לעולם לא תצעדו לבד

וויל סרג'נט ריחף לעוד סולו גיטרה - ואיאן מקקלך, באמצע "קילינג מון", אחד השירים הכי יפים בעולם, הדליק סיגריה, הפנה לקהל את גבו - והתיישב על הבמה. זהו מקקלך, ואלו הם "אקו והבאנימן", להקה שיש לה הכל, שהמציאה חלקים לא מבוטלים מהרוק כפי שאתם מכירים אותו - אבל ברגע האמת שלהם - הם התיישבו והדליקו סיגריה.

אי שם באייטיז, הם היו אמורים לכבוש את העולם, אבל התעשייה פלטה אותה החוצה, אל השוליים. והנה בונו מסתובב בעולם, לוחץ ידיים לנשיאים. רוברט סמית מופיע בפארקים ענקיים. ליאם גלאגר מבזבז את המיליונים שעשה. ומקקלך? מקקלך יושב על הבמה ב"זאפה" מול 500 איש. מעשן בשרשרת. לא נפרד לרגע ממשקפי השמש שלו, מלא בפוזה מיוסרת, הקול המופלא שלו כבר קצת חורק אחרי שני לילות רצופים של הופעה - אבל אז הוא קם, שיערו המדובלל מזדקר, והוא שר

Under blue moon

I saw you

So soon you’ll take me

Up in your arms