הקול שלך חשוב, בואי להשמיע אותו

לא מספיק לספר, צריך לצעוק, להרעיש ולהזכיר למפלגות שיתמודדו בשבוע הבא בבחירות שאנחנו הנשים לא נשתוק עוד. מחר (חמישי) נשמיע את קולנו בצעדת מחאה בתל אביב. תבואי?

רויטל זילונקהפורסם: 22.03.06 , 11:07

ל' הותקפה מינית לפני כשש שנים. היא היתה אז בת 20, חיפשה חדר להשכרה, והתוקף, שהיה מבוגר ממנה בחמש שנים, אונן עליה בכוח כשהגיעה לדירתו כדי לבדוק אם השותף הפוטנציאלי והחדר הפנוי נאים בעיניה. לאחר המעשה המזעזע היא הגישה תלונה במשטרה, ובמקביל יצרה קשר עם מתנדבות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שליוו אותה במהלך הטיפול בתלונתה. התוקף הוזמן לחקירה ולעימות, המשטרה האמינה לה ולא לו, והעבירה את ממצאיה לפרקליטות. בסופו של דבר התיק נסגר - שימו לב - מחוסר עניין לציבור.

כשהייתי חיילת, הותקפתי בבסיס באחת מתורנויות הערב על-ידי איש מילואים. הוא לא אונן עליי בכוח, "רק" לפת אותי וניסה לנשק אותי בכפייה. כשצעקתי שיעזוב אותי הוא ברח. למחרת הגשתי תלונה במצ"ח. שלוש או ארבע פעמים הגעתי לחקירות ונשאלתי אותן שאלות עשרות פעמים: "אמרת לו משהו?", "אולי רמזת לו שאת מעונינת?", "הוא אמר שאת פיתית אותו, זה נכון?". כשהציעו לערוך בינינו עימות, הסכמתי. הוא סירב ולבסוף הודה במעשה. מצ"ח החזירה את התיק שלו לבסיס בו שירתי, מפקד הבסיס שפט אותו ושלח אותו הביתה עם נזיפה, וככה זה נגמר.

שברנו את קשר השתיקה. ומה עכשיו?

כמעט עשר שנים עברו מאז, והמצב לא השתנה באמת. הוא אף החמיר. אני קוראת בעיתונים על סיפורי אימה נוספים, קשים ומזעזעים הרבה יותר מהלפיתה של אותו איש מילואים או מהתקיפה שעברה ל'. אני קוראת ושומעת סיפורים בגוף ראשון של נשים שהותקפו, הוכו ונאנסו, ועברו תופת שנייה בתחנת המשטרה או בבית המשפט.

אמרו לנו ש"זה לא ייגמר אם לא נספר". אז הנה, אנחנו מספרות. ביקשו מאיתנו לשבור את קשר השתיקה, אז הפסקנו לשתוק. אנחנו יותר אמיצות מאי פעם, יש לנו כתובת לקבלת תמיכה נפשית וסיוע משפטי אם פגעו בנו, אבל זה לא מספיק. מספר הדיווחים על מקרי אלימות קשים נגד נשים, לרבות מקרי אונס מזעזעים, ממשיך לגדול. בשנת 2005 התקבלו 8,936 פניות חדשות במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אך ככל שמספר המקרים והדיווחים עולה, התקציבים המיועדים לנשים מקוצצים.

הציבור, בעיקר הציבור הנשי, לא יכול להמשיך להרשות לעצמו לשתוק. הפגיעה ההרסנית בגופנו, בנפשנו ובחיינו חייבת להיפסק. הקיצוצים התקציביים פוגעים באופן ישיר בנו, הנשים. בכל פעם שאני שומעת על מרכז סיוע שמצוי תחת סכנת סגירה, על התורים הארוכים בכניסה למקלטים לנשים מוכות, או על עוד בחורה שנאנסה וטופלה באופן לא רגיש על-ידי שוטרים - אני זועמת. ולפעמים הייאוש מכרסם אפילו בי, כשהתגובות שאני מקבלת נעות בין ציניות לאדישות.

האדישות תהרוג אותנו. הציניות תגמור אותנו. הזעם, כך נדמה, פינה את מקומו לייאוש. הסולידריות, שנבנית לאט-לאט, עם המון סבלנות, זקוקה לשיקום מיידי. כן, יש ארגוני נשים שעושים עבודת קודש, אבל התקציבים העומדים לרשותם קטנים מדי, והם נזקקים לתרומות על-מנת שימשיכו לפעול. העובדה שהמדינה מתנערת מהאחריות לטיפול בנשים היא אבסורד, אבל לא פחות מכך - היא פשע.

"מדינת כל אזרחיה" היא לא רק סיסמה דמוקרטית נעימה לאוזן. הטיפול בנפגעות תקיפה מינית ונשים מוכות לא מספק. הטיפול הרעוע בסרסורים ובסוחרי נשים לא מספק. הקיצוצים הנרחבים בקצבאות האמהות החד-הוריות, אי האכיפה של חוקי העבודה ותשלום שכר המינימום, פוגעים בראש ובראשונה בנשים.

רוב הנשים מרוויחות פחות מגברים, ורוב מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי הם נשים. אין מספיק מקלטים עבור נשים מוכות שרוצות לנתק את מעגל האלימות שהוא חייהן. אין מספיק מרכזי שיקום לנשים שעוסקות בזנות ורוצות לחזור לחיים נורמטיביים. גם הארגונים ההתנדבותיים קורסים תחת נטל הפניות.

הגיע הזמן שמדינה תשתתף בתקצובם של הארגונים ותסייע להם באופן ניכר כדי שיוכלו להמשיך לפעול. הם לא צריכים לדאוג כל הזמן מהיכן יגיע הכסף כדי שיהיה מי שיענה לשיחת הטלפון הבאה. הגיע הזמן לעלות שלב. לא מספיק לספר, הגיע הזמן לצעוק, להרעיש ולהזכיר למפלגות שיתמודדו בשבוע הבא בבחירות לכנסת, שאנחנו, 51 אחוז מהאוכלוסייה, לא נשתוק עוד.

תבואי, הקול שלך חשוב

מחר (חמישי 23.3) נשמיע את קולנו בצעדת מחאה שתעבור במרכז תל אביב. נדרוש את הפסקת הקיצוצים בתקציבי הרווחה והחינוך, תקצוב ממשלתי מלא של מרכזי סיוע ותמיכה לנפגעות תקיפה מינית ומעונות לנשים מוכות וכן הקמת מעונות נוספים, הקמת מרכזי שיקום לנשים העוסקות בזנות, הקמת מרכזי הכשרה מקצועית עבור נשים מחוסרות השכלה ועוד.

נדרוש טיפול יעיל ורגיש יותר של המשטרה בנפגעות תקיפה מינית, אונס ואלימות במשפחה. נדרוש את העלאת הקצבאות ותמיכה במשפחות חד-הוריות. נדרוש הקמת מרכזי שיקום לגברים שהואשמו באינוס, בתקיפה מינית, בהכאת נשים ובפדופיליה, בטרם יחזרו לחברה, וכן את המשך הפיקוח עליהם. נדרוש מהפרקליטות וממערכת המשפט להפסיק לסגור תיקים בגלל חוסר עניין לציבור. הציבור מעוניין במיצוי הדין עם נאשמים במקרי אלימות קשים, לרבות תקיפות מיניות. נדרוש שינוי מדיניות עסקות טיעון עם נאשמים במעשי אונס, רצח ואלימות במשפחה.

לאחר הבחירות אנו נעקוב מי מהמפלגות שהבטיחה אכן קידמה את מצבן של הנשים במדינת ישראל. מי מהמפלגות הבטיחה לסבסד צהרונים, להפעיל יום לימודים ארוך ולמצות את הדין עם סוחרי נשים - ועמדה בהבטחותיה. מי מהמפלגות הבטיחה לקדם שינוי בממסד הדתי ולטפל בנשים עגונות - ועמדה בהבטחותיה. מי מהמפלגות קראה לאכיפת חוקי עבודה, שכר הוגן ושוויון הזדמנויות לנשים - ועמדה בהבטחותיה. מי מהמפלגות שחרתה על דגלה טיפול במצוקות הקיומיות היומיומיות של נשים באשר הן - נשואות, גרושות, גמלאיות, חד-הוריות, עגונות, מקבלות קצבאות רווחה וסעד - ועמדה בהבטחותיה.

מחר ניפגש בשעה 18:00 ברחבת בית המשפט המחוזי בתל אביב (בצמוד למוזיאון תל אביב ובית אריאלה), ונצעד לאורך הרחובות אבן גבירול - מרמורק - שדרות בן ציון - דיזנגוף – פרישמן, ונסיים בכיכר רבין. הצטיידו במשרוקיות ושלטים. הביאו את החברות, האחיות, האמהות, הבנות והשכנות שלכן. הקול שלנו חשוב, בואו נשמיע אותו.