"סחבת בביצוע ההתנתקות גרמה סבל למפונים"

"נמצאו כשלים חמורים בתחום ההיערכות של הגופים השונים לקליטת המפונים, שפגעו בטיפול בהם וגרמו לסבל מיותר בתהליך שגם כך היה טעון ומכאיב ביותר. הליקויים בהיערכות, בהעברות תקציביות, בגיוס של כוח אדם חיוני למינהלת סל"ע ובקליטת המפונים ברשויות המקומיות לא נבעו, בעיקרם, מהיעדר חוקים ונהלים מתאימים - אלא מסחבת בפעילות הגורמים האחראים".

כך קובע מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח ביקורת מיוחד שפירסם היום (ד') אודות תוכנית ההתנתקות. הדו"ח מתחלק לשניים: סוגיות בפעילותה של מינהלת סל"ע, היא מינהלת ההתנתקות בראשות יונתן בשיא, וכן היערכות הרשויות המקומיות וקליטת המפונים.

• תגובת המינהלת לדו"ח: "המתיישבים סירבו לשתף פעולה"
• בימין תוקפים: הממשלה ביצעה פשע
  

המבקר אומר כי למרות האלמנט המשמעותי של חוסר הוודאות שאפף את ביצועה של ההתנתקות, וכן חוסר שיתוף הפעולה מצד המתנחלים וראשיהם - הרי שאין בכך תירוץ להכנה הלקויה שבוצעה לקראתה על ידי מוסדות המדינה, כשבראשם משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומינהלת סל"ע. "הסחבת של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה מלמדת שראש הממשלה ושר האוצר לא הנחו את העובדים כנדרש. גם ההנהלה הבכירה בהם - מנכ"ל משרד רה"מ, נציב שירות המדינה והממונה על התקציבים - לא פעלו בדחיפות הנדרשת".

למה משרד האוצר של נתניהו התעכב?

כך לדוגמא מותח המבקר ביקורת על משרד האוצר, בתקופה שבראשו עמד בנימין נתניהו: "משרד האוצר עיכב באופן בלתי סביר את הקצאת המשאבים

הדרושים לתחילת פעילותה של מינהלת סל"ע". החלטת הממשלה מיוני 2004 קבעה כי יש להקציב את המשאבים בתוך חודש, כלומר ביולי. בפועל, התקציב לתחילת פעולתו של הגוף החשוב ביותר לביצוע ההתנתקות אושר רק בספטמבר. מבקר המדינה העיר בנושא למשרד האוצר, ש"לא המציא מסמכים המסבירים את העיכוב".

והסחבת רק נמשכה מנקודה זו ואילך. בסוף אפריל 2005, שלושה חודשים וחצי לפני הפינוי, העוסקו במינהלת סל"ע 17 עובדים בלבד, "כוח אדם מצומצם ביותר, ותפקידים חיוניים להיערכותה עדיין לא אוישו", קובע המבקר. "הדבר פגע בהיערכותה של המינהלת לקליטת המפונים מייד לאחר הפינוי וגרם לקשיים ותקלות בטיפול בהם". גם נציבות שירות המדינה, קובע המבקר, "פעלה באיטיות לאישור משרות רבות שהיו דרושות למינהלה".

התוצאה היתה שראש מינהלת סל"ע, יונתן בשיא, חש שאין לו מספיק כוח אדם לביצוע המשימה, כפי שהתבטא במכתב ממאי 2005 שהגיע לידי המבקר: "בפועל מתנהלים דיונים ו'מאבקים' על כל משרה ומשרה כאשר התוצאות אינן משביעות רצון". המבקר אומר כי למרות שבשיא היה ער לקשיים והתבטא בחריפות בנושא - כנראה שלא העלה את הבעיות במלוא חריפותן לפני ההנהלות הבכירות של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר.

הבעיות נמשכו גם כשהחל הפינוי. השופט לינדנשטראוס מעיר כי אמנם "חוסר שיתוף הפעולה של המתיישבים עם המינהלה" פגם בהיערכות ובהכנת הדיור הזמני עבורם, אולם הוא סבור כי מינהלת סל"ע ומשרד ראש הממשלה "לא הסיקו את המסקנות ממכלול המידע שלפניהם ולא נערכו כראוי להגדלת מספרם של מרכזי הדיור הארעי ולהוספת אנשי מקצוע בתחום הרווחה וכן אחראים לנושאי לוגיסטיקה לאיוש המרכזים". בסופו של דבר נאלצו במינהלת להסתמך בין היתר על מתנדבים, בשל מחסור בעובדים שיסייעו למפונים. "כתוצאה מכך נפגעו המפונים ונגרם להם סבל", קובע המבקר.

המבקר מאשר טענות של חלק ממשפחות המפונים אודות בעייתיות בפינוי המכולות ובהן רכושם. בין היתר התקבלו במשרד הביטחון 19 תלונות של משפחות על רכוש שניזוק במעבר. אף אחת מהתלונות לא טופלה, בשל מחלוקת על האחריות לחפצי המפונים בין משרד הביטחון ומינהלת סל"ע. אולם העובדה התמוהה ביותר היא שמשפחות רבות "נתקעו" עם לבוש קיץ בחורף, משום שסירבו לאפשר להן גישה למכולות ובהן הבגדים יחד עם יתר חפציהם. "משפחות רבות שעדיין שוהות במרכזי דיור ארעי אינן רשאיות להוציא חפצים ממכולות המאוחסנות באתר קסטינה", מאשר המבקר וקורא לממשלה לשוב ולשקול את המצב המוזר הזה.

המבקר מזכיר לכולנו כי "הטיפול של המינהלה במפונים לא הסתיים. בעת פרסום דו"ח זה עדיין שוהות כ-250 משפחות במרכזי דיור ארעי, ומאות נוספות נמצאות בתהליכי התארגנות והסתגלות למקומות מגורים ותעסוקה חדשים". 

הביוב בקראווילה הוצף? שהקיבוץ ישלם

בנוסף, בדק המבקר את היערכותן של 3 רשויות לקליטת המפונים: עיריית אשקלון (קלטה 300 משפחות מתנחלים), המועצה המקומית חוף אשקלון (קלטה 550 משפחות) והמועצה האזורית נחל שורק (סה"כ נקלטו בה 1,384 נפש). מהבדיקה עולה כי האחראים ברשויות קיבלו מידע חלקי בלבד לפני ההתנתקות, בין היתר בשל "חוסר שיתוף פעולה של המועצה האזורית חוף עזה, בראשות מר אבנר שמעוני" וכן מצד המפונים עצמם.

אבל בעייה חמורה יותר, סבור המבקר, היא העובדה שמשרדי הממשלה השונים שהיו אחראים על המפונים לא יצאו מגדרם כדי להבהיר לרשויות כיצד לפעול ולסייע להן. "בהנחיות המעטות שנתנו משרד החינוך, משרד

 הרווחה ומינהלת סל"ע לא צוינו מקורות המימון ולא פורטו דרכי הביצוע. לעתים ניתנו הנחיות באיחור ובעל פה, ללא אסמכתה בכתב, דבר שהעמיד בספק, בעיני הרשות המקומית, את מחויבותם של המשרדים להבטחותיהם", כותב המבקר. מינהלת סל"ע, מצידה, "לא העבירה לרשויות המקומיות נתונים, ולו חלקיים, על משפחות המפונים, כגון: כמה יגיעו ומה גיל ילדיהן... במצב זה נאלצו הרשויות המקומיות לאסוף מידע בעצמן".

גם בהקמתם של אתרי הקראווילות מצא המבקר ליקויים. האתר בניצן, למשל, נבנה ללא תיאום עם רשות הניקוז. במשרד הביטחון טענו כי זה נבע מהצורך במהירות הרבה בתיכנון וביצוע העבודות. המבקר השיב כי זו איננה סיבה מדוע לא לערב את הרשות המקומית בבנייה, כפי שהיה צריך לעשות. ועוד: בפרויקטים בקיבוץ כרמיה ובמושב מבקיעים התגלו תקלות שונות במערכת התשתית שהוקמה, כמו הצפות של מי ביוב בבתים, לחץ מים גבוה מדי ותקלות במערכת החשמל. תקלה אחת גרמה לחשש של ממש לבטיחותם של ילדים: מסתבר שבמבנה שיועד לשמש כמעון לילדים באתר ניצן, בתוך אחת הקראווילות, התגלו "שקעים חשמליים נמוכים, אסלות וכיורים גבוהים ושער לא תקני. במקום שהו 33 ילדים, בצפיפות הגדולה מהמותר על פי התקן". 

בדצמבר 2005 פנו מקיבוץ כרמיה למשרד השיכון וטענו כי הם נאלצו לשאת בעלות התיקונים הגבוהה, בשל חוסר התיכנון המוקדם. המבקר, שמביא את המכתב, תומך באופן מרומז בעמדתם, לפיה הדבר מהווה פגיעה שלא לצורך ברשות המקומית, שהפכה למממנת של ההתנתקות.

המבקר מסכם את נושא היערכות הרשויות הקולטות וקובע כי נמצאו "ליקויים רציניים ומשמעותיים... חלק מהמשרדים הייעודיים לא נתנו את דעתם די הצורך להיבט החברתי והרגשי של קליטת המפונים", וזאת למרות תנאי הפעילות הקשים שכללו חוסר ודאות. הוא קורא למינהלת סל"ע ולמשרד ראש הממשלה להשלים את התחייבויותיהם הכספיות כלפי הרשויות בהקדם וכן לזרז את העברת המפונים לדיור קבוע.