דליפת שתן: למה זה קורה ואיך למנוע

אי שליטה על הטלת שתן היא תופעה שכיחה. הבעיה בלתי מטופלת במקרים מרובים, מפני שרבים מהסובלים ממנה נוטים להסתירה בגלל הבושה והחשש מיחס החברה. יש כאלה שהבעיה גורמת להם הסתגרות והתנזרות מחיי החברה. רבים מהסובלים וקרוביהם אינם מודעים לאפשרויות הטיפול ולכן נמנעים מפנייה לעזרה רפואית.

"אי שליטה על הטלת שתן היא ליקוי המתבטא בצורות שונות, מאובדן שתן בכמות קטנה מאוד ולעתים רחוקות, עד להרטבה תכופה ובכמות רבה", אומר ד"ר שמואל ניטקה, מנהל השרות הגינקולוגי במרכז הרפואי רבין, מקבוצת שירותי בריאות כללית. לדבריו, לעתים התופעה חולפת ולעתים היא קבועה.

מהי שכיחות התופעה? "מדובר בתופעה הרווחת בעיקר בקרב האוכלוסיה המבוגרת והקשישה. לכעשרה אחוזים מבני 65 ומעלה יש צורה זו או אחרת של אי שליטה על הטלת שתן. התופעה שכיחה יותר בקרב נשים".

מה ניתן לעשות? "במקרים רבים אי שליטה על הטלת שתן ניתנת לטיפול. לעתים אפשר לרפא זאת כליל, ובמקרים רבים ניתן להקל ולמנוע סיבוכים. לכן חשוב מאוד לפנות מיד לרופא המטפל ולדווח לו על הבעיה, כדי לברר מהו הגורם של אי השליטה על הטלת השתן. רק לאחר איבחון הגורם ניתן לטפל בו בדרכים שונות".

כיצד שולטים באופן טבעי על הטלת השתן? "לאי שליטה על שתן יש גורמים שונים, אך כדי להבין את התופעה ואת אפשרויות הטיפול בה, כדאי לדעת איך פועלת מערכת השתן: הכליות מפרישות בממוצע 1,000 עד 1,500 סמ"ק שתן ביממה. כמות השתן המופרשת מושפעת מכמות הנוזלים ששותים. השתן, המופרש כל הזמן מהכליות, יורד לאורך השופכנים ונאגר בשלפוחית השתן, שדפנותיה עשויות משרירים גמישים. בדרך כלל מתמלאת השלפוחית עד לכמות של 400 עד 500 סמ"ק.

במהלך התמלאותה אוטמת את השלפוחית מערכת שרירים הפועלת כסוגר, ועוטפת את הצינור שדרכו מופרש השתן וסוגרת אותו. בזמן הטלת השתן מתכווצים השרירים של דופן השלפוחית, ואילו השרירים של מנגנון הסוגר (הסוגרים) מרפים את לחצם ומאפשרים לשתן לזרום החוצה. השלפוחית מתרוקנת פעמים מספר ביממה ובין התרוקנות להתרוקנות אין שום טיפה דולפת החוצה. פעולת השליטה על שלפוחית השתן היא רצונית, מושפעת מגורמים שונים ומבוקרת על ידי מערכת העצבים המרכזית, קליפת המוח וממערכת העצבים הרפלקסיבית".

• אובדן כושר האגירה של שלפוחית השתן - הגורם של אובדן כושר האגירה של שלפוחית השתן מקורו במנגנון הטלת השתן והוא נובע בעיקר מהתכווציות בלתי מבוקרות של דופן שלפוחית השתן. אלו גורמות תחושת גירוי להטלת שתן ולפעמים פליטת שתן ואי שליטה, אם לא מספיקים לרוקן את שלפוחית השתן.
  

• פגיעה במנגנון הסגירה של השלפוחית או השופכה - לעתים מקור ההפרעות הוא חולשה יחסית של סוגרי השופכה והשלפוחית, המתבטאת בעיקר בזמן שיעול, עיטוש או מאמץ גופני. סוג זה של אובדן שתן שכיח בעיקר אצל נשים, שמנגנון הסוגר אצלן נחלש עקב לידות, או עקב שינויים באגן כתוצאה מניתוחים או עקב התרופפות של ריצפת האגן וצניחת האברים שבו. כל אלה גורמים להיחלשות מנגנון הסגירה של שלפוחית השתן. במקרים אלה, כאשר נפסק הלחץ הנוצר ע"י השיעול, העיטוש או המאמץ, נפסקת הדליפה. אצל גברים לעיתים רחוקות תיתכן פגיעה בסוגר השופכה כתוצאה מכריתת הערמונית.
  

• מילוי יתר של שלפוחית השתן - תופעה נוספת היא דליפת שתן עקב מילוי יתר של שלפוחית השתן. זו מתרחשת כאשר מוצא השלפוחית חסום עקב הגדלת הערמונית אצל גברים, עקב חולשה בשרירי השלפוחית, או מחסור תחושה בשלפוחית, כמו אצל חולי סוכרת. זיהומים בדרכי השתן הזיהומים בדרכי השתן גורמים גירוי יתר להטלת השתן, עקב הגירוי הדלקתי של רירית השלפוחית. התוצאה היא לעתים אי שליטה על הטלת השתן.
  

• תרגול גופני - יש תרגיל מיוחד, שמטרתו לחזק את שרירים סביב השלפוחית המסייעים בסגירה של מוצא השלפוחית. התרגיל נעשה תחילה בשירותים: על אדם לאתר תחילה את השרירים האחראים לסגירת מוצא השלפוחית ולסגירת פי הטבעת, על ידי פתיחה וסגירה של הפתחים בעת הטלת שתן. הדבר נעשה על ידי נסיון להפסיק מספר פעמים את זרימת השתן. רצוי לעשות את התרגיל בכל פעם שמטילים שתן וכך גם לומדים לאתר את השרירים. יש לעשות עשרה כיווצים והרפיות ארבע פעמים ביום, אפשר לתרגל זאת בכל מקום ולא רק בשירותים - בעמידה או בישיבה, בזמן צפיה בטלוויזיה או בתור לאוטובוס, ללא צורך להפריע לפעילות היומיומית.
  

• טיפול תרופתי - במקרים מסויימים ממליץ הרופא על תרופות, שמטרתן להפחית את הלחץ בתוך השלפוחית, או להעלות את הלחץ בשופכה ובצוואר השלפוחית ולמנוע התכווצויות בלתי רצוניות. תרופות אלו עלולות לגרום תופעות לוואי כגון: יובש בפה, בעיות בעיניים, ועצירת שתן, לכן יש לקחתן אך ורק תחת מעקב רפואי.
  

• ניתוחים - יש כמה ניתוחים שבעזרתם ניתן לשפר ואף לרפא אי שליטה. מדובר במקרים מסויימים של ליקוי השלפוחית, ובמקרים של חסימת המוצא של השלפוחית.