Shadow of the Colossus: מומלץ בחום

על פי מגזיני המשחק הנחשבים, משחק השנה ל-2005 הוא God of War, אך Shadow of the Colossus תמיד מוזכר כמועמד רציני לצידו. זה משחק פשוט, שאינו דורש מהשחקן להתמצא בחוברת ההוראות או בהגדרות מסובכות כלשהן ומסתפק במשחקיות טהורה, חכמה ומהנה.

SofC, שנחת בישראל, הוא אחד המשחקים הנמכרים באירופה. מדובר במשחק השני ל-PS2 של הבמאי פומיטו יואדה והמפיק קנג'י קיידו, בעקבות הכותר המופתי ICO, שהצליח פחות במכירות. Shadow of the Colossus, שפותח על ידי צוות של 30 עובדים במשך כשלוש שנים, אינו המשך ישיר לקודמו. למרות שהמשחק מתרחש פחות או יותר באותו העולם כמו ICO, יש בו דמויות חדשות, מטרות

חדשות ודרכים שונות להשיגם.

האיכות והמצוינות של ICO ניכרות גם ב-SofC, באווירה השקטה, הנופים העצומים, הפריחה הצבעונית והמראות המקסימים בכל כיוון שרק שנפנה אליו את מבטינו.

תלאותיו של הנווד

המשחק נפתח בסרטון היכרות מרשים במיוחד בו לורד אמון מציג את גיבורנו, צעיר אלמוני שנכנה אותו בשם "הנווד" ואגרו, סוסו הנאמן. הנווד הצעיר רכב על אוכפו של אגרו בדרך נידחת לקצה העולם למקום מיסטי שאינו מוגדר מבחינת זמן או מיקום, ושם פנה לעבר מקדש נטוש ורחב היקף הנשלט על ידי הדורמין.

הדורמין, ישות מסתורית חסרת הגוף, המורכבת מיסודות רבים הנקראים תמצית הדורמין, נראה כמו אור הבוקע מתקרת המקדש וקולו נשמע כמקהלה של גברים ומעט נשים. גיבורנו, אשר נשא בידיו ילדה קטנה מחוסרת הכרה, הניח אותה על המזבח וגירש את הצללים השחורים שבקעו מהעולם האחר תוך כדי הנפת חרבו.

הנווד הצעיר ביקש להחזיר את נשמתה של מונו הקטנה שגורלה וגורלו אחד הוא. הדורמין, שהתרשם מהחרב, נענה לבקשה, זאת בזכות הכוחות המיסטיים של החרב. אך תחילה, הנווד הצעיר ייאלץ לנוע בארץ האסורה לבני התמותה ולהרוג פחות מ-16 מפלצות ענקיות שבגופן יש מתמצית הדורמין. קטע הסיום המרתק בו נראה את לורד אמון הוא אחד מהמרשימים שראיתי בזמן האחרון.

נשמע פשוט, רוטיני משהו? למצוא את הענק, להרוג אותו, למצוא את הענק הבא ולהרוג אותו וחוזר חלילה 16 פעמים,

Shadow of the colossus‏

1

2

3

4

5

6

7

אז זהו שלא. למרות המבנה הליניארי של המשחק והמשימה החוזרת על עצמה, המשחק מצליח לחדש ולהדהים. החיפוש יותר מעניין והמפלצות (המכונות "קולוסי")  מאתגרות.

בכל פעם שתילחמו במפלצת תזכרו שעוד לא ראיתם כלום. כל קולוסי יותר מרתק מקודמו והמשחק הולך ומשתבח עם הזמן עד הסוף המרתק והנדיר. גם כשזה נגמר, עדיין יש עוד הרבה מה לעשות ולגלות בעולם המשחק.

הגיבור מצויד בחרב מיסטית ובחץ וקשת ובלבוש שובה לב יוצא לדרכו. באמצעות הנפת החרב באור היום ניתן לגלות את מיקומה של המפלצת הקולוסאלית הבאה שיש להשמיד.

גיבורנו יקפץ על האוכף וירכב אל המטרה, אך צפויים לו מסלולים מרתקים וקסומים בדרך למפלצת - על גבי גשר ארוך החוצה קניון ענק או דרך יער עבות ביבשה במים (ובאוויר, כאשר לא נזהרים). החיפוש אחר המפלצת היא חוויה קסומה ומהנה, במהלכה לעיתים נטעה בשביל ולפעמים נגיע בכלל למקום הלא נכון.

במהלך המסע לא ניתקל בשום אויב, רק פלטפורמות עליהם לטפס או מים דרכם נשחה. לבסוף, נמצא את המפלצת המתמזגת עם הסביבה בצורה כל כך יפה ועכשיו הגיע הזמן להרוג אותה (או שהיא תעשה זאת קודם).

המפלצות הקולוסאליות ענקיות ומרשימות במיוחד. החרב המיסטית תסייע לגלות את נקודות התורפה שלהו, ואז, באמצעות תכנון קפדני, אפשר לטפס על המפלצת על מנת להרוג אותה ולהפילה על הקרקע. תחילה ניתן להשתמש בחרב או בחיצים על מנת לגרום למפלצת להתכופף מכאב, אז קופצים עליה, אוחזים בשערה ומטפסים על גופה הענק.

לאחר שתגלו כיצד להביס את המפלצת בעצמכם ותעשו זאת ירד עליכם מעין קיטור שחור וגיבורנו ימצא את עצמו שוב במקדש ליד הילדה ושוב קולותיו של הדורמין יעודדו אותו לגלות את המפלצת הקולוסאלית הבאה.

האנימציה יוצאת מגדר הרגיל, בניגוד ל-ICO, בו נעשה שימוש בסוסים אמיתיים, ב-SofC בחרו להשתמש בהדמיה ממוחשבת של סוס והתוצאה יצאה טובה יותר מכל הדמיה.

פס הקול של המשחק Shadow of the Colossus נדיר וכמוהו נמצא רק בסרטים עלילתיים או במשחקים מז'אנר ה-RPG שמכבדים את עצמם. בזמני הפנוי אני מאזין לפס הקול של המשחק Daichi No Hokou שניתן לרכוש בנפרד ומכיל 35 ערוצים מהמשחק

ו-7 ערוצים בונוס.

פס הקול, אשר נוצר על ידי קוו אוטני, מקנה תחושה של מרחב פתוח גם כשלא משחקים ב-SofC. המשחק משתמש בשפה דימונית ומיוחדת, קולו של הדורמין שנשמע כמקהלה של גברים ומעט נשים נותן תחושה ויראה שבאמת כוח עליון הוא זה שמדבר אלינו. שאר האפקטים כמו הצעדים, כלי הנשק נשמעים היטב בסטריאו או במונו.

למרות הצטיינותו, SofC אינו חף מבעיות. ראשית, המצלמה אינה תמיד מתנהגת בצורה מושלמת, במיוחד כשמתחילים לשחק ועדיין לא מתרגלים לשלוט בה היטב או בעת הלחימה והטיפוס.

השליטה מעט נפגמה ביחס למשחק הקודם ICO או הנסיך הפרסי האחרון, אבל אז לא טיפסנו על ענקים הנמצאים בתנועה מתמדת. באופן כללי ה-PS2 כמעט שמתקשה להתמודד עם הגרפיקה המורכבת וקצב רענון המסכים, אך זה אף פעם לא פוגע במשחקיות עצמה ובערך האמנותי האדיר של המשחק. לבסוף, העלילה לאורך המשחק הייתה יכולה להיות קצת יותר נדיבה אך קטע הסיום מפצה על כך בגדול.

SofC מומלץ בחום לכל גיימר עם ראש פתוח גם במחיר של רכישת PS2. באותה ההזדמנות מומלץ להכניס גם את ICO הקטן לסל הקניות.