רוצים כתבה? תגנו את הכיבוש

סערה פוליטית בעולם המחול: המגזין הבריטי, "Dance Europe", הואשם בשבוע שעבר על ידי היומון היהודי "Jewish Chronicle" בפוליטיזציה ואפליה, זאת לאחר שסירב לפרסם מאמר על קבוצת המחול הישראלית "דאנס דרמה" של הכוריאוגרפית סאלי-אן פרידלנד.

לפני מספר שבועות פנתה הכתבת סטפני פרייד למערכת המגזין בהצעה לפרסם מאמר על הלהקה הישראלית. "אחרי שחקרו אותי על עמדותיה של הלהקה הישראלית בעניין הכיבוש אמרה לי העורכת, אמה מנינג, שהמגזין אמנם אפשר בעבר פרסום של להקת מחול ישראלית, אך זאת רק בתנאי שלצד המודעה יפורסם כתב גינוי למדיניות הכיבוש הישראלית", אמרה פרייד ל"כרוניקל".

בתגובה לטענת הכתבת אמרה מנינג ליומון היהודי: "כעורכת יש לי הזכות לבחור מה לפרסם". תגובתו של ראש מחלקת הפרסום של המגזין, נארש קאול, היתה מפורטת יותר: "אנו מתנגדים לכיבוש. נשתף פעולה עם להקות ישראלית שיפרסמו גינוי לכיבוש ולהתנחלויו".

ברשימת היוצרים והלהקות הבינלאומיות שמופיעות במגזין המחול הבריטי אין כל עדות לקיומה של ישראל. תחת פלסטין מציין המגזין את להקת "אל פאנון" הפועלת ברמאללה. לשאלת כתב ה"כרוניקל" האם נדרשה הלהקה הפלסטינית לפרסם גינוי לפיגועי התאבדות ענה קאול: "יש סיבה מדוע אנשים הופכים למתאבדים. אדמתם נכבשה".

"הדם שלי קפא"

סאלי-אן פרידלנד, יוצרת שעלתה לישראל מדרום אפריקה, מתקשה להסתיר את הזעזוע. "כששמעתי על העניין לראשונה הדם שלי קפא", מספרת פרידלנד ל-ynet, "זו הפעם הראשונה שחוויתי אנטישמיות. תמיד חשבתי שהדברים האלה לא יכולים לגעת בי כאמן מפני שלאמנות אין גבולות והיא מאפשרת חופש לומר ולעשות הכל. אין לי ספק שהמגזין הזה משתמש בכיבוש כתירוץ לאנטישמיות וזה מפחיד אותי. חייבים להלחם בזה. ברחתי מדרום אפריקה בגלל אפלייה ואני מנסה באמנות שלי להתעלות מעל לזה והנה אני מקבלת את האפרטהייד ישר לפנים. אני לא מתביישת בתפישת העולם שלי, אבל אני לא חושבת שאני צריכה לשלם תמורת פרסום במגזין כזה או אחר בגינוי נגד ישראל. זה לא מעניינו של מגזין בריטי להוציא את דעותיי לאור. אם מעניין אותם מה אני חושבת, שיראו את העבודה שלי. הם לא מבינים איזה נזק הם עושים. האמנות היא אחד האמצעים החשובים לתקשר ולשבור גבולות אנושיים ופיזיים שנוצרים על ידי סטיגמה ופוליטיקה ומי הם שיגידו לי איך ומה לחשוב. זה איום ונורא. אני חושבת שמשרד החוץ הישראלי צריך להתערב בזה ומקווה שכל עולם המחול יצטרף לקמפיין נגד המגזין הזה".

סאלי-אן פרידלנד אינה היחידה שנתקלה במדיניות המגזין. לפני שנה וחצי נדרש מנכ"ל להקת המחול הקיבוצית, דן רודולף, לפרסם גינוי, כשרצה לפרסם מודעה לקראת אודישנים לרקדנים. "קיבלתי מהמגזין מכתב שדרש הצהרה בכתב נגד מדיניות הכיבוש ונורא התרגזתי. הרמתי טלפון לנארש קאול שהיה חתום על המכתב ואמרתי לו שזה פשוט לא עניינם מה אנחנו חושבים על המדיניות הישראלית. אני איש שמאל ומתנגד לכיבוש ולגדר אבל יחד עם זאת אינני מוצא את עמדותי רלבנטיות לפרסום במגזין מקצועי".

רודולף פנה בעניין למשרד החוץ הישראלי ולמועצה הבריטית לתרבות, אך תשובותיהם לא סיפקו אותו. "הם אמרו שמדובר במדיניות פנימית של עיתון פרטי", מספר רודולף, "לא היתה לנו ברירה אז הצעד המחאתי היחיד שיכולנו לעשות הוא ביטול המנוי למגזין. משרד החוץ צריך היה לטפל בזה כמו שמטפלים בתקרית דיפלומטית. לא יכול להיות שלא יהיה ייצוג לתרבות הישראלית במגזין חשוב ומוביל רק מפני שהקו הפוליטי של ישראל לא עומד בקנה אחד עם עמדות העורכים. גם מהמועצה הבריטית דרשתי הצהרה חד משמעית אבל כנראה שנוח להם יותר להתקפל".

הרקדן והכוריאוגרף הישראלי, סהר עזימי, נתקל בעורכת המגזין בפסטיבל "פבריקה אירופה" באיטליה. "מנינג השתתפה בפאנל של עיתונאי מחול וישבנו לאותו השולחן. היא תקפה אותי מילולית ואמרה שאמנים ישראלים צריכים לייצג את השמאל ולדבר על זכויות אדם, שאסור לנו לשבת בשקט כשמטר מאתנו קורים זוועות. אני אמרתי שאני לא חושב שאמנות ופוליטיקה מחויבות ללכת יחד. היא דיברה על חברה פלסטינית שנשואה לידיד שלה ושלא יכולה להגיע לשטחים בגלל הכיבוש ושאלה אם אני צופה בשידורי אל ג'זירה כי זה המקום היחיד שמספר את האמת על המצב. התחושה היתה שמדובר בסגירת חשבונות אישיים. אני לא חושב שלאמן יש חובה קדושה לעסוק בזכויות אדם, אמנות לא מוגבלת רק לזה ואף אחד לא החתים אותי על חוזה לעסוק בפוליטיקה כשנולדתי, זה מעוות. המדיניות של Dance Europe מנציחה את הטאבו שהיה קיים כלפי מחול ישראלי בעולם במשך שנים. זו מגמה הרסנית לא רק כלפי המחול הישראלי שמהווה נתח משמעותי בעשייה המחולית בעולם אלא כלפי כל קהילת המחול באשר היא".

"זו זכות המגזין"

בסצינת המחול הישראלית יש גם דעות אחרות. להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק, פרסמה לפני כשנה מודעה לקראת אודישנים שמתחתיה פורסם גינוי נגד מדיניות הכיבוש הישראלית. "אני לא זוכר שזה היה התנאי לפרסום, זה היה מזמן וזה די מטושטש", אומר פולק, "ברור שיש בזה משהו בעייתי בכפייה הזו לקחת צד ובהתניית הפרסום בהצהרה. אבל אין לנו בעיה להגיד מה אנחנו חושבים, זה לא סוד שאנחנו מתנגדים לכיבוש. זו זכות המגזין להפעיל אמברגו אם זו דרך המחאה שהם מוצאים לנכון להשתמש בה. אפשר לכעוס על זה אבל צריך לזכור שהבעיה היא לא Dance Europe אלא המציאות שבה אנו חיים. אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה בעבודה שלנו ומנסים להיות כמה שפחות מושפעים ממנה, אבל זה רודף. שכל אחד ינהג כפי שהוא מרגיש".

מנכ"לית עמותת הכוריאוגרפים בישראל, סיגלית גלפנד, אומרת בתגובה: "חמור ביותר בעיננו שמגזין תרבותי מקיים התניות פוליטיות שאינן ענייניות. בכוונתנו לפנות לשגרירות בריטניה בישראל ולדרוש בדיקה יסודית של העניין. ענף המחול הוא ראשון בענפי היצוא של אמנות ותרבות בארץ. היוצרים והרקדנים הישראלים באים מכל קצוות הקשת הפוליטית ודעתם לא רלבנטית לעניין. אנחנו מצפים מהשגרירות לענות לנו בהקדם".

עורכת המגזין "Dance Europe", אמה מנינג מסרה בתגובה ל-ynet: "לא אמרתי שלא אפרסם מאמרים או מודעות של יוצרים, רקדנים או כוריאוגרפים ישראלים ולא אמרתי שלהקות נתמכות על ידי ממשלת ישראל לא יזכו לפרסום במגזין. היקף המאמרים שמפרסם המגזין בעשר השנים האחרונות רחב ולפרוטוקול ראוי לציין שהרקדן הישראלי רפי סעדי הופיע על שער גיליון יום ההולדת העשירי של המגזין שיצא בדצמבר האחרון". יוצר ישראלי נוסף שהופיע במגזין הוא אוהד נהרין שראיון איתו, המתייחס בין היתר לעמדותיו הפוליטיות של נהרין, פורסם ביוני 2004.

ממשרד החוץ הישראלי נמסר בתגובה: "הפנינו בקשה למחלקה המדינית בשגרירות הבריטית וביקשנו את תגובתם בנושא. כמו כן ביקשנו מהשגרירות הישראלית בלונדון לבדוק האם מדובר בסוגיה משפטית ואם ניתן לערב בה גורמים חוץ ממשלתיים כמו הליגה נגד השמצה". זיו נבו, מענף קשרי התרבות במשרד החוץ (קשתו"ם) הוסיף ואמר: "המחול הישראלי מוכר ומוערך בכל העולם גם במקומות עוינים ביותר. חבל שעיתון שאמור להיות מקצועי בחר למחוק לגמרי את עצם קיומו של תחום המחול הישראלי ולהפלות נגד יוצרים ישראליים רק בשל היותם ישראליים. אנו רואים בזה עירוב שיקולים לא ענייניים בסיקור".

משגרירות בריטניה בישראל נמסר: "אנחנו מאמינים ששיתוף פעולה ודו שיח לא רק בתחום המדיני, הם הדרך הכי טובה לקדם הבנה בין מדינות שונות. קשרים תרבותיים הם דרך מצוינת לעודד הבנה טובה יותר בין עמים. סנקציות ומדיניות של חרמות אינם תורמים למטרה זו". מהמועצה הבריטית בישראל נמסר בנוסף: "התפקיד שלנו לעודד קשרי תרבות בין בריטניה לישראל ואין לנו שום השפעה על גוף שהוא פרטי. אנחנו חושבים שלא צריך לערב תרבות ופוליטיקה אבל אין באפשרותנו למנוע מאנשים לעשות כן. אנחנו עוסקים בתרבות ולא בפוליטיקה ואנחנו לא אומרים לאנשים מה לחשוב".