחיד שהוא יכול לעשות את זה. אני חושב שצריך לתת לו לדבר כמה שהוא רוצה כי ככל שהוא ידבר יותר בתוכנית הוא ידבר פחות במשך השבוע"
תאני: "אתה עושה מצווה".
אלפי: "יש כאן חיבור שהוא מעבר לחיבור מקצועי. זאת חברות עמוקה ונהדרת ומדהימה ואנחנו תמיד אומרים לעצמנו שזה די מדהים שאנחנו לא מכירים מגיל אפס אלא רק מהשנים האחרונות".
תאני: "אני אוטוטו יוצא לפנסיה".
אלפי: "זה די מדהים ואנחנו מברכים על זה בשקט".
איך בדיוק אוהד הפועל תל אביב (תאני) ואוהד בית"ר ירושלים מסתדרים ביחד?
תאני: "את לא רוצה לדעת, אלה הרגעים הקשים שלנו אבל אנחנו משלימים אחד את השני".
אלפי: "אני חזק בשנאת זרים ולירון מביא אותה בשנאת מכביסטים, אנחנו מתחברים בקטע הזה על בסיס שנאה".
תאני: "כמו באירוויזיון, ששונאים את המדינה שנותנת נקודות למתחרים שלך. האמת היא שברמה האישית זה דפק בצ'יק צאק. בתוכנית הראשונה הוא חשש קצת לדבר, בשניה הוא כבר לא נתן לי לדבר. ברמה המוזיקלית לקח לו שלושה שבועות עד שהוא נכנס לעניינים".
אלפי: "זה לקח זמן להתרגל ולהבין את מערכות היחסים, כל האנשים הקבועים, ובהתחלה הייתי תוהה על קנקנם ומה יוצא להם מזה. היום אני יודע שזה פשוט פיור פאן. אלה אנשים מדהימים, שעובדים פה, מילא בחינם, אבל לצד לירון!".
תאני: "למשל אסף שמפיק אותנו, אנחנו לא יודעים איך הוא הגיע לתוכנית, הוא בא לפני שבע שנים ומאז הוא נשאר".
כל מי שרוצה יכול לבוא?
אלפי: "אנחנו לא מפלים אף אחד, מי שבחר להשחית את זמנו"
תאני: "בלהסתכל עלינו, מוזמן".
מתי אתם הכי שמחים שאתם ברדיו ולא בטלוויזיה, נניח?
אלפי: "כשיש לנו הפרשות גוף, למשל".
תאני: "בכל רגע נתון".
כתבות קודמות:
עושים עסק
צילום: מיכה דומאן
מומלצים
