טלוויזיה בנייד: מהפכה בערבון מוגבל

האם הטלוויזיה הניידת תהיה הווקמן של המאה ה-21? הנגן הנייד של סוני, שכבש את העולם והועתק בזמנו על-ידי כל היצרנים בתחום, שינה לגמרי את הרגלי ההאזנה למוזיקה. יכולת המיזעור, שהפכה את הרמקולים המגושמים לאוזניות קומפקטיות ואת המכשירים המגושמים לנישאים וניידים, הפכו את הווקמן למוצר צריכה המוני.

אבל כשמדובר בטלוויזיה ניידת, הדברים הרבה פחות פשוטים. חוויית הצפייה, מה לעשות, מושפעת מגודל ומאיכות המסך. המסכים הולכים ונעשים איכותיים יותר, אך בטכנולוגיה הנוכחית לא ניתן להגדיל אותם בלי להפוך את המכשירים לכבדים ומגושמים. מוזיקה אפשר לשמוע גם תוך כדי ביצוע פעולות אחרות, למשל בזמן ריצה. צפייה בטלוויזיה? הרבה פחות.

ובכל זאת, טלוויזיה ניידת הופכת לא לאט למציאות. הפורמט אולי לא הוכרע סופית, המסכים עדיין קטנים מדי, קהל היעד עוד לא הוגדר בצורה מדויקת, וגם לא ברור איך בדיוק נשלם על השידורים. אבל כל הבעיות האלה לא מונעות מענקיות הסלולר והאלקטרוניקה להשקיע בטלוויזיה ניידת, התחום הכי בוער בשוק הכי בוער בלאו הכי.

הדור השלישי לא בנוי לטלוויזיה

החברות הללו מקוות, שהטלוויזיה הניידת תממש סוף סוף את הפוטנציאל הגלום בתשתיות הדור השלישי והדורות שיבואו אחריו. רשתות שיתוף הקבצים הפכו בשעתן לסיבה המרכזית שבגללה התחברו מיליוני משתמשים לאינטרנט בפס הרחב. לרשתות הדור השלישי אין עדיין יישום סוחף שכזה.

חוויית הגלישה בסלולר מוגבלת מראש, ושיתוף הקבצים בסלולר עדיין לא ממש רלוונטי. השימוש המרכזי שמנסים למכור לנו כיישום דור שלישי הוא וידאו נייד, אלא שרשתות הדור השלישי לא בנויות מראש עבור שימוש כזה, ומכאן שהאיכויות שלהם רחוקות מלהשביע רצון.

אבל מה שספקיות הסלולר למדו מעולם האינטרנט, דווקא בהקשר של וידאו זורם, הוא, שמה שלא הולך בפס רחב יילך בפס עוד יותר רחב. כבר לקראת סוף השנה נתחיל לראות ברחבי העולם רשתות HSDPA (דור 3.5) שיציעו פס רחב יותר. רשתות ה-HSDPA, כמו רשתות ה-UMTS של ימינו, לא בנויות מראש לשידור של תוכניות טלוויזיה לאלפי משתמשים בו-זמנית, אבל הם יוכלו לעשות את זה בהצלחה סבירה לגמרי, לפחות עד למספר מסויים של משתמשים.

כדי שטלוויזיה תהייה באמת ניידת ועדיין תישאר טלוויזיה, צריך משהו אחר לגמרי. לכאן משתרבבות טכנולוגיות DVB-H ודומותיה, שתוכננו מראש כדי לספק שידורי טלוויזיה למכשירים ניידים. DVB-H מצטיינת לא רק ביכולת להתאים את השידור לגודל המסך, אלא גם בתשומת לב זהירה לדרישות הסוללה.

DVB-H מאפשר שידורי טלוויזיה בצורה המוכרת: שלל של ערוצים, שאפשר לזפזפ ביניהם בכל רגע, ומשודרים בכל רגע נתון לכל הצופים. התקן אינו תקן סלולרי באף מובן. הוא זקוק לפריסה שונה לגמרי, דלילה יותר, של נקודות שידור. התקן משתמש בדרך-כלל בתדרי UHF, שעדיין משמשים אותנו לשידורי טלוויזיה אנלוגיים, והוא ידרוש מקלט נוסף על המקלט הסלולרי במכשירים שיתמכו בו.

חבילות שידור ותזכורות SMS

באופן מעשי, אין שום קשר בין טלוויזיה ניידת לבין טלפון נייד. אין שום סיבה שגם האיי פוד הבא, למשל, לא יתמוך בעצמו בקליטת שידורי DVB-H בלי להיות טלפון סלולרי.השאלה היא מי יפרוס את השירות ומי יתמוך בו. בארץ, למשל, ההגיון אומר שלא ייפרסו שלוש רשתות DVB-H, אחת לכל אחת מהמפעילות הסלולריות. אין תדרים בשביל כולן. ומכאן, שאת שירותי DVB-H הבסיסיים ייתן גוף נפרד.

עם זאת, יתכן שהמפעילות יהיו אלה שימכרו לנו את חבילות השידור, או ישתמשו בתשתית השידור כדי להעביר ערוצים מיוחדים משלהן. בנוסף, הן יוכלו למכור שירותים נלווים לשידורי הטלוויזיה, כמו מדריך ערוצים, תזכורת באס-אמ-אס על מועד התוכנית, שידורים אינטראקטיביים ועוד.

סרטים קטנים

ואם כבר לראות סרטים על המסך הקטן, הפתרון הכי אלגנטי שנתקלנו בו לאחרונה שייך לחברת אקטימייג'ין. החברה מפיצה סרטים שלמים על כרטיסי זיכרון בגודל 128 מגהבייט. הסרטים מוקרנים על מסך מלא, בתדירות של 30 פריימים לשנייה, ומציעים איכות צפייה מצוינת.

את האיכות הזו משיגה החברה הודות למקודד וידאו ייעודי משלה. התוכנה הכוללת את המקודד נמצאת על כרטיס הזיכרון, יחד עם הסרט. כל מה שיש לעשות הוא להכניס את הכרטיס לטלפון, וזה יזהה את התוכנה המתאימה עבור מערכת ההפעלה שלו: פאלם, סימביאן או ווינדוס מובייל. כל שנותר הוא ללחוץ על האייקון המתאים ולהציג את הסרט.

בחברה מבטיחים שהמקודד מסוגל לרוץ על מכשירים עם מעבד במהירות 40 מגה-הרץ ומעלה, דבר שהופך אותו לזמין באופן מעשי לכל טלפון חכם שיוצר בשנים האחרונות עם אחת ממערכות ההפעלה המוזכרות לעיל. המקודד חסכוני בצריכת אנרגיה, וכרטיסי הזיכרון מגיעים גם עם מערכת להגנה על התוכן, כך שקשה מאוד להעתיק אותם.