קבלו אותו: מועדון חילופי הזוגות הציוני הראשון

נעים מאוד, צחי, איש היי-טק. קרינה, עורכת דין. מצב משפחתי: יזיזים. לא שאנחנו לא חורכים את הסדינים בלילות שטופי זימה, אבל בזמן האחרון חשבנו לגוון. קראנו בעיתוני נשים מובחרים שכדי לנער את אבק השגרה שעוטף את יחסינו כדאי לנו להוסיף למיטתנו עוד זוג. או אולי רק עוד פרטנר. מאיזה מין? אז זהו, שאנחנו לא ממש סגורים על זה. זה היה סיפור הכיסוי, איתו הגענו ביום חמישי אל הסטארט-אפ של חילופי הזוגות: מועדון הסווינגרז הציוני הראשון, "נו לימיט".

על המבנה התעשייתי האפרורי, שממוקם ברחוב שביל המרץ המג'ויף בדרום תל-אביב, אין אף סימן שמסגיר את המתרחש בין כתליו בלילות. כדי לשמור על הדיסקרטיות המתבקשת, הוא מוסווה בכל אמצעי אפשרי: אין עליו שלט, החלונות אטומים ואפילו התאורה הפנימית קלושה. אבל בפנים, בחלל שמשתרע על פני 600 מטרים ותוך התעלמות מהדיבר "לא תחמוד אשת רעך", פועל מועדון חילופי הזוגות היחיד בארץ, שדרוג של מסיבות החשק שהתקיימו עד לאחרונה רק בווילות עירוניות.

"אתם בטח ירושלמים", מציין בקול בעל הבית, שמציג את עצמו כרוני ונראה כמו אחיו האובד של נסים גרמה. "פעם ראשונה פה?", הוא ספק שואל ספק קובע, ומציין בטופס שמונח לפניו שאנחנו צ', כלומר צעירים. השעה אחת עשרה בלילה, ואנחנו זורקים מבט חטוף אל הרחבה הריקה. איזה פאדיחה, להגיע ראשונים למסיבת חילופי זוגות. לא פלא שהוא חשב שאנחנו ירושלמים. "לא נורא שבאתם כל כך מוקדם", מנחם רוני. "יהיה לנו זמן לשיחת היכרות".

"תמצאו פה אנשים ברמה". הבר ב"נו לימיט"                    (צילום: תומריקו)

הרצאת הפתיחה שלו, שנועדה ללקוחות חדשים, מופרעת מדי כמה שניות בצווחות מזדמנות מהזוג היחיד שהגיע אפילו יותר מוקדם מאיתנו ובטלפונים היסטריים מזוג דימונאי. הם יצאו מהבית לפני שלוש שעות, אבל איכשהו פיספסו את תל-אביב ועכשיו הם בכניסה לכפר-סבא. "טוב, קודם כל תירגעו", מרגיע רוני. "תיכנסו לאיילון ותוך רבע שעה אתם כאן. לא, איילון זה לא נחל, זה כביש (מגלגל את עיניו בייאוש השמיימה). אל תדאגו, הלילה עוד צעיר. עוד לא התחלנו".

את כל אנרגיות ההרגעה שלו ביזבז רוני על הזוג הדרומי, כך שאותנו הוא בוחר להלחיץ בנבואות זעם על אימפוטנציה צפויה. "תראה", הוא פונה לצחי ברזיאל ז'קונטית. "ככל הנראה תהיה לך בעיה להגיע לזקפה. אל תילחץ, זה קורה להרבה גברים שמגיעים לכאן בפעם הראשונה. גבר חושב עם שני ראשים. הוא יכול מאוד לרצות, מבחינת התפיסה, אבל הראש השני שלו לא תמיד משתף פעולה".

- באמת? למה זה קורה?

"חוק העדר", הוא פוסק. "אנחנו, הגברים, זה עם שמסתכל על איזה גודל יש להוא ממול וכמה זמן הוא עובד. אבל כל אחד הוא ישות נפרדת, ואתה לא צריך להסתכל על גדלים של אחרים".

- תגיד, איך אנחנו צריכים להתנהג אם נפגוש ברחוב זוגות שנראה כאן?

"יש אצלנו הוראה – אין להגיד שלום ברחוב אחד לשני. פשוט אין! ההיגיון שעומד מאחורי זה הוא שכולנו באותה סירה. אז בואו נשמור את הסירה הזאת, שלא תטבע".

הנה נכנס בשר טרי

הכניסה לתיבת נח הסליזית עולה 300 שקלים, 100 מתוכם הם תשלום חד-פעמי של דמי חבר למועדון. המחיר כולל שתייה קלה ונשנוש מאזטים פאליים כמו תירס גמדי וגזרים. העסק אמנם מושתת על בילוי מיני, אך כדי לא להרתיע את הבורגנות המהוגנת שקדו בעליו לשוות לו מראה מרוכך, שבמבט ראשון מזכיר דאנס-בר. האולם המרכזי מכיל בר, רחבת ריקודים וכורסאות הסבה. רק כשעורכים סיור ממוקד מגלים את החדרים הפזורים לאורך המסדרון, המאוכלסים במיטה ענקית, כד קטן מלא קונדומים וזהו, בעצם. כל חדר מתהדר גם בחלון עגול של צוללת, דרכו ניתן להשקיף מבחוץ על הפעילות הערה.

חדר המיטות ב"נו לימיט"                                              (צילום: תומריקו)

מכיוון שהבר היה עדיין ריק, הצצנו לחדרים. כולם היו ריקים מלבד אחד – שבו גהרה אישה גדולה על גבר ששכב כזומבי על גבו ונראה כמי שיזדקק לטיפול רפואי בתום הערב. הגבר שבינינו, יש לציין, כמעט התעלף. הבחורה דווקא הפגינה קור רוח, וסחבה אותו משם לפני שלראש השני שלו ייגרם נזק בלתי הפיך מהמראות הקשים.

על הבר זיהתה הברמנית מיד שמדובר בבשר טרי. "איזה חמודים אתם", ניסתה לעודד ותידלקה אותנו בשנאפס על חשבון הבית. "מה שמדהים במקום הזה הוא שאם הייתי רואה אתכם ברחוב, בחיים לא הייתי מאמינה שאתם מהאנשים שיבואו לפה".

- ומי באמת האנשים שבאים לפה?

"כל מיני. יש פה זוגות מגילאי 25 עד 40. אל תדאגו, תמצאו פה אנשים ברמה. הנה, תסתכלו. נכנס עכשיו מישהו ממש חמוד עם חצי כונפה".

אנחנו זורקים מבט. באמת חמוד. באמת כונפה למחצה. טוב, אז מה עושים עכשיו? נועצים מבטים? אולי בעצם עדיף שלא נעשה כלום. להיות קשים להשגה עובד בכל מצב. התיאוריה הזו מתגלה כנכונה בשעה שצחי נוטש את הכיסא כדי להפקיד את העליונית שלו בלוקר, שאותו מקבל כל זוג עם הכניסה. יש להבהיר כי ההתפשטות הזו אינה צעד רצוני של כניסה לאווירה. המיזוג במועדון הופעל על חום מקסימלי, וקשיי הנשימה במקום מזכירים יום נעים בדלהי.

ליד הלוקר, בחדר החשוך, מונחת לפתע יד על זרועו. הוא מאמץ את אישוניו ומגלה שמדובר בבחור שהומלץ על-ידי הברמנית. "אתם נראים לנו חמודים מאוד", הוא הביא משפט פתיחה מקורי. "תרצו להצטרף אלינו?"

על הספה באיזור הבר התגלה כי הוא רווק בן שלושים מתל-אביב, היא גרושה בת 28 מחולון. לו זו הפעם השלישית במקום, היא כאן לראשונה בחייה. אישה, מתברר, היא כרטיס כניסה למקום שכן הכניסה לגברים בודדים אסורה. כדי לשכנע את הבחורה להיגרר לכאן, שטח ידידנו בפני חברתו את משנתו בדבר ההפרדה המנטלית שצריך לעשות בין אהבה לסקס. הפתיה האמינה.

כחמישים זוגות כבר הגיעו למקום, כמה מהם החלו להפגין ביצועים ריקודיים לצלילי מיטב להיטי שנות ה-80' – לא משהו שהיה עובר אפילו את עידו תדמור החיובי. בהתאם לקלישאה, הם אכן נראים כמו נציגי ועד הבית. אנשים שקל יותר לדמיין אותם עמלים על חשבון הגינון מאשר על סקס אוראלי.

בעוד שזוגתו המבוישת מצטנפת על כורסה באולם הכללי, ידידנו החדש סבב בקדחתנות בין החדרים השוקקים כשעיניו מתרוצצות בחוריהן, תרות אחר סחורה ראויה. בשל גילו הצעיר, היו לו שאיפות בשמיים ולכן התקשה למצוא בחורה כלבבו. כשמבטו כבר התביית על בחורה שווה, שרקדה בחוטיני ומשכה אליה מבטים מורעבים של גברים רבים, לבו עלץ. אלא שעד מהרה התלהבותו הצטננה. שיחה קצרה איתה הבהירה לו שהיא שוכבת עם כל בחור רק פעם אחת. אם כבר היתה איתך – והיא היתה איתו – אתה שרוף לנצח. "זאתי זוכרת את כל מי שהיה איתה, ככה שאין צ'אנס לעבוד עליה", הסביר תוך שהוא מדרבן את צחי לנסות את מזלו.

החמקנות שלנו בנתה לנו דימוי של בררנים והעלתה את מניותינו אצל הצמד, שמיאן להניח לנו. כדי לא להעליב אותם הסברנו שסיכמנו בינינו שלא נשתתף באופן פעיל בחגיגה בביקור הראשון במועדון. "גם אני הייתי מפוחד כמוך בפעם הראשונה", לחש הבחור לצחי. "למזלי, היה כאן זוג שתפס אותי ביד והכניס אותי איתו לחדר. אם הם לא היו נחושים, לא הייתי זורם. אני חושב שלא תהיה לי ברירה אלא לקחת גם אותך ביד. זרום איתי, גבר". כשההפצרות לא עזרו, נתן לנו את מספר הטלפון שלו למקרה שנחוש נוח יותר לקיים את הרביעייה בביתו, במועד אחר.

ידיים חמדניות

המשכנו לשוטט במקום כשגבר מסורתי וגיבן בשנות החמישים לחייו ניגש אלינו והציג את עצמו כראש חבורה סלקטיבית, שאוהבת להסתגר באחד החדרים. "נראה לי שאתם איכותיים כמונו", החמיא לעצמו, "אני מוכן לשקול לצרף אתכם אלינו". כשומר מצוות, הסביר לנו, הוא נמנע מאורגיות בלילות שבת. אמרנו שאנחנו מקווים שהיושב במרומים מעריך את ההקרבה.

נשמטנו מלפיתתו רק כדי לגלות שאחרי כמה דרינקים, האווירה מתחממת ומפלס החרמנות עולה. כמה מהמפזזות משילות את השכבות העליונות ונותרות בבגדים פרובוקטיביים: אחת בחזייה, אחרת בביריות. מאחורי מה שנראה כמו מינגלי - נג מסתתר סימון מטרות להמשך הלילה. באחת וחצי ניתן האות, הבגדים המינימליים מוחלפים במגבות, ועל כך ניתן רק לומר – חבל. שאריות הסקס אפיל שהיו לנוכחים בעודם לבושים נגוזו למראה כרס משתפלת ומרבדי שיער מקורזל על הגב.

למרבה המזל, העלטה עושה חסד לפגעי הגיל. האורחים מתפזרים בין החדרים ומתחילים לעסוק בפעילות מינית בהרכבים שנעים בין שני פרטנרים לקבוצה. כשמישהי נאותה לשכב עם מישהו, היא צריכה לדעת שנגזר עליה לגרש מעליה

טפילים במהלך האקט. הם מתקבצים סביב השניים כמו צבועים שבאפם עולה ניחוח דמה השותת של זברה שנלכדה במלתעות אריה. בעוד בחיר לבה גוהר עליה, המתעלקים שולחים ידיים חמדניות לעבר אבריה הלא מוצנעים של הבחורה. מה שמתחיל כליטוף מהוסס ולא נגדע על ידה חיש קל – מתפרש כהזמנה להצטרף. זה יכול היה להיראות כמו סרט כחול, בהבדל אחד – המשתתפים לא התברכו במראה המצודד של שחקני פורנו.

אנחנו פוסעים לעבר היציאה, ונתקלים ברוני. "כבר הולכים?" הוא שואל באכזבה. "אפילו לא התפשטתם. חבל, יש זוג איכותי שהייתי רוצה שתכירו. הבחור שומר מצוות".