גורלנו נקבע כבר ברחם: מהיחס למין ועד סיכון לסרטן

הזמן שבו אנחנו מתהווים – אותם 266 הימים שאנחנו 'מבלים' ברחם אמנו – הוא הזמן שקובע אם שנים מאוחר יותר, בילדותנו או בבגרותנו, נסבול משורה של מחלות. כך קובעים מחקרים חדשים שבוצעו באוניברסיטת סאות'המפטון בבריטניה.

הקביעה הזו שומטת למעשה את הקרקע מקביעה קודמת, שלפיה הכל נקבע על פי הקוד הגנטי שלנו – המפתח שמכתיב באילו מחלות נחלה ומה יהיו סיכויי הריפוי שלנו, המפתח שמציג את האנושות כשרשרת בין דורית מחייבת. כלומר, יש סיכוי גבוה שהמחלות שבהן לוקים ההורים שלנו יעברו גם אלינו, מעצם הקוד הגנטי שלהם ושלנו.

העובר מתכנן את הפרופיל הבריאותי שלו

מתוצאות המחקרים החדשים, שפורסמו לאחרונה בכתב העת הבריטי 'Journal Biology of the Neonate' (העיתון הביולוגי של היילוד), עולה

שהמבנה הגנטי שלנו הוא מעין תוכנית בסיסית וראשונית בלבד לחיים ולמוות, שמופעלת על ידי נסיבות סביבתיות.

על פי המחקרים, זמן השהות ברחם והחשיפה באמצעות חבל הטבור של האם לגורמים הסביבתיים שמשפיעים עליה קובעים את גורלנו הרפואי והבריאותי. אם אנחנו רוצים ליהנות מחיים ארוכים ומאושרים, ללא סיכון למחלות קשות, טוענים החוקרים מאוניברסיטת סאות'המפטון, צריכה להיות לנו סביבה רחמית תקינה ומאוזנת.

מהמחקרים החדשים עולה שמשך השהות שלנו ברחם יכול לקבוע, ואף קובע במידה רבה, את אורך חיינו ואת הסיכון שלנו ללקות בסרטן, במחלות לב, באסתמה, ביתר לחץ דם, באוסטאופורוזיס, בדיכאון, בסכיזופרניה, בהשמנת יתר ובבעיות פוריות. כמו כן הוא קובע אם יהיו לנו כישורים לשחק כדורגל בהצטיינות, כיצד ננהל את חיי האהבה שלנו, האם נרבה להחליף פרטנרים במיטה, האם תהיה לנו יכולת ניווט טובה ומה יהיו קווי האישיות שלנו.

בבסיס המחקרים המהפכניים האלה עומדת תזה שלפיה רוב המחלות נובעות ונוצרות כתוצאה מהיחשפות של עוברים לגורמים שונים שקשורים באם או משפיעים עליה. "הוויכוח בין החוקרים הוא לא על תקפות התזה הזו או אמינותה, אלא רק סביב העוצמה של השפעת השהות הרחמית על מהותנו, הווייתנו ושורה ארוכה של מחלות שאנחנו מועדים ללקות בהן", אומרים החוקרים.

או כפי שאומר פרופ' מרק הנסון מהיחידה לקרדיולוגיה וסקולרית באוניברסיטת סאות'המפטון: "הדיון לא עוסק בשאלה אם לסביבה הרחמית יש משמעות לגבי היווצרות מחלות, אלא עד כמה היא משפיעה עליהן".

לפי התיאוריה הזו, ניתנת למעשה לעובר 'אופציה' להגיב על נתוניו הגנטיים. "העובר מתכנן את הפרופיל הבריאותי שלו ואת עתידו הבריאותי כבר ברחם", גורס פרופ' הנסון. "אם הוא הסתגל לנתוני הסביבה (כלומר הרחם), הוא יגדל להיות אדם בריא. אם לא הסתגל, הוא יימצא בסיכון למחלות, וקרוב לוודאי שאף יחלה במחלה כלשהי".

תזונת האם היא גורם משמעותי 

אז מה משפיע על הסביבה העוברית? לפי 'תיאוריית ההיתכנות' (מלשון 'ייתכן'), שהמציא פרופ' דייוויד ברקר מאוניברסיטת סאות'המפטון, תזונת האם במהלך ההריון, שינויים הורמונליים שהיא עוברת בתקופה הזו, מצב בריאותה, משקלה ואורח חייה, חשיפתה לגורמים סביבתיים, עישון, שינויים בשליה, כמו גם יכולת העובר 'להפעיל' לטובתו או לרעתו את הגנים ההוריים – הם הסיבות לבריאותנו או להיותנו חולים.

תזונת האם בהריון, לדבריו, היא מדד עיקרי שקובע את הפרופיל הרפואי שלנו. מסביר פרופ' רם רייפן מבית הספר לתזונה באוניברסיטה העברית: "במחקר רחב היקף, שבוצע בו זמנית בבריטניה ובפינלנד, עקב פרופ' ברקר אחרי ילדים רבים, מגיל ינקות ועד גיל 18, ומצא שילדים שנולדו עם פיגור בגדילה נחשפו לתזונה לא מאוזנת של האם. כמו כן נצפו בחלק גדול מהילדים האלה סוכרת, יתר לחץ דם והתפתחות בלתי תקינה בתחום המוטוריקה והקוגניטיביות.

"לא פעם נולד תינוק במשקל נמוך למרות שאמו לא עישנה במהלך ההריון ולא חלתה במחלות, אבל התזונה שלה היתה לקויה או לא מאוזנת. כשהעובר נחשף לתזונה של האם שלא כללה חומצות שומן רב-בלתי רוויות זה ישפיע עליו כבוגר".

גם המחקר הגינקולוגי תומך בתיאוריה של חשיבות התקופה העוברית בחיינו. מרחיב פרופ' מיקי קופרמינץ, מנהל היחידה להריון בסיכון גבוה בבית החולים לילדים ליס בתל אביב: "עובר שלא גדל כמו שצריך ונולד קטן יחסית לגיל הלידה גדל בסביבה רחמית עוינת. לכן כבר בילדותו סיכוייו לסבול מבעיות למידה והתפתחות גבוהים ביותר. לא פעם הוא יחלה גם באסתמה וביתר לחץ דם בבגרותו. מכאן אנחנו למדים שסביבה רחמית קריטית להתפתחות התקינה שלנו".

לא הכל גנטיקה

ואיזה משקל יש לקוד הגנטי שלנו? פרופ' קופרמינץ: "הקוד הגנטי משול לפלסטלינה, שניתנת לעיצוב, בעוד ההשפעה התוך רחמית ומאוחר יותר גם הסביבתית נותנות את הצורה המוגמרת".

גם הגנטיקאים לא דוחים את התיאוריה החדשה על הסף, אם כי חלקם מסתייגים מעט ממנה. ד"ר סתוית שלו, מנהלת המכון לגנטיקה במרכז הרפואי העמק: "הפרופיל הבריאותי שלנו, בכל רגע נתון, הוא תוצאה של שילוב השפעות: רקע גנטי, רחם, בית ההורים, סביבה וכו'. המדע לא יכול היום לכמת באופן מדויק את משקלם של כל אחד מהמרכיבים. אנחנו יודעים שבמחלות מסוימות, כמו סיסטיק פיברוזיס, הגנטיקה 'אשמה', ובגללה נוצרה המחלה".

"בחלק מהמחלות", אומר פרופ' מוטי שוחט, מנהל המכון הגנטי במרכז הרפואי בילינסון, "הגורם הסביבתי בין בזמן ההריון ובין אחרי הלידה חשוב וקריטי, אך גם למחלות האב יש חשיבות גנטית, והן עוברות לעובר בדיוק כמו שעוברות מחלות האם. עם זאת, ברור שלא הכל גנטיקה ולא כל מחלה מקורה בקוד הגנטי".

מתי מתחילות מחלות

פנינו לכמה מומחים כדי לבדוק איך משפיעה הסביבה העוברית שלנו על עתידנו הבריאותי.

1. יתר לחץ דם: "יש רק מרכיב מסוים ששייך לגנטיקה ביתר לחץ דם, כל שאר המרכיבים הם סביבתיים", אומר פרופ' אהוד גרוסמן, מנהל מחלקה פנימית ויחידה ליתר לחץ דם במרכז הרפואי שיבא. "מתח, עישון, תזונה עשירה במלח, סביבת חיים מלחיצה – כל אלה אחראים במידה רבה להתפתחות יתר לחץ דם. אמנם אין מחקרים שמצביעים באופן ברור על השפעת הגורמים האלה על העובר, אבל מנסיוני כחוקר אני מאמץ את התיאוריה הזו. סביר בעליל שאורח חיי האם, תזונתה ומצבה הנפשי משפיעים על העובר שהיא נושאת".

2. דיכאון וסכיזופרניה: עד השנים האחרונות גרסו הפסיכיאטרים שמקורן של חלק ממחלות הנפש הוא גנטי. "היום אנחנו מבינים שלמחלות מסוימות, כמו דיכאון וסכיזופרניה, אין בהכרח רקע גנטי", אומר פרופ' יוסי זהר, מנהל מחלקה פסיכיאטרית לחרדה במרכז הרפואי שיבא ויו"ר הסקציה לנושא הזה בארגון הפסיכיאטרי העולמי. "הדוגמה הטובה לכך היא שתאומים זהים, בעלי מטען גנטי זהה לחלוטין, לא בהכרח ילקו במחלת נפש זהה.

"אין ספק שהסביבה העוברית משפיעה בצורה מכרעת על היווצרות מחלות נפשיות. כך, למשל, אצל ילדים שאמותיהם נחשפו במהלך ההריון לרעש אדמה נמצאו רמות חרדה ודיכאון בשיעור גבוה משמעותית מאשר בקרב ילדים לאימהות שחוו הריון רגוע. נשים הרות שנמצאות במתח משפיעות ללא ספק על הפוטנציאל הנפשי של העובר. כעת זו לא רק 'הרגשה' של חוקרים, אלא מקבל גושפנקה מחקרית".

3. מחלות לב: בתחום מחקר הלב גורסים עדיין החוקרים שההשפעה הגנטית היא המכרעת. מסביר פרופ' דן צבעוני, מנהל מחלקה קרדיולוגית בבית החולים שערי צדק ויו"ר האיגוד הקרדיולוגי: "תיאוריית הסביבה העוברית והשפעתה על מחלות לב לא הוכחה עדיין. הסיבות הגנטיות להתהוות המחלות האלה כל כך מוצקות, חד משמעיות וברורות, שאני מתקשה לקבל גורמים סביבתיים עובריים כשווי ערך להיווצרות המחלות הקשות האלה".

אך מחקר ראשוני שנערך לאחרונה בבית החולים הרטפורדשייר בבריטניה הראה שמשקל לידה נמוך עלול לגרום לסינדרום תנגודת לאינסולין, מה שיכול להוביל למחלות לב. המחקר, שהתבסס על 15,726 גברים ונשים שנולדו בשנים 1911-1930, מצא ששיעור מקרי המוות כתוצאה ממחלת לב במהלך החיים ירד ככל שמשקל היילוד עלה (מ-2.5 ק"ג ומעלה).

4. סרטן: הגורם הגנטי, מתברר, הוא כבר לא שחקן יחיד בהתהוות מחלות סרטן. אפילו סוגי סרטן גנטיים בעליל, כסרטן השד, השחלות והמעי הגס, מושפעים גם מגורמים אחרים.

מסביר פרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה האונקוגנטית במרכז הרפואי שיבא: "המחקר האונקולוגי המעודכן מתבסס על התיאוריה שהרקע להיווצרות מחלות סרטן מורכב מגורמים גנטיים וסביבתיים. ברור לנו מעל לכל ספק שהגנטיקה בתחום הזה אינה חזות הכל. חשיפה של האישה ההרה לגורמים סביבתיים מסרטנים, כמו עישון, גז רדון, אזבסט, בשר אדום ועוד, בהחלט מאיצה ומעודדת התפתחות סוגי סרטן מסוימים".

5. כולסטרול: מחקרים מראים שתינוקות עם גוף קצר יחסית להיקף הראש, אבל עדיין בטווח המשקל הנורמלי, סובלים מבעיות כולסטרול. החוקרים מאוניברסיטת סאות'המפטון טוענים שחוסר פרופורציה בין מידות הגוף לבין גודל הראש נגרם כתוצאה מתת תזונה בשלבי ההריון המתקדמים. אחד האיברים שניזוקים מכך הוא הכבד, שאחראי בין השאר על ויסות הכולסטרול.

6. תוחלת חיים ואריכות ימים: הפריה ולידה בחודשים הנכונים יכולות להאריך חיים. חוקרים ממכון למחקר הדמוגרפיה מקס פלנק שבגרמניה מצאו שאנשים שנולדים בסתיו נהנים מחיים ארוכים יותר בהשוואה לאלה שנולדים באביב. תיאוריה אחת היא שתינוקות שנולדים בסתיו גדולים יותר, כנראה בזכות תזונה טובה יותר במהלך חודשי ההריון הקריטיים להתפתחות העובר.

תראה לי את האצבעות

מחקרים רבים בדקו את הקשר בין רמות ההורמונים של האישה ההרה לבין התפתחות איברי העובר, כמו גם חלק מהכישורים והתכונות ה'מולדים' שלנו. כך, למשל, נמצא שרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון אצל האם עשויות להוביל ל'מוח גברי' יותר של היילוד, שהוא טוב יותר במתמטיקה ובניווט, נוטה יותר לאגרסיביות ובעל מיומנויות חברתיות פחות גבוהות. בעלי 'מוח גברי' יותר גם נוטים יותר לפתח מחלות לב.

חוקרים בתחום משתמשים במדידה שנקראת 'יחס אצבע' כסמן לחשיפה להורמונים. התיאוריה היא ש'יחס אצבע' מצביע על קורות העובר ברחם. אצל שני המינים קמיצה ארוכה יחסית היא סימן לחשיפה של העובר לרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון, ואילו אצבע מורה ארוכה יחסית היא סימן לחשיפה לרמות גבוהות של אסטרוגן.

רמות ההורמונים ברחם יכולות להשתנות על בסיס יומיומי. "'יחס אצבע' מהווה רישום של הדברים שלהם העובר היה חשוף בשלבי ההתפתחות הקריטיים

שלו", אומר פרופ' ג'ון מנינג, פסיכולוג התפתחותי באוניברסיטת סנטרל לנקשייר. "היחס הזה הוא למעשה אורך של האצבע המורה חלקי אורך הקמיצה. אם הן שוות באורכן, היחס הוא אחד. אם הקמיצה ארוכה יותר, היחס נמוך מאחד. יחס נמוך מצביע על טסטוסטרון גבוה לפני הלידה. באופן כללי, לגברים יש קמיצה ארוכה יותר ביחס לאצבע המורה".

גם הכישרון ה'טבעי' לכדורגל ולמתמטיקה נובע מכמות גדולה של טסטוסטרון אצל האם ההרה. מחקר בגרמניה מצא שחשיפה גבוהה לטסטוסטרון ברחם מביאה גם לעלייה במספר בני זוג אצל היילוד. כך שאם אתם סובלים מ'רעב מיני', עכשיו יש לכם את מי להאשים – את אמא. ובעצם, את ההורמונים של אמא.

מה עוד משפיע על העובר ועל סיכוייו להפוך לאדם בריא או חולה? ממחקר שפורסם בכתב העת המדעי 'לנצט' עולה שמתן סידן במהלך ההריון, במיוחד במחצית השנייה שלו ובהריונות חורף, שבהם החשיפה לשמש מוגבלת – מיטיב את מצב העצם בקרב יילודים.

השפעת משקל הלידה

"מחקרים אחרים עומדים על הקשר שבין לידת עובר קטן מ-2.5 ק"ג וגדול מ-4.5 ק"ג לבין מחלות כמו סוכרת, אסתמה ועוד", מסביר ד"ר משה זלוצובר, גינקולוג ואנדוקרינולוג מהמרכז הרפואי רמב"ם. "במחקר אמריקאי רחב היקף שנערך לאחרונה נמצא ש-50% מהתינוקות שמשקל הלידה שלהם היה גבוה יהיו אנשים שמנים בבגרותם ואף יפתחו סוכרת. מכאן שיש משמעות לחשיפה התוך רחמית על חיינו ובריאותנו".

המחקרים החדשים יסייעו לחוקרים לאתר סיכון למחלות עתידיות. "טוב לדעת שלא הכל גנטי", אומר פרופ' הנסון. "כך נוכל לבחור סמנים בשלבים המוקדמים ביותר של החיים, שיגלו לנו איך גנים שכרוכים במחלות יופעלו או לא יופעלו מאוחר יותר". האם סביבה רחמית תקינה אכן תמנע הפעלה אוטומטית של הקוד הגנטי? לדעת החוקרים, התשובה היום היא חיובית.