המנצחים והמפסידים של השבוע

1. צבי זיו, מנכ"ל בנק הפועלים. השכיר הכי עשיר ב-2005
   

6.5 מיליארד שקלים הרוויחו מאיתנו חמשת הבנקים הגדולים בשנת 2005. היה להם מספיק כסף כדי לחלקו בין מנהליהם והם אכן עשו את זה ובגדול. החגיגה הגדולה התבצעה בבנק הפועלים. בזכות משכורת לא רעה, בונוסים ענקיים ואופציות נדיבות, הגיעה עלות שכרו של מנכ"ל הפועלים, צבי זיו, לסכום המדהים של 33.5 מיליון שקל בשנת 2005, או כמו שאהבו העיתונים לחשב את זה - 167 אלף שקל לכל יום עבודה. השכר הזה הקפיץ את זיו היישר למקום הראשון בדירוג מקבלי השכר בישראל לשנת 2005 - נתון מדהים לכשעצמו, בהתחשב בעובדה שזיו הוא "בסך הכל" שכיר ולא בעלים של הבנק.

2. גיורא עופר, מנכ"ל דיסקונט. פעם גם הוא יהיה עשיר גדול

מתיו ברונפמן קנה את השליטה בבנק דיסקונט ואחד המהלכים הראשונים שביצע בבנק היה להעשיר את מנהליו הבכירים. השבוע, עם פרסום הדו"חות (הלא מלהיבים) של הבנק, נמסר על תוכניות אופציות נדיבה שתיגמלה את יו"ר הבנק, שלמה זוהר ואת המנכ"ל, גיורא עופר. היו"ר והמנכ"ל קיבלו מיליוני אופציות שמאפשרות להם לקנות את מניות הבנק במחיר הנמוך ב-40% ממחירן האמיתי בבורסה. המנכ"ל עופר יוכל לממש את האופציות שבידיו החל משנת 2009, וכשיסתיים תהליך המימוש ב-2011, יחזיק גיורא עופר אחוז אחד ממניות בנק דיסקונט. ועל פי תחשיבי הבנק עצמו מדובר בהטבה כספית ששווה 35 מיליון שקל לפחות, זאת בהנחה שמחיר המנייה לא יעלה בשנים הקרובות. סביר להניח שהמעבר לבעלות פרטית על הבנק תשפר את ביצועיו ובהתאם תגדל גם ההטבה הגלומה באופציות שקיבלו היו"ר והמנכ"ל. וזה, להזכירכם, עוד לפני השכר והבונוסים המשולמים למנכ"ל וליו"ר באופן שוטף (את 2005 הבינונית מבחינת דיסקונט סיים גיורא עופר בשכר של 5.6 מיליון שקל). דומה כי חלומה של האם היהודיה צריך לעבור עדכון - לא עוד רופא או עורך דין. שלחי את ילדייך, אמא, לעבוד בבנק.  

3. חיים רומנו, מנכ"ל אל על. 1.1 מיליון שקל לחודש

10 חודשים הספיק חיים רומנו לעבוד ב-2005 כמנכ"ל אל על. תמורתם הוא קיבל שכר של 11.3 מיליון שקל, או 1.1 מיליון שקל לחודש. ככה זה כשאתה עובד בחברה פרטית שהיא חצי מונופול, אשר סוגרת את השנה עם הרווח הגדול ביותר בתולדותיה - 64 מיליון דולר. האמת היא שאל על ומנהלה, חיים רומנו, קוטפים עתה את פירות תוכנית ההבראה שביצע דווקא המנכ"ל הקודם, עמוס שפירא, שהתפטר (ועבר לנהל את סלקום) עם העברת אל על לידי האחים בורוביץ. מהלכי ההתייעלות בחברה בוצעו כבר בסוף 2004. ב-2005, תחת שרביטו של רומנו עברה כבר החברה לרווחיות גבוהה. בניגוד לבעלים הקודמים - ממשלת ישראל - יודעים בסקטור הפרטי לתגמל מנהלים שמביאים רווחים כה שמנים וכך יצא ששכרו של רומנו באל על הפרטית היה גבוה פי 17 משכרו של המנכ"ל הקודם, עמוס שפירא, באל על הממשלתית. רומנו חייב תודה לשלושה אנשים על שכרו הגבוה - לנתניהו על ההפרטה, לשפירא על ההבראה ולבורוביצ'ים על המינוי. 

1. הסוקרים. פיספסו כרגיל

המדור הזה לא אוהב להטיח בוץ בהכללה, אבל דומה שהפעם ה"פאשלה" שייכת לכל מכוני הסקרים. אף אחד מן הסוקרים המקצועיים שליוו את אמצעי התקשורת בתקופת הבחירות לא הצליח לחזות, ולו גם בקירוב, את תוצאות הבחירות. אז נכון שהיו להם אלף ואחת סיבות לטעות - מפלגה גדולה (שינוי) התרסקה במהלך תקופת הבחירות, המפלגה הגדולה ביותר (קדימה) בכלל לא היתה קיימת בבחירות הקודמות, מספר המתלבטים היה הפעם גדול במיוחד - הכל נכון, ובכל זאת, אם אתם אומרים שאי אפשר לחזות ולו גם בקירוב - למה אתם ממשיכים למכור את מרכולתכם, ואם כן אפשר, גם בתנאים הקשים האלה, לחזות את התוצאות מראש - אז איך זה שכולכם טעיתם? כך או כך, מכוני הסקרים לא צריכים לחשוש - הגם שהם לא סיפקו את הסחורה, אין מצב שבבחירות הבאות יוותרו על שירותיהם. כמאמר השיר - "אני יודעת שזה בלוף, אבל קוראת זאת עד הסוף".

 2. גיל רוזנפלד, מנכ"ל HP ישראל. הדחה במייל

יש הרבה דרכים לפטר עובד. אחת המשפילות שבהן הומצאה בתעשיית ההיי-טק - פיטורים בשלט רחוק באמצעות הודעה לדואר האלקטרוני של העובד. זה משפיל במיוחד כשחברה עושה כדבר הזה למנכ"ל שלה. בסוף השבוע שעבר שיגרה HP העולמית מייל אישי למחשב של גיל רוזנפלד, מנכ"ל השלוחה הישראלית של HP והודיעה לו כי "במסגרת החקירה עלו ממצאים הנוגעים למעורבותך האישית בפעילויות שנחקרו" (סחר אפור שביצעה השלוחה הישראלית במוצרי HP במדינות זרות, בניגוד לנהלי החברה. ג.ק). "לאור ממצאים אלה שוקלת HP את הפסקת העסקתך בחברה", נאמר בהודעת המייל. ואם לא די בכך הוסיף מטה החברה במייל לרוזנפלד כי "הגישה שלך למערכות HP תושעה עד לקבלת תוצאות השימוע". מה שנקרא, לקחו לו את המפתחות למחשב. רוזנפלד ההמום יצא למלחמה על שמו הטוב. בשימוע שנערך לו הוא הצליח לשכנע את החוקרים כי הוא אישית אינו מעורב בפעילות של סחר אפור. החברה לא ויתרה והודיעה כי מבחינתה הוא עדיין נושא באחריות מיניסטריאלית לפרשה, ועל כן יודח בכל זאת. רוזנפלד פנה לבית הדין לעבודה, דרש וקיבל לידיו את חומר החקירה ובינתיים פיטוריו עוכבו. איך תסתיים הפרשה? כמעט ודאי שרוזנפלד לא יחזור לנהל את HP ישראל. החברה גם מיהרה למנות במקומו ממלא מקום שהביאה מאירופה. סביר יותר שעכשיו  יתמקד המאבק על סכום הפיצויים שיקבל. אם בית הדין יקבע שהדחתו אינה מוצדקת, או אם יתבע רוזנפלד את HP על הוצאת דיבה, הוא עשוי לעזוב את החברה כאיש עשיר בזכות פיצויי פיטורים שמנים.

3. שלמה אליהו, מבעלי בנק אגוד. מינו לו מנכ"ל מתחת לאף

מי ממנה מנכ"ל בחברה ציבורית? נו, זה ברור - בעלי השליטה. זה נכון בכל מקום, בארץ ובעולם, אבל לא בבנק אגוד. כך על כל פנים טוען שלמה אליהו, אחד מבעלי השליטה (עם 27% מהמניות) בבנק. אליהו, הנמצא בסכסוך מתמיד עם שותפיו לבנק, משפחות לנדאו ולובינסקי, טען כי שותפיו מינו את חיים פרייליכמן (מנכ"ל טפחות לשעבר) לתפקיד המנכ"ל מבלי שהתייעצו איתו כנדרש, ולכן המינוי אינו תקף. הוא אף פנה לבית המשפט בבקשה שיוציא צו האוסר על מינוי פרייליכמן עד לברור הפרשה. אך ביום רביעי השבוע דחה בית המשפט את בקשתו של אליהו והכשיר את כניסתו של פרייליכמן לתפקיד המנכ"ל, כבר ביום ראשון הקרוב, למורת רוחו של בעל המניות המרכזי בבנק. אליהו לא הסתיר כי אין לו דבר וחצי דבר נגד פרייליכמן  או נגד כשירותו לעמוד בראש בנק אגוד. מלכתחילה היתה פה רק הזדמנות לנגח את שותפיו. השופט, יהודה זפט, לא השתכנע שהשארת הבנק ללא מנכ"ל שווה את מחיר ההתכתשות בין בעלי השליטה, והוא שלח את אליהו הביתה בידיים ריקות.